כל מעשיו של אבינו מו"ר הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, היו מתוך רצון יחיד ועז – לזכות לקרבת ה' אמיתית, ולצרף יחד עמו עוד רבים שיזכו לטעום את טעמה המתוק של קרבת ה'.

באחד משיעוריו הנפלאים, המחדירים שאיפה לקרבת ה', סיפר רבנו:

"כולנו שמענו על האחים הקדושים והטהורים, רבי זושא מאניפולי, ורבי אלימלך מליז'נסק. החסידים חיפשו מנהיג, אדמו"ר, וכלם אמרו פה אחד: 'נבחר את רבי זושא, שהוא ישמש בקודש. הוא יהיה הרבי שלנו'. שמו אותו בראש, הכינו לו כיסא מיוחד, ורקדו בשמחה רבה.

לאחר סיום חגיגת ההכתרה, פנו לעלות על יצועם למנוחת הליל, כל אחד בביתו.

שעת חצות הגיעה, ורבי זושא עדיין לא קם לעריכת תיקון חצות כנהוג. התחילו כל מיני דיבורים והרהורים בין החסידים, 'אולי מיהרנו? אולי היינו צריכים לחפש מישהו אחר, יותר בן תורה, יותר תלמיד חכם?'…

קם אחד מהם ואמר, 'אולי נכריז על בחירות מחדש? או אולי נלך לשאול את האח הגדול, רבי אלימלך, מה הוא אומר על כך?'.

אמר להם רבי אלימלך, 'הוא עדיין לא קם? יש לי פתרון, תנו לי לבדוק זאת'.

הלך רבי אלימלך לחדרו של רבי זושא. והנה ברגע שהניח את ידו על המזוזה בפתח החדר, קפץ רבי זושא ממקומו.

החסידים שעמדו שם, וראו את המחזה התמוה, שאלו את רבי אלימלך בפליאה, 'מה עשית לו?'…

אמר להם רבי אלימלך, 'אני מכיר היטב את סודו הכמוס של אחי… מאז היותו בגיל שלש, אפילו פעם אחת הוא לא נפרד מהקב"ה. הוא קורא קריאת שמע בבוקר ובערב, מתוך דבקות נוראה. הוא לא מסיח את דעתו לרגע אחד מה' יתברך…

בכל פעם שאחי רבי זושא נוגע במזוזה, הוא מושך עליו אור עליון, ומרגיש את האור הקדוש שלה בכל רגע. לכן, עלה במוחי רעיון פשוט. הלכתי ו'הסתרתי' לרגע בידי את האור הזך של המזוזה הקדושה. וכתוצאה מכך, מיד קפץ רבי זושא ממיטתו כנשוך נחש. הוא הרגיש שהנשמה עוד רגע קט פורחת ממנו. הוא אינו מסוגל לחיות רגע אחד ללא דבקות מוחלטת בשכינה הקדושה, באור העליון'…

או אז הבינו החסידים את גודל מעלת וקדושת רבם הנערץ: זו הנהגה של מלאך קדוש, דבקות שאין לה הפסק. אהבה שאין לה קץ".

כך גם ראינו במסכת חייו של רבנו – עבודת חיים עקבית ומופלאה, שהובילה לדבקות עצומה בשכינה.

בעניין השראת השכינה מחדש בשבעת ימי המילואים דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת צו:

החצי השני של פרשתנו עוסק בעניין חינוך ומשיחת אהרן ובניו לתפקידם במשכן. מילוי ידם לכהונתם נעשה במשך שבעה ימים, החל מתאריך כ"ג באדר עד כ"ט באדר – ערב הקמת המשכן שהיתה ביום ראש חודש ניסן – ועל שם כך נקראו ימים אלו שבעת ימי המילואים.

על הנאמר בספר ישעיה: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים", מצינו מחלוקת בדברי חז"ל:

יש אומרים ש'כאור שבעת הימים' האמור כאן שיתגלה לעתיד לבוא, היינו האור הנפלא שה' ברא בשבעת ימי בראשית שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו,ומפני הרשעים גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא. ויש אומרים ש'כאור שבעת הימים' האמור כאן שיתגלה לעתיד לבוא, היינו האור הנפלא שהאיר בשבעת ימי המילואים הנזכרים בפרשתנו.

