אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א היה מקורב מאד לבבא סאלי, זכה לשמשו והיה כבן בית אצלו, לומד מהנהגותיו ומסתופף בצילו. והעיד עליו:
"אני זוכר אצל בבא סאלי, לפעמים מתוך שינה הוא היה מרגיש שהוא לא מספיק מכוסה, והיה מבקש ממני לכסות אותו. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר, כי הוא תמיד הרגיש את ה' חופף עליו כל הזמן, והוא מאוד התבייש שה' ימצא אותו בצורה לא מספיק ראויה".
אלו גדולי עולם, אשר למראשותיהם שכינה, וכל אורחותיהם והנהגותיהם כמתהלך לפני השכינה ממש.
בעניין מעלת הקניינים להשראת השכינה דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על ראש השנה:
בסדר ה'סימנים טובים' שנוהגים לערוך בסעודת ליל ראש השנה, בין היתר, מניחים על השולחן גם ראש של כבש, ולפני שטועמים ממנו אומרים: 'שנהיה לראש ולא לזנב'. שורש מאמר זה הוא ממה שנאמר בברכות שבפרשת 'כי תבוא': "ונתנך ה' לראש ולא לזנב".
הרב הצדיק ר' רפאל כדיר צבאן ע"ה היה אומר שתיבת 'לראש' היא ראשי תיבות 'לעשות רצון אבינו שבשמים'. וזהו שאנו מבקשים מה' 'שנהיה לראש', כלומר, שנזכה תמיד לעשות את רצון אבינו שבשמים.
החכם עיניו בראשו – ראיית העתיד ותוצאות מעשיו
ויש להוסיף עומק בזה על פי הנאמר: "החכם עיניו בראשו". ומפרש רש"י שהחכם מסתכל ומתבונן מראשיתו של כל דבר מה יהא בסופו. והיינו כי הסתכלות העין של החכם מסמלת את חכמתו ותבונתו לראות את העתיד, כמו שאמרו חז"ל 'איזהו חכם – הרואה את הנולד'.
לכן מצינו שבתקופות קדומות היו רגילים לקרוא לנביא 'רואה', כמו שנאמר: "לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה".
היינו כי לנביא היתה חכמה גדולה כמו שכתוב "ונביא לבב חכמה", ומכח אותה חכמה שהיתה לו, היה מסוגל לראות את מה שעתיד להיות, ולכן קראו לו 'רואה'.
זהו בעצם פירוש הפסוק: 'החכם עיניו בראשו', כלומר החכם מתבונן בעיני שכלו ותבונתו כבר בתחילתו וראשו של כל דבר מה יצא ממנו לבסוף. חכם לא עושה שום מעשה בדיעבד, אלא כל דבר הוא עושה מתוך שיקול דעת ומחשבה מה יצמח מהמעשה הזה בעתיד.
משמעות הברכה 'שנהיה לראש ולא לזנב'
זה מה שאנו מבקשים מה' בליל ראש השנה: 'שנהיה לראש', כלומר, שנזכה תמיד להסתכל ולהתבונן כבר מראשיתו ומתחילתו של כל דבר מה יהא בסופו, בבחינת 'החכם עיניו בראשו', ולא נעשה חלילה מעשים חפוזים שנתחרט עליהם לאחר מכן ח"ו.
על דרך משל, אם יבוא לפנינו ניסיון בענין של ממון ויהיה באפשרותנו להרוויח כסף שלא ביושר ח"ו – שלא ניפול ברשתו של היצר הרע ונתפתה לעשות זאת אלא נהיה בבחינת 'החכם עיניו בראשו' ונתבונן כבר מראשיתו ומתחילתו של הדבר שמעשה שכזה עשוי להצמיח לנו בעתיד יסורים קשים ומרים, ומכל שכן שלאחר אריכות ימים ושנים נצטרך לעמוד לפני הקב"ה ולתת דין וחשבון על כל פרוטה ופרוטה שהגיעה לידינו אם באמת היא היתה שייכת לנו או שמא לא, ומה נענה אז? וכאשר נתבונן בכל זאת מיד נפרוש מן האיסור.
או למשל אם יבוא לפנינו ניסיון בענין של שמירת הקדושה ויפתה אותנו יצרנו הרע להביט במראות אסורות או להתקרב לנשים אסורות בר מינן – שלא ניפול ברשתו של היצר הרע ונתפתה לעשות זאת ח"ו, אלא נהיה בבחינת 'החכם עיניו בראשו' ונתבונן כבר מראשיתו ומתחילתו של הדבר שמעשה שכזה יעלה לנו בעתיד ביוקר ונצטרך לשלם עליו מחיר כבד ח"ו, וכאשר נתבונן בכך מיד נפרוש מן העבירה, ונקיים בעצמנו את מאמר חז"ל: 'הוי בורח מן העבירה'.
