סיפר מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א, בשם אביו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א:
פנו פעם לרבי מליובאוויטש בעניין כיתה של ילדים באחד מתלמודי התורה בבני ברק, שגילו שם שאף אחד בכיתה לא מניח תפילין! כיתה ח', כולם בני ארבע עשרה – לא הניחו תפילין! הם הרי צריכים להגיע בשמונה וחצי לתלמוד תורה, אחרי תפילה. אבל התברר שהם היו מגיעים מהמיטה ישר לכיתה… לא תפילה ולא כלום. אז פנו לרבי ותהו בפניו, 'איך יכול להיות דבר כזה?'…
אמר להם הרבי: 'כנראה שגם המלמד שלהם לא מניח תפילין! יכול להיות שיש לו ראש מבריק מאוד, והוא גאון גדול, אבל הוא לא מניח תפילין!'. חקרו אחרי אותו מלמד, וראו שאכן אף הוא קם מהמיטה, הישר אל הכיתה…
חינוך הכיתה תלוי ביראת שמיים של המלמד, ואם הוא מזלזל במצווה כה חשובה ויקרה – הנחת תפילין – איך תלמידיו יעריכו ויוקירו מצווה זו?!
בעניין מעלת האמונה התמימה הרמוזה במצוות התפילין דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת בא:
סדר הנחת התפילין הוא, שתחילה מניחים את התפילין של יד, ולאחר מכן מניחים את התפילין של ראש, כמו שנאמר בפרשתנו: "והיה לאות על ידכה" ואחר כך "ולטוטפות בין עיניך". מסדר זה של הנחת התפילין צריכים אנו ללמוד הוראה יקרה וחשובה בעבודת ה'.
התפילין של יד, המונחות על הזרוע כנגד הלב, מסמלות את עבודת הלב של האדם – דהיינו יראת שמים ותיקון המידות שבלב. ואילו התפילין של ראש, המונחות על הראש כנגד המוח, מסמלות את עבודת המוח והשכל של האדם – דהיינו לימוד התורה מתוך שכל והבנה.
לכן צריך להניח תפילין של יד לפני שמניחים תפילין של ראש, כדי לרמוז לאדם שקודם כל צריך שיהיו בו יראת שמים ומדות טובות, ורק אחרי זה שיעסוק בתורה מתוך שכל והבנה, כמו שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה'", וכן אמרו חז"ל במסכת אבות: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו – אין חכמתו מתקיימת.
יתירה מזאת: גם לאחר שכבר זוכים לעסוק בתורה מתוך שכל והבנה, אסור לשכוח אפילו לרגע אחד בלבד את היראת שמים והמידות הטובות, אלא תמיד צריך לדבוק בהן, כי רק כשיש לאדם יראת שמים ומדות טובות – התורה שהוא לומד עולה לשמים עד כסא הכבוד וגורמת נחת רוח להקב"ה.
רק לאחר שיש לאדם אמונה תמימה בלב יכול לנסות לחקור ולהבין בשכלו את הנהגת הבורא
רמז נוסף בסדר הנחת התפילין: התפילין של ראש, המונחים כנגד המוח, מסמלים את החכמה והידיעה של האדם. ואילו התפילין של יד, המונחים כנגד הלב, מסמלים את התמימות והפשיטות שבלב.
לכן יש להניח תפילין של יד לפני שמניחים תפילין של ראש, כדי לרמוז שבראש ובראשונה צריכה להיות לאדם אמונה תמימה ופשוטה בה' יתברך, בתורתו הקדושה, במצוותיו הנעימות ובעבדיו הצדיקים, במידה שאינה ניתנת לערעור – ורק לאחר מכן רשאי הוא לנסות לחקור ולהבין את החכמה והשכל שבהנהגת הבורא, בתורתו ובמצוותיו. וכשיתנהג בסדר זה, בוודאי שחכמתו תגביה אותו למעלות גדולות ונשגבות.
מדוע התפילין של ראש צריכות להיות מונחות לצד התפילין של יד
לפי זה, יובן בדרך רמז מה שמבואר בהלכה שכל זמן שתפילין של ראש מונחים על ראשו של האדם, צריך שיהיו מונחים על זרועו גם תפילין של יד. ולכן כשאדם רוצה לחלוץ את התפילין, עליו לחלוץ קודם את התפילין של ראש, ורק אחר כך את התפילין של יד, כדי שלא יהיה מצב שיהיה עם תפילין של ראש ללא תפילין של יד.
מי שאינו נזהר בזה עשוי לגרום לעצמו סכנה של ממש חלילה, כי על גבי הבית של התפילין של ראש בולטת האות ש'. וברצועה של התפילין של ראש ישנו קשר, המונח מאחורי הראש, שצורתו דומה לאות ד'. ובתפילין של יד ישנו קשר שצורתו דומה לאות י'. ומשלשתם ביחד נוצר בתפילין השם הקדוש שד"י.
