בפרשת השבוע נאמר: "השוחד יעוור עיני חכמים", וקל וחומר שהשוחד עלול לעוור את מי שאינו חכם אמיתי. חמדת הממון נטועה בלב האדם, ורק עבודה עצמית יכולה לגרום לביטולה. ועל כן אנו מוזהרים בתורה במצוות ואיסורים שונים, שמקנים לנו הרגלים נכונים בשימוש בממון.
בענין זה סיפר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א:
"'אברך' אחד הביא בעל מקצוע שיעשה שיפוץ בביתו. לאחר שהשלים את עבודתו והגיע מועד התשלום, אותו 'אברך' דחה אותו בכל מיני טענות ולא רצה לשלם לו.
בצר לו, פנה אלי איש המקצוע לבקש עזרה. כתבתי לו מכתב, מכתב שכתוב בהרבה כבוד וענוה, כדי שיעביר לאותו 'אברך'. ה'אברך' קרא את המכתב, וביקש מאשתו שהיא תענה על המכתב. כביכול היא ה'פוסק' של הבית. והיא כתבה לי: 'שאלנו רב פלוני, והוא אמר שאנו לא חייבים לשלם כלום על השיפוץ'.
כנראה שהם הציגו לאותו רב את השאלה בצורה שהם רצו להציג.
כשבא אותו בעל מקצוע לטעון את טענותיו לפני אותו רב, הוא גער בו: 'אין לך דרך ארץ?! אתה לא מתבייש לתבוע תלמיד חכם?! אתה לא מפחד מהקפידא שלו?!'…
אותו בעל מקצוע פנה אלי שוב, ואמר שהיות ומדובר בסכום גדול של כשלושים אלף שקל, אולי בכל זאת אוכל לעזור לו.
שוב כתבתי לאותו 'אברך' מכתב, אבל הפעם באופן תקיף יותר: 'כיון שאתה תלמיד חכם, אני אדבר איתך כמו אל תלמיד חכם. אם אתה לא תעמוד בהתחייבות שלך, לשלם עבור השיפוץ כפי שסיכמתם מראש, יתקיימו בך דברי חז"ל 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדבורו'…'.
בקשתי מאותו בעל מקצוע שימסור לו את המכתב, ויאמר לו שזה המכתב האחרון שהוא מקבל, ומכאן ואילך שידאג על עצמו".
פסיקה חדה וישירה זו של רבנו, מחדדת את הדרך הנכונה והישרה שעלינו לנהוג בה בהגינות המשא והמתן.
בעניין מעלת היושר וההגינות במשא ומתן דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת כי תצא:
לקראת סיום פרשתנו, מצוה התורה על האדם לנהוג ביושר והגינות בכל עסקיו, ולא לרמות את הבריות, לגזול אותם, ולעשות להם עוול חלילה, כמו שנאמר: "אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך, למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך, כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עוול".
כתב הגה"ק ר' יעקב חיים סופר זצ"ל, בספרו הבהיר 'כף החיים', בשם ספר 'מעבר יבוק', שהזהיר בזה לבניו היקרים בנועם מוסרו, וזו לשון קדשו:
תזהרו לישא וליתן באמונה… כי הרווח שיהיה לכם באמונה הוא שפע הקדוש, ושכנגדו הוא שפע אל זר ח"ו, ובא זה ומאבד את זה… ואל תונו שום אדם – שכל ממון שאינו של יושר הבא ליד האדם, הוא מהשפעות הבאים מכח השטן ומצינורותיו הנשברים הבאים מכח הס"מ… וצינורות אלו לא יכילו מים חיים, והם מרים באחרונה לגוף, כי ודאי זה מאבד את זה.
כלומר: כשאדם מרויח כסף ביושר ובהגינות, הוא זוכה לקבל את שפע פרנסתו מצינורות השפע של הקדושה אשר הם בבחינת מים חיים ומתוקים, ולכן תמיד תהיה לו ברכה בעסקיו והם יפרחו וישגשגו עד בלי די.
לעומת זאת, כשאדם מרמה את הבריות וגוזל אותם בכל מיני דרכים ומרויח את כספו שלא ביושר, הוא מקבל את שפע פרנסתו מצינורות השפע של הטומאה והסטרא אחרא, אשר הם צינורות נשברים המכילים מים רעים ומרים, ולכן סופו להצטער מאותו כסף ולאבד את כל מה שיש לו, כיון שהכסף שהרויח שלא ביושר מאבד ומכלה גם את מה שכבר הרויח ביושר.
הסיבה לעסקים שאינם מצליחים
כעת נוכל להבין מדוע עסקים רבים, אשר על פניו הם מוצלחים ביותר, פתאום קורסים ונסגרים, בעוד שלצידם עסקים אחרים, הגרועים מהם בהרבה, פורחים ומשגשגים.
הסיבה לכך היא, משום שהם נוהגים בעסק בדרכים לא ישרות, ומרמים את הבריות וגוזלים אותם, וכך הם מכניסים לחשבון של העסק כסף שבא מהצינורות של הסטרא אחרא, וכסף זה מאבד את כל מה שיש להם.
