תפילת שחרית אצל אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א התחילה עם הנץ, כחוק בל יעבור. רבנו היה מחזק רבות במעלת התפילה בהנץ, שכשהאדם תופס את תחילת היום, הוא מושך לעצמו טוב למשך כל היום.

והעיד על כך רבנו במקרה שבא לפניו:

"מישהו בא לתת תרומה מכובדת מאוד לישיבה, וכששאלתי אותו מאיפה הוא לקח את הכסף, הוא סיפר – 'היתה חתונה שבוע שעבר במרכז הארץ, ואני והצוות שלי עבדנו במשך שבוע על התכנון כיצד לבצע את השוד בצורה מושלמת, מאיזו דרך ניכנס לבית, איפה ישנים בעלי הבית, היכן מונח הכסף, מה הם דרכי המילוט, וב"ה היתה ברכה והכל הסתדר, עשינו הכל בזמן… והכל 'בזכות' שהנחנו תפילין והתפללנו בנץ החמה באותו היום, וכל מי שמתפלל בנץ אינו ניזוק כל אותו היום'.

אדם זה ניצל את הידיעה הזאת לדבריו הקלוקלים, אך כל ירא ה' ישתמש בידיעה זו לעבודת ה' משובחת יותר.

בעניין מעלת ניצול ההתחלה של כל דבר דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על ראש השנה:

יום ראש השנה הקדוש נקרא בלשון המקרא 'יום הזכרון' וכן 'יום תרועה', אך לא מצינו במקרא שהוא נקרא 'ראש השנה', ורבותינו הקדושים במשנה ובגמרא הם אלו שחידשו לו שם זה בלשון קדשם.

לכאורה דבר זה צריך ביאור: הרי על פי התורה החודש הראשון של השנה הוא חודש ניסן, כמו שנאמר: "החודש הזה (חודש ניסן) לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה", ואם כן על שם מה קראו חז"ל ליום ראש חודש תשרי 'ראש השנה'?

מאבק האדם ביצר הרע – חשיבות ההתחלה

ניתן לבאר זאת על פי המסופר בספר בראשית שאחר שהחטיא הנחש את אדם וחוה, בין יתר הקללות שקילל אותו הקב"ה על כך הוא גם אמר לו: "הוא (האדם) ישופך ראש, ואתה (הנחש) תשופנו עקב".

הענין הפנימי שבזה הוא: בכך שהנחש החטיא את אדם וחוה הוא גרם שהיצר הרע (שהוא הנחש) יקבע את משכנו בתוך לבו של האדם ויעמוד בכל עת עליו להחטיאו, ובמה שאמר הקב"ה לנחש: 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב', בעצם רמז לנו את סוד המלחמה כנגד היצר הרע, והיינו שכח האדם על הנחש הוא על ידי בחינת 'ראש', וכח הנחש על האדם הוא על ידי בחינת 'עקב'.

הכוונה בזה היא, שיש בכח האדם לנצח את יצרו הרע על ידי שיתפוס את ה'ראש' וההתחלה של כל דבר, כגון את ראשית היום על ידי שישכים קום בזריזות גדולה ובשמחה לעבודת הבורא, וכן על ידי שיתפוס את ראשית השבוע ואת ראשית החודש ויוסיף בהם הוספה חשובה בלימוד התורה ועבודת התפילה, וכן על ידי שבכל יום ויום בראשית הלימוד יעורר את עצמו לשוב בתשובה ולקבל עליו את עול מלכותו של הבורא יתברך, ויתחזק ללמוד מתוך אהבת ה' ויראתו.

וכאשר יזכה האדם לתפוס היטב את הראשית של כל זמן ושל כל ענין, ויקדש אותו להקב"ה, ממילא יצליח להתגבר על יצרו הרע גם בכל ההמשך, כיון שאחר הראש נמשך כל השאר, אך אם ח"ו היצר הרע יתפוס את הראש, ואת האדם הוא ישליך אל העקב, הנצחון יהיה בידו.

כיצד לנצל את ראש השנה

מעתה מובן מדוע קראו חז"ל ליום קדוש זה 'ראש השנה' – לרמוז לאדם שמסוגל יום קדוש זה לשמש כראש לשנה (אף שמצד הזמן הוא אינו באמת ראש השנה כנ"ל) ולמשוך אחריו את כל שאר השנה. לכן על האדם להזדרז לתפוס אותו ולהתקדש בו כראוי, ולהמליך עליו את הקב"ה, כפי שאמרו חז"ל: 'אִמרו לפני (בתפילות ראש השנה) מלכויות כדי שתמליכוני עליכם', ואחר הראש תיגרר כל שאר השנה כולה, ויד האדם תהיה על העליונה ויד יצרו הרע על התחתונה.

זהו גם הביאור האמיתי למה שאנו אומרים בסדר עריכת ה'סימנים טובים' בליל ראש השנה, באוכלנו מהראש של הכבש: 'שנהיה לראש ולא לזנב', שבוודאי אין הכוונה בזה שנהיה לראש בענייני גשמיות, שהרי לא בהכרח כלל שיש בכך מעלה כלשהי וטובה לאדם, אלא הכוונה היא שבזכות קדושת יום זה נזכה לאורך כל השנה לתפוס את הראש וההתחלה של כל דבר כנ"ל, ועל ידי זה נתגבר על היצר הרע גם בכל ההמשך.

ובזכות שנמשיך על עצמנו בראש השנה את בחינת ה'ראש' ברוחניות, נפעל שהקב"ה יעשה אותנו ל'ראש' על כל אומות העולם, ויתקיים בנו מה שאנו אומרים במזמור שקוראים בראש השנה קודם תקיעת השופר "ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלנו".

אמירה נעימה

א. ראש השנה מכונה בתורה 'יום הזיכרון' ו'יום תרועה', אך חז"ל קראו לו 'ראש השנה', למרות שחודש ניסן נחשב לחודש הראשון.

ב. היכולת לנצח את היצר הרע תלויה בתפיסת הראש – ניצול ההתחלה של כל יום, שבוע, חודש ושנה בעבודת ה'. דבר זה רמוז בדבר ה' לאדם הראשון: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", האדם מנצח על ידי קידוש הראש, בעוד היצר הרע מנסה להשליכו אל העקב – השפלות.

ג. קדושת ראש השנה משפיעה על כל השנה כולה. האדם נדרש להמליך את הקב"ה עליו ביום זה, כמו שנאמר: "אִמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם", וזו הסיבה שחז"ל קראו ליום זה 'ראש השנה'.

ד. כמו כן באכילת ראש כבש בליל ראש השנה אנו מבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב", כלומר, שנהיה מובילים ברוחניות ונשלוט על היצר הרע לאורך כל השנה.