נדירות הפעמים בהן אדם זוכה לראות בעיניו את שכר המצווה "ועשית ככל אשר יורוך", ונדירות יותר הפעמים שאדם רואה זאת במיידי. משה, אחד מחסידיו הנאמנים של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א זכה לראות זאת במוחש, והוא מספר:

”ערב אחד התקיים ערב התרמה לישיבה הקדושה של הרב בכפר גבירול. כנהוג, בסיום הערב כולם יצאו אחרי הרב וליוו אותו לרכב, וכל אחד ניגש לרב להגיד לו תודה ושלום ושהרב יברך אותו. אחרי איזה שלשה ארבעה אנשים פתאום הרב אומר לי: 'משה, תסגור מיד את הדלת', ומיד סגרתי את הדלת של הרכב כפי שהרב ביקש.

מאחורי עמד מישהו שקצת כעס עלי ואמר לי: 'שמע, אין לי ילדים ורציתי שהרב יברך אותי, מה אתה עושה לי, בגללך אני לא מקבל ברכה…' אמרתי לו: 'מה שהרב אומר אני עושה, אני לא יכול לחלוק עליו. הרב ביקש לסגור את הדלת, אני סוגר את הדלת'.

הרב נסע אולי בסביבות מאה מטר מאיתנו, וכל האנשים שיצאו אחרי הרב התחילו לחזור לכיוון הבית.

ופתאום, אחרי פחות מדקה, הגיעו במהירות רכב עם שני שיכורים, ניסו ללחוץ על הברקסים אך לא היה להם ברקסים, והם התנגשו עם הרכב שחנה סמוך למקום שבו חנה הרכב של הרב קודם לכן, ואותו רכב נהדף ונזרק בדיוק לעבר המקום שעמדנו כולנו קודם לכן כשיצאנו אחרי הרב, ונמעך על החומה שהיתה שם. ואילו ח"ו עדיין היינו שם באותם רגעים, כולנו היינו ח"ו צריכים להימעך עם החומה…

אני הזדעזעתי ממש. הרב התרחק איזה מרחק של מאה חמישים מטר, ומיד התקשרתי לרב וסיפרתי לו מה שהיה. ואז הרב אמר לי: 'כשישבתי שם ברכב ראיתי את מלאך המוות מרקד לידכם, לכן נסעתי משם מהר, העדפתי שיפגע בפחים ולא יפגע בבני אדם…'

סיפרתי לחברים שם מה שהרב אמר, וגם אותו יהודי שכעס עלי שמע מה שסיפרתי, ואז הוא בא וביקש ממני סליחה. אמרתי לו: עכשיו ראית שכשהרב אומר משהו צריך לעשות אותו מיד!'.

בעניין מעלת ההידבקות והביטול לצדיק דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת לך לך:

אליעזר נחשב מבחינה רוחנית כמאות אנשים

כשיצא אברהם אבינו להילחם נגד ארבעת המלכים, לקח עימו למלחמה "את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות".

חז"ל ברוח קדשם מגלים לנו שבאמת לא לקח עימו אברהם שלש מאות ושמונה עשר איש, אלא רק את אליעזר עבדו. ומה שנאמר בפסוק 'שמונה עשר ושלש מאות', חוזר על אליעזר ששמו עולה בגימטריא כמספר זה, ושניהם לבדם ניצחו את כל ארבעת המלכים וצבאותיהם.

ניתן אומנם ללמוד מכך על כוחו הגשמי הגדול שהיה לאליעזר, אולם עוד יותר מזה ניתן ללמוד מכך על כוחו הרוחני של אליעזר, וזאת על פי חידושו של התנא ר' יונתן בן עוזיאל, בתרגומו לפסוק הנזכר, שאליעזר עבד אברהם היה בנו של נמרוד הרשע, וכשראה אליעזר שזרק אביו את אברהם לכבשן האש והוא יצא משם בשלום ללא כל פגע, מיד עזב את דרכו של אביו הרשע ודבק באברהם אבינו בכל כוחו.

אחד מארבעת המלכים שנלחם בהם אברהם אבינו היה "אמרפל מלך שנער", שהוא לא אחר מאשר נמרוד אביו של אליעזר. נמצא שמחמת ציוויו של אברהם אבינו, יצא אליעזר להילחם באביו, והסיר מלבו את האהבה הטבעית של בן כלפי אביו, ומסר את נפשו לעשות את רצון רבו. וזהו מחמת הביטול העצום שרחש אליעזר כלפי אברהם רבו.

חסיד הוא המתבטל לרבו מבלי להכיר אף אדם אחר

כפי שמספרים, שפעם שאלו את הרה"ק ר' יצחק מאיר מגור זיע"א מהי הגדרתו האמיתית של חסיד?

והשיב להם הרב, שהתשובה לכך כתובה בפירוש בתורה, במה שאמר משה רבינו קודם פטירתו לבני שבט לוי: "תומיך ואוריך לאיש חסידך, אשר נסיתו במסה בהו על מי מריבה, האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע".

כלומר, חסיד אמיתי זה מי שכשהרב שלו מבקש ממנו לעשות דבר מה, באותו הרגע הוא לא מכיר איש בעולם, אפילו לא את אביו ואמו ואחיו ובניו, אלא תיכף ומיד רץ לעשות את אשר ציווהו רבו.

לכן דוקא אליעזר נקרא 'עבד אברהם', מה שלא מצינו במישהו נוסף מאנשי בית אברהם ועבדיו הרבים, להורות על גודל מדת הביטול שהיתה לאליעזר כלפי אברהם יותר מכל אחד אחר בעולם. ובזכות מדת הביטול שהיתה לאליעזר כלפי אברהם רבו, נעשה כלי ראוי לקלוט את כל תורתו העמוקה של רבו, כמאמר חז"ל שהיה אליעזר 'מושל בתורת רבו' וכן 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים'.