"פעם בא אלי יהודי אחד שאינו שומר תורה ומצוות וביקש ממני ברכה עבור הבן שלו שחלה במחלת אפילפסיה בדרגה חמורה מאוד." סיפר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א באחד משיעוריו.

”שאלתי אותו: 'מה אמר לך הרופא?' והוא השיב שהרופא הזהיר אותו שהבן לא יצפה בטלויזיה, כי זה יכול לגרום לגלי המוח לעבוד בצורה מהירה מאוד וזה עלול לסכן אותו, ולכן הם מוכרחים להוציא את הטלויזיה מהבית. שוב שאלתי אותו 'איך אתם תסתדרו בלי טלויזיה הרי אתם מאוד קשורים בה?' והוא ענה שבשביל הרפואה של הבן שלו הוא מוכן לעשות הכל גם אם זה קשה לו מאוד, אם צריך הוא מוכן גם לשבור את הטלויזיה למענו…"

ממשיך רבנו ומלמד אותנו מסר גדול ממקרה זה:

”בשביל הרפואה הגשמית של ילדיהם אנשים מוכנים לעשות הכל, ואילו בשביל הרפואה הרוחנית שלהם הם לא מוכנים. אם אדם היה יודע איזה חולאים קשים הילדים שלו מקבלים כשהם רואים תמונות תועבה וכדומה, תיכף ומיד הוא היה עושה לטלויזיה מה שעשה משה רבינו לעגל הזהב – "ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים"

בעניין מעלת חג הסוכות כמדד לאמונה דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על חג הסוכות:

בפרשת 'אמור' התורה הקדושה מצוה אותנו שביום החמישה עשר (ט"ו) לחודש תשרי נשב בסוכה במשך שבעת ימים, כמו שנאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות".

מבואר במדרש שבשכר מה שאמר אברהם אבינו לשלשת אורחיו: "והשענו תחת העץ" זכינו שנתן לנו הקב"ה את מצות סוכה. וצריך להבין: מהו הקשר הפנימי שבין העץ של אברהם אבינו לבין מצות הסוכה?

הדבר יתבאר על פי דברי הזוהר הקדוש, שאותו עץ של אברהם אבינו לא היה עץ רגיל ככל שאר העצים, אלא שבעץ זה היה אברהם בודק את כל אורחיו אם שלמים הם באמונה בהקב"ה או שמא מאמינים הם בעבודה זרה:

אם היה העץ פורס ענפיו על האורח ונותן לו צל נעים ונאה, היה אברהם יודע שאדם זה שלם באמונה בהקב"ה. ואם היה העץ אוסף את כל ענפיו ולא נותן את צילו לאותו אדם, היה יודע אברהם שיש בלבו אפיקורסות, ולא היה מכניסו לביתו עד שהיה מטהר אותו מטומאת העבודה זרה על ידי שהיה מטבילו בנחל שהיה זורם שם בסמוך לעץ, והיה מחזירו בתשובה ומקרבו לאמונה הטהורה.

בצל האמונה

לפי זה יש לומר, שאותה הבחינה שהיתה בעץ של אברהם אבינו, שהיה עץ בודק, ישנה גם כן בסוכה הקדושה, ועצי הסוכה הם בבחינת עצים בודקים, וכאשר האדם שבא לחסות בצילם הוא שלם באמונתו בהקב"ה, ואינו נותן לכל מיני רוחות זרות הנושבות בעולם להשפיע לרעה על לבו ולערער ח"ו את אמונתו הצרופה, מיד עצי הסוכה ששים ושמחים לקראתו, ופורסים עליו את צילם הנאה, ומשרים עליו אוירה של עונג עילאי.

אולם אם ח"ו האדם שבא לחסות בצילם אינו שלם באמונתו בהקב"ה, ולבו עדיין פונה אחר ההבל והבלבולים שעולמנו מלא מהם, עצי הסוכה אוספים מעליו את צילם הנאה, ומסבים לו הרגשת צער רב בסוכה מכל מיני סיבות שונות ומשונות, עד שהוא מחליט להניח את הסוכה ולצאת.