ומי שמונחות על ראשו תפילין של ראש בלבד, הרי שיש לו רק את האותיות ש"ד מתוך השם שד"י, ויש בכך סכנה של ממש, שמא יתקיים בו חלילה מה שנאמר: "הילילו כי קרוב יום ה' כשֹד משדי יבוא".
על פי האמור שהתפילין של ראש מסמלים את החכמה והידיעה של האדם, והתפילין של יד מסמלים את התמימות והפשיטות שבלב – מי שמניח תפילין של ראש ללא תפילין של יד, מראה בעצמו שהוא מקבל רק את מה ששכלו וחכמתו מבינים בהנהגת ה', בתורתו ובמצוותיו, ואילו את מה שהוא לא מצליח להבין הוא לא מקבל, ואינו עובד את ה' יתברך בתמימות ופשיטות.
דבר זה מהווה סכנה רוחנית של ממש, כי כשאדם הולך רק אחר שכלו וחכמתו, ואין לו תמימות ופשיטות, עשוי הוא בשעת נסיון להתרחק מאוד מאמונת הבורא ולהתדרדר עד שאול תחתית חלילה, כמו שכתב ר' נחמן מברסלב זיע"א בלשון קדשו:
כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים, ולבוא לידי רעות גדולות ח"ו. ויש שקלקלו הרבה, כגון הרשעים הגדולים מאוד המפורסמים שהטעו את העולם, והכל היה על ידי חכמתם ושכלם. ועיקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות.
האמונה התמימה והפשוטה היא שמחזיקה את היהודי בשעות הקשות ביותר
מה שמחזיק את היהודי קשור בה' יתברך גם בשעות קשות ביותר של סכנה וכיו"ב, היא רק אמונתו התמימה והפשוטה בהקב"ה, כפי שהדבר הוכיח את עצמו, לדוגמא, בתקופת האינקוויזיציה שהיתה בספרד, אשר הנוצרים הרשעים כפו על יהודים להמיר את דתם, וכל מי שסירב לכך עבר עינויים קשים ומרים והומת בדרכים אכזריות שאין הדעת סובלתן, וכל אותם חכמים מחוכמים שאמונתם בה' היתה בנויה על שכל וחקירה ולא על תמימות ופשיטות, מצאו לעצמם כל מיני 'תירוצים' מדוע רשאים הם להמיר את דתם, ומי שמסרו את נפשם על קידוש ה' היו דוקא אותם יהודים תמימים ופשוטים, שכל אמונתם בה' היתה בנוייה על תמימות ופשיטות ללא שום חכמות כלל, כמו שכתב ה'בני יששכר'.
לכן אמר מורינו הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו הקדושים: אחרי כל ההשגות שהשגתי למעלה בשרשי התורה והמצוות, ואחר כל התענוג מהשגותי, אני מניח את כל ההשגות ומחזיק אני באמונה פשוטה כמו של ילד קטן.
הוסיף הבעל שם טוב: אמנם נאמר "פתי יאמין לכל דבר", אך הלא גם נאמר: "שומר פתאים ה'", וכל מי שהולך עם ה' יתברך ומאמין בו כפתי ממש, ללא שום חכמות, השמירה של ה' אינה סרה מעליו לעולם.
אמונה פשוטה בלי חכמות
על כן, עיקר עבודתנו בעולם הזה היא להאמין בה' יתברך באמונה תמימה ופשוטה, וללמוד את התורה הקדושה וכן לקיים את המצוות הקדושות מתוך אמונה תמימה ופשוטה ללא שום חכמות ובלבולים. וצריך להזהר מאוד מכל מיני שאלות וקושיות באמונה ולהדוף אותן מהלב בשתי ידים. ולא בחינם 'שאלה' היא מלשון 'שְׁאוֹל', כי שאלה באמונה יכולה להוריד את האדם עד השאול תחתית.
וכן צריכים אנו לקבל את כל הבא עלינו באהבה ובשמחה מתוך אמונה תמימה ופשוטה שכל מה שבא עלינו הוא אך ורק מאת ה' יתברך, וכל מה שה' יתברך עושה – בוודאי רק לטובה הוא עושה. ובכך נזכה לקיים מצות עשה מן התורה של: "תמים תהיה עם ה' אלהיך", וכלשונו המתוקה של רש"י בפירושו לפסוק זה:
התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות – ואז תהיה עמו ולחלקו.
אמירה נעימה
א. סדר הנחת תפילין מרמז לקדימת יראת שמים ומדות טובות לפני עסק התורה.
ב. רק לאחר שיש לאדם אמונה תמימה בלב יכול לנסות לחקור ולהבין בשכלו את הנהגת הבורא.
ג. התפילין של ראש צריכות להיות מונחות לצד התפילין של יד לרמוז שהחכמה והידיעה צריכות להיות רק לאחר התמימות והפשיטות שבלב, ולולא זאת יכול האדם ליפול בטעות ולהתרחק מה'.
ד. האמונה התמימה והפשוטה היא שמחזיקה את היהודי בשעות הקשות ביותר, וזו עיקר עבודתנו בעולם.
