העיד אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א בעדות נאמנה על מורו ורבו המובהק הבבא סאלי זיע"א:

"בשנת תרצ"ג עלה הבבא סאלי זיע"א ממרוקו לארץ ישראל מתוך כוונה להשתקע בה, ונלווה אליו לנסיעה זו משרתו, הנער משה שטרית ז"ל. בסופו של דבר שלוותו של הבבא סאלי בארץ הקודש לא ארכה זמן רב, ובני עדתו במרוקו הפצירו בו לשוב למרוקו ולהנהיגם כימי קדם. וכאשר גזר עליו מורו ורבו המובהק הצדיק הקדוש ר' משה תורג'מן זיע"א לשוב למרוקו, הוכרח לשמוע בקולו וארז את חפציו כדי לשוב. מתחילה ירד בבא סאלי למצרים כדי לפקוד את ציונו של סבו הקדוש ר' יעקב אבוחצירא זיע"א שבדמנהור, ומשם הפליג בספינה למרוקו.

באותה הפלגה התרחש נס גדול ועצום: בשלב מסויים הים הפך לסוער עד מאוד. נחשולים אדירים איימו להטביע את הספינה בלב ים יחד עם כל נוסעיה. רב החובל עשה את כל אשר ביכולתו כדי לנסות לייצב קצת את הספינה אך לא הצליח, וכבר ראה לנגד עיניו ממש את ה'סוף' הקרב ובא.

פתאום הוא נזכר שבירכתי הספינה נמצא עימם צדיק גדול, הבבא סאלי, שהיה ספון בחדרו ועובד את ה', וכלל לא הרגיש מכל הנעשה. מיהר רב החובל לחדרו של הרב והודיע לו על המצב הקשה והמסוכן שבו הם שרויים.

הדבר היה בעיצומה של שבת קודש, בעוד שהבבא סאלי שקוע בתפילת מוסף של שבת. על שולחנו כבר היה מוכן גביע הקידוש שקיבל מירושת זקנו ר' יעקב אבוחצירא זיע"א.

מיד כשסיים הבבא סאלי את תפילתו, מילא את הגביע ביין, עשה קידוש בכוונה עצומה, ולאחר ששתה מן היין, מסר את הכוס למשרתו וציוהו לעלות על הסיפון ולשפוך לים את שארית היין שבכוס, וגם להודיע לים שהבבא סאלי מבקש ממנו 'קצת רגיעה'.

כמובן משרתו של הרב מיהר לעשות כמצוותו, ומיד שקטה הסערה, ונחו הגלים מקצפם, ויהי הדבר לפלא גדול".

בעניין מעלת כוחו של בן תורה אמיתי דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על שביעי של פסח:

חז"ל במדרש אומרים שכאשר אמר הקב"ה למשה: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" – אמר משה לפני הקב"ה:

אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה? והכתיב: "אשר שמתי חול גבול לים"  והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם? אמר לו הקב"ה: לא קראת מתחילת התורה מה כתיב: "ויאמר אלהים יקוו המים"?!  אני הוא שהתניתי עמו, כך התניתי מתחילה שאני קורעו, שנאמר: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" – לתנאו שהתניתי עמו מתחילה.

לפי דברי המדרש הללו, כשנאמר בפרשת הבריאה: "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה", הכוונה הייתה שהקב"ה התנה עם הים לפני שברא אותו, שהוא יברא אותו אך ורק בתנאי שכעת הוא שם אותו במקום המיועד לו ('יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד') רק באופן זמני, אך כשיצאו עם ישראל ממצרים ויבואו לפני ים סוף יהיה עליו לפנות את מקומו ולגלות את האדמה אשר תחתיו ('ותראה היבשה') כדי שעם ישראל יוכלו לחצות אותו.

זהו גם פירוש הפסוק: "ויט משה את ידו על הים וישוב הים לפנות בוקר לאיתנו" וכפי שכתב בעל הטורים: 'לאיתנו' אותיות 'לתנאיו', שהתנה הקב"ה עם הים במעשה בראשית שיבקע לפני ישראל.

שלטון הצדיק על הבריאה מכח התורה

מבאר האור החיים הקדוש (שם) בלשון קדשו:

אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא. ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים ובשמש וירח, שלטו עליהם הצדיקים יחידים, ואין צריך לומר מרובים, כאשר חקק ה' להם בעת הבריאה. והוא סוד אומרו: "בוראך יעקב וגו'", ואמרו ז"ל שאמר הקב"ה לעולמו: מי בראך מי יצרך – ישראל, והכל בכח התורה… ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה, יביא בידו שטר חוב אחד לכופו ליחלק לפניו.