לכן לדעת רבי אליעזר מה שנצטוינו לשבת בצל הסוכה זהו זכר לאותם ענני כבוד קדושים שהקיף בהם הקב"ה את עם ישראל במדבר בצאתם ממצרים – כי כמו שעצי הסוכה בודקים מי ראוי להם ומי לא (בדומה לעצו של אברהם אבינו שהיה בודק כנ"ל) גם ענני הכבוד היו בודקים מי ראוי להם ומי לא, ובעוד שמהמן שירד לעם ישראל במדבר היו כולם (צדיקים, בינוניים ורשעים) ניזונים בשווה, וכן מהמים של בארה של מרים היו כולם (ואפילו הערב רב שנספחו לעם ישראל בצאתם ממצרים) שותים בשווה – לא כן היה הדבר בנוגע לענני הכבוד. ענני הכבוד היו מקבלים בתוכם אך ורק את מי שהיה שלם בקדושתו וביראתו ונשמר מכל דבר רע, אך כל מי שעסק בדברים שאינם טהורים, מיד היה הענן פולטו החוצה.

ניסיון האומות במצות סוכה

לפי דברינו עד כה יובן גם מה שאמרו חז"ל שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם בטענה כלפי הקב"ה מדוע הוא נותן שכר עולם הבא רק לעם ישראל? ואחר שיוכיח להם הקב"ה בעדים נאמנים שדווקא עם ישראל ראויים לקבל שכר זה על כך ששמרו את התורה ומצוותיה, יאמרו האומות לפני הקב"ה שיתן להם גם כן מצוות ויזכו גם הם לעולם הבא, ויאמר להם הקב"ה: 'מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא… מיד הקב"ה יושב ומשחק (וצוחק) עליהן'.

לכאורה צריך להבין: מדוע ינסה הקב"ה את האומות דווקא במצות סוכה ולא במצוה אחרת? וכן צריך להבין, אם כבר בא הקב"ה לנסותם במצוה זו מדוע הוא מקדיר עליהם חמה וגורם להם לצאת מהסוכה?

אולם הביאור לכך הוא, כי מצות סוכה היא הבודקת את האדם עד כמה קשור הוא באמונה בהקב"ה כנ"ל, ולכן דוקא במצוה זו יבדקו האומות, ומכיוון שבאמת הם רחוקים מהאמונה השלימה בבורא ובתורתו הקדושה, ממילא הסוכה תדחה אותם ותאסוף צילה מעליהם, ותגרום להם צער רב בתוכה עד שיצאו ממנה.

סוכות בתשרי לאחר הימים הנוראים

לפי האמור מתורצת שאלה נוספת: מדוע התורה מצוה אותנו לשבת בסוכה בחודש תשרי, הרי מצות הישיבה בסוכה היא זכר לענני הכבוד שבהם הקיף הקב"ה את עם ישראל בצאתם ממצרים, כמו שנאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", והרי יציאת מצרים היתה בחודש ניסן ולא בחודש תשרי?

אך על פי האמור הדבר יובן היטב, כי מאחר שהסוכה מקבלת בתוכה דוקא את מי שהינו נקי וטהור מכל עוון ולבו שלם עם בוראו, לכן ציוונו הקב"ה לשבת בסוכה דוקא בחודש תשרי, מיד לאחר הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים, כיון שבימים אלו כל יהודי בוודאי שב בתשובה וניטהר מכל עוון, וכולם קדושים וטהורים יותר מכל זמן אחר בשנה, כמו שכתוב לגבי יום הכיפורים: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", וכך יזכו כל עם ישראל להנות מצילה הקדוש של הסוכה ולקבל מהאורות הנשגבים שמאירים בה.

קדושת הסוכה והשפעת ימי הדין

ניתן לקשר את כל האמור עם מה שמבואר בתורת החסידות שאורו וקדושתו של הסכך של הסוכה נמשך ממאה הקולות של השופר שתקענו בו בראש השנה, ואורם וקדושתם של דפנות הסוכה נמשכים מענן הקטורת שהיה הכהן הגדול מקטיר בבית המקדש בקודש הקדשים ביום הכיפורים, ואורם וקדושתם של שבעת ימי חג סוכות נמשכים משבעת הימים שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים.