דוגמא לכך: שני אולמות עומדים זה לצד זה. שניהם גדולים ומפוארים, בשניהם יש גן יפה עם פרחים ומזרקות מים וכו' וכו', ובכל זאת, אולם אחד עובד ללא הפסקה ממש, בכל יום יש בו מספר אירועים, ואילו האולם השני שלצידו יבש כחרס ואנשים אפילו לא מתעניינים בו, עד שלבסוף בעל האולם נאלץ לסגור אותו כדי שלא לספוג הפסדים.
הסיבה לכך היא, משום שבאולם זה כנראה נהגו שלא ביושר, וכשנותר להם אוכל מאירועים של ימים קודמים, הם לא היססו לחמם אותו שוב באירוע של היום, וכן להוציא לחמניות של אתמול ושלשום, וזאת על אף שבעל האירוע שילם במיטב כספו על אוכל טרי, והשתדל לעשות הכל שיגישו למוזמנים שלו את הטוב ביותר. ומכיון שהם נהגו שוב ושוב שלא ביושר והרויחו כסף טמא – בא כסף זה וכילה את מה שהיה להם עד שנסגר האולם.
לעומת זאת, באולם הראשון לא נהגו בדרכים עקלקלות. אוכל שנשאר זורקים או מחלקים לגמ"ח, אבל בשום אופן לא מוציאים באירוע אחר. אדם שילם במיטב כספו ולכן גם בעל האולם נותן לו את המיטב. ומכיון שנהגו בישרות, הרויחו כסף קדוש שהביא עימו ברכה מרובה לעסק.
ממון שלא בא ביושר אינו מתקיים
דוגמא נוספת לכך: שני מוסכי רכב עומדים זה לצד זה. בשניהם ישנם עובדים מקצועיים ביותר, ובכל זאת מוסך אחד מצליח ביותר, ואילו המוסך השני הולך ומדרדר עד שנסגר לגמרי.
הסיבה לכך היא, משום שבמוסך זה נהגו שלא ביושר, וכשבא לפניהם אדם תמים והפקיד בידם את רכבו בגלל תקלה קטנה, הם הסבירו לו שיש לו תקלה רצינית ביותר ברכב שהתיקון שלה עולה הרבה כסף, ובנוסף לכך הם גם דאגו לפרק מרכבו כל מיני חלקים חדשים וטובים, והרכיבו במקומם חלקים ישנים וגרועים, ובכך 'הרגו' לו את הרכב, ומאותו יום כל זמן קצר הוא נצרך להגיע למוסך. וכך הם הרויחו כסף גזול וטמא שבסופו של דבר כילה להם את כל העסק וגרם לו להסגר.
לעומת זאת, במוסך הראשון נוהגים תמיד ביושר, ולא מוציאים מהאנשים אפילו פרוטה אחת שלא בצדק, ולכן הכסף שהם מרויחים ביושר והגינות מביא להם ברכה גדולה לעסק.
אלו הן רק דוגמאות בלבד, כדי להמחיש את הענין המדובר, ומהן צריך כל אחד להקיש לכל תחום אחר בעולם העסקים ומקורות הפרנסה השונים, ולהבין שכאשר נוהגים בעסק בדרכים עקלקלות ומרמים את הבריות וגוזלים אותם, בזה מחברים את העסק לצנורות הנשברים של הסטרא אחרא כנ"ל, ודבר זה מסלק את הברכה של ה' מאותו עסק, וגורם לו לקרוס בהמשך הזמן.
יושר והגינות ממשיכים את הברכה לאדם
אולם, כאשר נוהגים בעסק אך ורק ביושר והגינות, אפילו כשלפעמים כרוך הדבר גם בהפסדים כספיים, בזה מחברים את העסק לצנורות השפע של הקדושה הזורמים תמיד, ולא תפסק ממנו הברכה לעולם.
הנה בסמוך למצוה זו לנהוג ביושר והגינות בעסקים, מצוה התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", ובדבר הקשר בין שתי המצוות מפרש רש"י: אם שיקרת במדות ובמשקלות, הוי דואג מגרוי האוייב.
הכוונה בזה היא, שכל המציאות שיש לעסק אויבים גשמיים או רוחניים הגורמים לו להיות כושל, זה רק משום שמתנהגים שם בחוסר הגינות ומשקרים את הבריות, ומשום כך ה' שולח לאותו עסק כל מיני 'עמלקים' שיזיקו לו. אולם, כאשר העסק מתנהל ביושר ובהגינות ה' שומר עליו מכל משמר, ולא נותן לשום אוייב שבעולם להזיק לו חלילה, ומצוה שם את ברכתו.
אמירה נעימה:
א. כשאדם מרוויח כסף ביושר והגינות, זוכה לקבל שפע פרנסתו מהקדושה, ותהיה לו ברכה בכסף זה, אולם כשמרמה את הבריות ומרוויח את כספו שלא ביושר שפע פרנסתו הוא מהסטרא אחרא ואין ברכה בכספו.
ב. עסק שיש לו אויבים גשמיים או רוחניים, הוא משום שמתנהגים שם בחוסר יושר והגינות, ומרמים את הבריות. אולם כאשר העסק מתנהל ביושר ובהגינות, ה' יתברך מצוה שם את ברכתו.