כל אדם צריך להשתדל תמיד לקיים בעצמו את הפסוק 'החכם עיניו בראשו', ולפני כל מעשה שהוא עושה יתבונן כבר מההתחלה מה יצא מהמעשה הזה לבסוף. ואם המעשה שבא לפניו הוא טוב – יחזיק בו בכל הכח, אבל אם מדובר במעשה לא טוב ח"ו – יברח ממנו גם אם הדבר יעלה לו בחייו, כי אסור לחיות נגד ה' חלילה, וכל מי שחי נגד ה' העדרו מן העולם טוב יותר.
'עיניו בראשו' – השכינה בראש האדם
הנה בנוסף לביאורו הפשטי של הפסוק 'החכם עיניו בראשו', מצינו בזוהר הקדוש שמבהיר את סודו של פסוק זה, וזה ביאור דבריו: על ראשו של כל אדם שורה השכינה הקדושה, ומי שחכם תמיד נותן את דעתו ומתבונן בעיני שכלו על אותה השכינה הקדושה השורה על ראשו ולא שוכח ממנה אף לרגע, ולכן תמיד הוא נזהר מאוד במעשיו שלא לגרום לה להסתלק חלילה מעל ראשו.
מוסיף הזוהר הקדוש ומבאר שאותה שכינה השורה על ראשו של האדם דומה לשלהבת הדולקת בראש הפתילה של הנר, וכשם שצריך תמיד להוסיף שמן לנר כדי שהשלהבת תמשיך לדלוק ולא תכבה, כך צריך האדם תמיד להרבות בלימוד תורה ובקיום מצוות ובעשיית מעשים טובים כדי שהשכינה תמיד תמשיך להאיר מעל לראשו. כי גוף האדם משול לפתילה, והשכינה שעל ראשו משולה לשלהבת, ומעשיו הטובים של האדם משולים לאותו שמן שגורם לשלהבת להמשיך לדלוק.
זהו לפי דברי הזוהר הקדוש פירוש הפסוק: 'החכם עיניו בראשו' – כלומר, החכם תמיד מתבונן בעיני שכלו ונותן את דעתו על השכינה הקדושה השורה מעל לראשו, ולכן תמיד הוא נזהר שלא לעשות מעשים לא רצויים שיגרמו לה חלילה להסתלק מעל ראשו, וכן הוא נזהר תמיד להרבות בלימוד תורה ובמעשים טובים שיגרמו לשכינה להמשיך להאיר על ראשו ללא הפסק.
לפי פירוש הזוהר הקדוש לפסוק 'החכם עיניו בראשו' כנ"ל, יש לומר שזהו בעצם מה שאנו מבקשים מה' בליל ראש השנה: 'שנהיה לראש': כלומר, שנזכה תמיד להסתכל ולהתבונן ולתת את דעתנו על השכינה הקדושה השורה מעל לראשנו, ולכן תמיד נזהר לא לעשות מעשים שיגרמו לה חלילה להסתלק מעל ראשנו, וכן תמיד נרבה לעשות מעשים טובים שיגרמו לשכינה להמשיך להאיר על ראשנו ביתר שאת.
אמירה נעימה
א. התפילה 'שנהיה לראש ולא לזנב' מבטאת את השאיפה לעשות תמיד את רצון ה' ולחיות מתוך מודעות לתוצאות המעשים, כפי שנאמר "החכם עיניו בראשו".
ב. החכם רואה את הנולד ומתבונן מראש כיצד מעשיו ישפיעו על עתידו, ולכן עליו להיזהר במיוחד בתחומים כמו יושר בממון ושמירת הקדושה, מתוך ראיית ההשלכות העתידיות.
ג. הזוהר הקדוש מגלה בסוד הפסוק שהשכינה שורה על ראשו של האדם, והחכם תמיד נותן דעתו על נוכחותה כדי להימנע ממעשים שעלולים להרחיקה.
ד. השכינה משולה לשלהבת הדולקת בראש פתילה, והאדם צריך להזין אותה על ידי תורה ומצוות, בדומה לשמן השומר על אש הנר.
ה. בבקשתנו בראש השנה "שנהיה לראש" אנו מתפללים שנזכה תמיד להיות מודעים לשכינה השורה מעלינו, לשמור על נוכחותה על ידי מעשים טובים, ולא לגרום לה להסתלק חלילה.
