אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, לימדנו מוסר השכל חשוב, ממעשה אליו היה עד. וכך סיפר:

"בשכונה מסוימת בה התגוררתי בעבר, הבחנתי בדירה אחת, שהיתה בקומה רביעית, וכל לילה היה דולק בה אור עד הבוקר. גם רעש של דיבורים היה נשמע ממנה לאורך כל הלילה. הייתי חוזר בבוקר מתפילת שחרית בבית הכנסת, והם עוד מדברים… כך זה היה נמשך, שעות על גבי שעות.

באחד הימים, פניתי ושאלתי את אחד מהמתגוררים באותו בנין: 'תגיד לי, מה קורה שם בדירה הזאת?'. חייך השכן והסביר, 'מדי ערב נערך שם משחק של ארבעה 'קלפנים' מומחים… הם יושבים יחד ומשחקים בקלפים כל הלילה ללא הפסקה'…

שאלתי אותו בפליאה: 'כמה זמן הם כבר יכולים לשחק?'. והוא עונה: 'כבוד הרב, תבין, זה החיים שלהם'…

למדתי מזה מוסר השכל גדול: אם כך הם מקדישים את ימיהם ולילותיהם בעבור משחק מטופש… קל וחומר אנו, שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, כמה עלינו להשקיע בניצול כל רגע ושניה ללימוד התורה הקדושה!".

בעניין חובת האדם לנצל כל רגע ללימוד תורה דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשות בהר – בחוקותי:

מנהג ישראל קדושים לעסוק בשבתות אלו בפרקי אבות. בפרק השלישי של מסכת אבות נאמר: רבי חנינא בן חכינאי אומר: הנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו.

ומפרש רבינו יונה בלשון קדשו:

הנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו – מפני שהן שעות רצויות אין לו לחשוב בהם כי אם בדברים רצויים לפני המקום, אלו דברי תורה. שאותם השעות כמה הם חשובות וראויות למחשבת התורה, כי אין לו מלאכה לעשות ואיננו שומע קולות בני אדם. ואם פינה לבו לבטלה מתחייב בנפשו, (לפי) שמפסיד זמן כי תוכל להיות לו מחשבה ברורה ונכונה, ומסיר לבו מהרהור דברי תורה.

מפירושו של רבינו יונה למדים אנו, שהתביעה הגדולה והחמורה שיש בשמים כלפי אדם שנעור בלילה או הולך בדרך יחידי ואינו מנצל את אותו הזמן ללימוד תורה אלא מפנה את לבו לדברים בטלים – תביעה כה גדולה וחמורה עד כדי כך ש'הרי זה מתחייב בנפשו' – היא מפני שאותו זמן מצד עצמו מתאים וראוי עד מאוד ללימוד התורה ללא כל הפרעה ובלבול, ולכן רובצת על האדם חובה כפולה ומכופלת לנצלו כראוי.

בכל זמן פנוי יש לנצל את הזמן לעסק התורה הקדושה, ובפרט אברכים ובני תורה

ומכך נוכל להקיש גם כן לכל זמן אחר שמתאים וראוי מצד עצמו לעסק התורה (ולא רק הנעור בלילה או המהלך בדרך יחידי המוזכרים במשנה), כגון שמזדמנת לאדם באמצע היום או בערב שעה שיש לו פנאי ואין לו שום טרדות והפרעות, ואין יפה ממנה ללימוד התורה – שמוטלת על האדם חובה גדולה לנצל את אותה שעה לקנות חיים לנפשו על ידי לימוד מקרא, משנה, גמרא, הלכה או הגדה – איש איש כפי יכולת השגתו – ולא לבזבז אותה חלילה בפטפוטי חברים ושאר דברים בטלים.

כשאני רואה אדם שיושב כך סתם ומבטל את זמנו, לבי דווה עליו. למה אתה לא לומד?! למה אתה מבזבז את הרגעים היקרים האלה?! ואנשים מבזבזים שעות על גבי שעות בדיבורי סרק, בטיולים, בשינה, באירועים וכו'. לא חבל?! אדם צריך לחוס על הזמן שלו. וכי באנו לעולם הזה בשביל לבזבז את החיים שלנו?! עלינו תמיד לזכור: אין אבדה קשה כאבדת הזמן, כיון שכל אבדה ניתן להשיב מלבד את אבדת הזמן. איבוד זמן פירושו איבוד חיים!!!

בפרט כשאני רואה אברכים שמבזבזים את זמנם, לבי נחמץ בקרבי. כואב לי שעד שהם כבר זכו לשבת בבית המדרש מול הגמרא הקדושה, גם לשם מגיע היצר הרע ומבלבל להם את השכל בשטויות והבלים.

מספרים על מספר אברכים שבאמצע סדר הלימוד בכולל ישבו יחדיו וחירפו וגידפו את היצר הרע במשך כמה שעות, אחד הדגיש את רשעותו של היצר, וחברו הבליט את צביעותו של היצר וכו' וכו'.

כשהרגיש בכך הרב שלהם, ניגש אליהם ואמר: 'האמינו לי באמונה שלימה, היצר הרע מוכן ואפילו שמח בכך שתחרפו ותגדפו אותו במשך כל היום כולו, ובלבד שלא תלמדו. דיבורים אלו עצמם שאתם מדברים בגנותו של יצר הרע – היצר הרע הוא זה ששם אותם בפיכם כדי לבטל אתכם מלימודכם'.

לא משתלם לבזבז את הזמן

כבר זכית ונכנסת לביתו של הקב"ה – תנצל את הזמן. אתה עכשיו נמצא בבית אוצרותיו של הקב"ה, תמלא בשקים שלך כמה שיותר אוצרות. הגעת לכולל והתחלת ללמוד – תשכח מכל העולם עד סוף הסדר, ואז תראה ברכה מרובה בלימודך. אך אם חלילה לא תקח את הלימוד ברצינות, גם הלימוד לא יקח אותך ברצינות.

מכל טענה אדם יוכל לצאת זכאי ביום הדין חוץ מביטול תורה – כמובא בתלמוד ירושלמי: מצאנו שוויתר הקב"ה לישראל על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל מאסם בתורה לא וויתר. על כן יש להיזהר בענין זה זהירות יתר.

אסור לבזבז את הזמן על שום שטות. זה פשוט לא משתלם. אם אחד יכול למכור יהלומים ולהרוויח הון תועפות, האם משתלם לו במקום זה ללכת למכור פיתות, שעל כל שקית ירוויח כמה שקלים בודדים?!

אדם שזכה לשבת בכולל הרי הוא כמוכר יהלומים, ובכל רגע יכול להרוויח הון רוחני כפי שלא ניתן לשער, על כן כדאי לו לנצל היטב כל רגע.

אמירה נעימה

א. חובה גדולה על האדם לנצל כל רגע ללימוד תורה, עד שזו התביעה על מי שניעור בלילה או מהלך בדרך יחידי.

ב. בכל זמן פנוי יש לנצל את הזמן לעסק התורה הקדושה, ובפרט אברכים ובני תורה.