מדברי האור החיים הקדוש נמצינו למדים שני חידושים: ראשית כל למדים אנו, שתנאי זה שהתנה הקב"ה עם הים לא היה רק בנוגע לעם ישראל שיצאו ממצרים, אלא זהו תנאי שקיים ועומד גם כלפי כל צדיק וצדיק בהמשך הדורות שיוכל בכח התורה שבידו לכוף את הים להקרע לפניו.

ועוד למדים אנו, שתנאי זה שהתנה הקב"ה לא היה רק עם הים בלבד, אלא גם עם כל הנבראים שבעולם ללא יוצא דופן, שגם איתם התנה הקב"ה שכאשר יבוא לפניהם צדיק אמיתי בזמן כלשהו, יוכל לכפות עליהם בכח התורה שבו להיכנע בפניו ולעשות את רצונו.

אכן דבר זה מפורש בדברי חז"ל במדרש, וזו לשון קדשם:

אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב: "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי"  – צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר: "האזינו השמים וגו'". צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: "שמש בגבעון דום". צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר: "והעורבים מביאים לו וגו'". צויתי את האוּר שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה. צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל. צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר: "נפתחו השמים וגו'". צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר: "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

בדברי המדרש הללו מובאות כמה וכמה דוגמאות כיצד כל מיני נבראים שונים נכנעו לפני צדיקים שונים לאורך הדורות, שינו את טבעם ועשו את רצונם של הצדיקים.

דוגמאות לשליטת הצדיקים על הבריאה

אחת הדוגמאות שמביא המדרש היא מיהושע בן נון. בספר 'יהושע' מסופר על מלחמתו של יהושע בן נון כנגד חמשת מלכי האמורי. לפני צאתו של יהושע למלחמה אמר לו הקב"ה: "אל תירא מהם כי בידך נתתים. לא יעמוד איש מהם בפניך".

ואכן, הקב"ה סייע לעם ישראל במלחמה, והכה את אויביהם מכה גדולה, ובעודם נסים מפני בני ישראל השליך עליהם הקב"ה "אבנים גדולות מן השמים".

כשראה יהושע שה' מסייע בידם להכות את אויביהם, חשש פן תשקע השמש ולא יוכלו להמשיך לרדוף אחר אויביהם באישון לילה, לכן גזר על השמש שתעמוד במקומה באמצע הרקיע ולא תמשיך את מהלכה, כמו שנאמר: "ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום", והשמש נכנעה לפניו וקיימה את מצוותו ושימשה ברקיע במשך שעות רבות  עד שסיים יהושע את מלחמתו, כמו שנאמר: "וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו".

דוגמא נוספת שמביא המדרש היא מדניאל איש חמודות. בספר 'דניאל' מסופר שבימיו של דניאל גזר המלך דריוש שמי שיתפלל לאל כלשהו יושלך לגוב האריות. ביום מן הימים נתפס דניאל כשהוא מתפלל לה' מול החלון שהיה בעליית ביתו. על כך ציוה המלך להשליכו לגוב שהיה מלא באריות מורעבים.

לפי המסורת שבידינו מעשה זה אירע בליל פסח. דניאל לקח עימו יין ומצות והתכונן לערוך שם ליל הסדר חגיגי. הוא נכנס לגוב האריות בזהירות, התיישב לו, והחל לערוך את הסדר. הוא אכל מצות, שתה ארבע כוסות של יין, וסיפר את סיפור יציאת מצרים במשך כל הלילה בשמחה גדולה. כל אותו הזמן האריות הביטו בו וקפאו על מקומם. הקב"ה שלח את מלאכו וסגר את פיהם שלא יוכלו להזיק לדניאל חלילה.

שתי דוגמאות אלו מתקופת התנ"ך ממחישות לנו כיצד נבראים שונים נכנעו בפני הצדיק ושינו את טבעם בעבורו, וקיימו את התנאי שהתנה עמהם הקב"ה בראשית הבריאה לעשות ככל אשר יגזרו עליהם הצדיקים.

כוח תורתו של ר' פנחס בן יאיר

דוגמא נוספת לכך – והפעם מתקופת התנאים הקדושים – מביא האור החיים הקדוש מהתנא הקדוש רבי פינחס בן יאיר:

הגמרא מספרת שפעם הלך רבי פינחס בן יאיר כדי לפדות שבויים יהודים. בדרכו הגיע לפני נהר ושמו 'גינאי'. אמר לו רבי פינחס לנהר: 'גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך'. השיב לו הנהר: 'אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני. אתה ספק עושה ספק אין אתה עושה, (ואילו) אני ודאי עושה'. הוסיף רבי פינחס ואמר לו: 'אם אין אתה חולק את מימך לפני, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם'. ומיד כששמע זאת הנהר חלק את מימיו לפני רבי פינחס ונתן לו לעבור בתוכו כדי להמשיך בדרכו.