כמו בהרבה מקומות אחרים בדברי חז"ל, גם כאן ניתן לומר אשר שתי הדעות אמת, ובסגנון לשון חז"ל 'אלו ואלו דברי אלקים חיים הן', וזאת על פי דברי המדרש: "באתי לגני" – אמר ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונה בשם ר' שמעון בר' יוסנה, 'באתי לגן' אין כתיב כאן אלא 'לגני' – לגִנוּנִי – למקום שהיה עיקרי מתחלה. ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה?! הדא הוא דכתיב: "וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן".

הקמת המשכן הורידה את השראת השכינה לארץ

ממשיך המדרש ואומר: חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי. חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי. חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי. חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי. חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ: זכה אברהם הורידה משביעי לששי. עמד יצחק והורידה מששי לחמישי. עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי. עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי. עמד קהת והורידה משלישי לשני. עמד עמרם והורידה משני לאחד, שהוא ראשון. עמד משה והורידה לארץ.

מדברי המדרש מתבאר שמתחילה כשברא הקב"ה את עולמו היה העולם כל כך זך עד כדי כך שהשכינה הקדושה היתה שורה בו ממש באותה מידה שהיא היתה שורה בעולמות העליונים, ויתירה מזאת, עיקר שכינתה ודירתה היתה דוקא בעולם הזה. אולם חטאי הדורות סילקוה מהארץ הרחק הרחק עד לרקיע השביעי, ומזמן אברהם אבינו החלה השכינה לשוב למטה אט אט, עד שכשהקים משה את המשכן זכה והורידה לארץ ממש.

חובתנו לקדש את מעשינו ובפרט בימי המילואים הקדושים שיש לנצלם לעבודת ה'

לפי זה מתיישבות היטב זו עם זו שתי הדעות הנזכרות לעיל בפירוש מה שנאמר 'כאור שבעת הימים':

כי באמת עיקר האור הנשגב של השכינה הקדושה התגלה בראשית הבריאה בשבעת ימי בראשית, אלא שעל ידי חטאי הדורות הלך האור ונתכסה, והשכינה הלכה והתרחקה מאיתנו. אולם בשבעת ימי המילואים שקדמו להקמת המשכן שב אותו אור עצום להאיר בעולם, והשכינה חזרה לדירתה בעולם הזה.

לפי האמור שבמשך שבעת ימי המילואים האיר בעולם אור עצום ונשגב, יובן מה שציוה משה את אהרן ובניו: "ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מילואיכם… ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים…".

היינו כי כדי שיצליחו אהרן ובניו לקלוט בנפשם את האור העצום שהאיר באותם ימים הוכרחו להימצא במשך כל אותם שבעת ימים במקום הקדוש ביותר בעולם – במשכן – ולעסוק בעבודת ה' יתברך ללא הפסק כלל.

ומכך יש ללמוד עד כמה מחוייבים אנו לקדש את כל מעשינו כדי שיואיל הקב"ה להשרות את שכינתו הקדושה בתוכנו.

בפרט בהגיענו לימי המילואים הקדושים (מתאריך כ"ג באדר עד כ"ט באדר) עלינו לנצל כל רגע מהם עד כמה שניתן לעבודת ה' בלימוד התורה ועבודת התפילה ועשיית חסד, ובכך נזכה לקלוט בנפשנו, ולוּ מעט, מהאור הגדול והעצום שמאיר בהם.

אמירה נעימה

א. מצינו מחלוקת בדברי חז"ל מהו אור שבעת הימים שיתגלה לעתיד לבוא, אם הוא האור שנברא בשעת ימי בראשית או האור שהאיר בשבעת ימי המילואים, וניתן לומר ששתי הדעות אמת.

ב. חובתנו לקדש את מעשינו ובפרט בימי המילואים הקדושים שיש לנצלם לעבודת ה'.