וביאור הדבר: כי דוקא על ידי עבודתם הנפלאה של עם ישראל בימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים בתקיעת השופר ובסדר עבודת יום הכיפורים, וכן על ידי התחזקותם בעבודת התשובה בשבעת הימים שביניהם, הם נעשים ראויים לקבל את האורות הנפלאים של הסכך והדפנות של הסוכה בחג הסוכות, וכשעם ישראל ראויים לקבל את האורות העצומים הללו ממילא אורות אלו יורדים לעולם, כי אם ח"ו לא יהיו עם ישראל ראויים לקבל אורות אלו הם כלל לא ירדו לעולם, שהרי אין מי שיקבל אותם.

נמצא שבאמת ממאה הקולות של השופר ומענן הקטורת של הכהן הגדול ביום הכיפורים ושבעת הימים שביניהם נמשכים אורם וקדושתם של הסכך והדפנות ושבעת ימי החג כנ"ל, שהרי העבודה הקדושה של עם ישראל בימים הנוראים היא המכשירה את עם ישראל ועושה אותם ראויים לקבל אורות אלו, וממילא הם יורדים לעולם.

מכל האמור עלינו ללמוד עד כמה נוראה ונשגבה קדושתה של הסוכה, ולכן יש לעשותה נאה ומהודרת ולשבת בה בכבוד גדול ובכובד ראש. וישתדל כל אדם להרבות לשבת בסוכה עד כמה שיוכל, ויעשה בה את כל ענייניו כמובא בשולחן ערוך: 'כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה'. ויש למעט בחג בטיולים מיותרים שגורמים להתבטל מישיבת הסוכה ולהפסיד את קדושתה הנפלאה.

ומנהג חסידים לנשק את הסוכה בכניסתם לסוכה וביציאתם ממנה, כמו שמנשקים את המזוזה שבפתח הבית, וזאת כדי להראות את עוצם קדושתה של הסוכה, וכן את גודל חיבתם למצוה יקרה וחשובה זו.

כמו כן יש ללמוד מכל האמור, שכשם שהסוכה דוחה ממנה כל עוון ופגם, כך צריך האדם להרחיק מביתו כל דבר שעשוי להמעיט מקדושתו ומקדושת בני ביתו וילדיו היקרים והאהובים. כי כשחלילה נפתח אפילו פתח קטן ביותר בחומת הקדושה של הבית, ומאפשרים לרוחות הזרות שנושבות ברחוב להיכנס לבית, בסופו של דבר הטומאה תשתלט על הבית כולו ותגרום לבני הבית להתרחק מדרך ה' רח"ל. לכן אסור לתת לטומאה אף מדרך כף רגל בבית, אלא יש לשמור על הקדושה שבבית בתכלית השלימות, ובכך יזכו שלא תסור השכינה הקדושה מביתם כלל ועיקר, ויהיו כל יוצאי חלציהם שלמים בקדושתם ויראתם.

אמירה נעימה

א. עצי הסוכה הם בבחינת "עצים בודקים", בדומה לעץ שאברהם אבינו השתמש בו לבחון את אמונת אורחיו. מי ששלם באמונתו זוכה להרגיש את אור הסוכה, ואילו מי שאינו שלם באמונתו ירגיש חוסר נוחות בסוכה.

ב. ענני הכבוד במדבר פעלו באותה צורה – קיבלו רק את הטהורים והיראים, אך הרחיקו את מי שלא היה ראוי.

ג. לעתיד לבוא תיבחן אמונת האומות דווקא באמצעות מצוות הסוכה. בשל חוסר שלמותם באמונה, הסוכה תגרום להם צער והם יצאו ממנה, ויוכח שאינם ראויים לשכר עולם הבא.

ד. חג הסוכות נקבע בתשרי ולא בניסן, למרות שהוא זכר לענני הכבוד, משום שבימים הנוראים עם ישראל נטהר מכל עוונותיו והופך ראוי להיכנס לקדושת הסוכה.

ה. קדושת הסוכה נמשכת מהעבודה הרוחנית של ימי הדין – מאה קולות השופר בראש השנה, הקטורת ביום הכיפורים, ושבעת ימי התשובה. לכן יש להקפיד לנהוג בה בכבוד ובכובד ראש, ולמעט בטיולים מיותרים.

ו. מן הסוכה נלמד להרחיק אף מן הבית את כל הטומאה, וכלי הטכנולוגיה.