חז"ל מוסיפים לספר שלאחר שנסגר הנהר הבחין רבי פינחס באדם אחד שהיה נושא עימו חיטים לפסח וחשש פן ירטבו ממימי הנהר ויחמיצו, ולכן גזר על הנהר להקרע שוב גם בפניו משום שעוסק הוא במצוה, והנהר שוב נקרע. ולאחר שנסגר הנהר שוב הבחין רבי פינחס שעם אותו יהודי התלווה סוחר ישמעאלי אחד, ולכן גזר על הנהר להקרע שוב בפניו כדי שלא יאמרו שלא נהגו בדרך ארץ וכבוד עם בני לוויה, והנהר שוב נקרע.

כמובן את כל הפלא הגדול הזה – לגזור על הים להקרע שלש פעמים בזה אחר זה – יכל רבי פינחס בן יאיר לחולל רק מכח התורה שבו.

בן תורה אמיתי – תנאי להנהגת הבריאה

מכל הדוגמאות הנזכרות נמצינו למדים שנגד בן תורה אמיתי שום נברא לא יכול להתמודד, וכל הבריאה כולה מתכופפת ומתבטלת לפני הצדיקים האמיתיים. אולם זהו דוקא בתנאי שכתב האור החיים: ש'יביא בידו שטר חוב אחד לכופו'.

כלומר: צריך להיות בידו שטר שבו חתום הקב"ה בכבודו ובעצמו המעיד עליו שאכן הוא בן תורה וצדיק אמיתי, ורק אז תהיה הבריאה מוכנה לעשות את רצונו. ומהו בן תורה אמיתי?

כדי להשיב על כך נקדים את דברי ה'ילקוט שמעוני' על מה שנאמר: "הים ראה וינוס", ומבאר המדרש מה ראה הים? – ראה ארונו של יוסף יורד לים. אמר הקב"ה: ינוס מפני הנס, שנאמר: "ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה".

ליוסף הייתה יראת שמים אמיתית, והיה מוכן אפילו למסור את נפשו ובלבד שלא לעבור על רצון הבורא, כפי שהוכיח זאת במיוחד כאשר בא עליו הנסיון עם אשת פוטיפר. אותה מרשעת דיברה על לבו בכל יום ויום, וניסתה לפתותו לדבר עבירה, והחליפה את בגדיה שלש פעמים ביום כדי שיוסף יתן בה את עיניו, ובכל פעם שהיתה באה לדבר עימו יוסף הרכין את פניו למטה כדי שלא להביט בה, עד שפעם הניחה לו סכין חדה מתחת לזקנו כדי שאם ירכין את פניו ידקר בה, ובכל זאת לא הביט בה. בזכות יראת שמים טהורה זו שהיתה ליוסף הצדיק, נחשב יוסף לבן תורה אמיתי שיש בכחו להניס את הים מפניו.

על לבו של בן תורה אמיתי חקוקים דבריו של בעל התניא: 'והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך'.

בן תורה אמיתי ירא וחרד לגרום חלילה צער לבוראו ולעבור על דבריו אפילו באונס. ומי שיש בו יראת שמים אמיתית כפי האמור, הרי זה בן תורה אמיתי שכל הבריאה כולה מוכנה להתבטל לפניו.

אמירה נעימה

א. קריעת ים סוף היתה מכח התנאי שהתנה הקב"ה עם הים בעת בריאתו.

ב. מבואר בחז"ל שלא רק עם הים התנה הקב"ה, אלא עם כל הנבראים שיכנעו לצדיקים ולכח התורה שבידם.

ג. מעשיהם של יהושע, דניאל ורבי פנחס בן יאיר ממחישים את היכולת לשנות את טבע הבריאה בכח התורה והיראה.

ד. בן תורה אמיתי נמדד ביראת שמים שלו ומסירות נפשו כיוסף הצדיק, וכמאמר האור החיים ש'יביא בידו שטר חוב אחד לכופו' – שטר שבו חתום הקב"ה בכבודו ובעצמו המעיד עליו שאכן הוא בן תורה וצדיק אמיתי, ורק הוא יכול לשנות את טבע הבריאה ולכופפה לפניו.