אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א היה רבם של כלל ישראל. דורשי לקחו לא היו מאופיינים תחת קטגוריה אחידה, אלא היו מגוונים בהגדרותיהם ובצבעיהם, אך צמאים היו לדבר אחד – דבר ה' אמת היוצא מפיו של רבנו באהבה יחידנית לכל אחד ואחד.

והעיד רבנו על עצמו באחד משיעוריו כי זוהי מטרתו, להתחבר לכל אחד ואחד מעם ישראל על מנת לקרבו לאורו של ריבונו של עולם:

"אני זוכר, כאשר באתי לעיר נתיבות לפני הרבה שנים, הייתי פה אצל ראש הישיבה היקר, רבנו יששכר מאיר שליט"א (זצ"ל).

ראיתי שיש המון שנאה בין בני הישיבה להמון העם. עד כדי כך שתושבי העיר לא היו אומרים 'שלום' למי שיש לו מגבעת…

החלטתי לחקור קצת את הענין. כעין שמספרים חז"ל על התנא רבי שמעון בן חלפתא שהיה חוקר, למשל כשמצא את הנמלה היה בודק איך היא יודעת שאין לה שוטר…

התחלתי למסור שעורים בבתי כנסיות, והיו מקשיבים לי. ב'יד רמה' קצת, ב'בית חב"ד' קצת, וגם ב'חוה'… הייתי מפסיק בשבת בעיצומה של סעודת ה'חמין', ממהר לבית הכנסת, נותן להם שיעור לפני מנחה, וחוזר. כך באופן קבוע.

לאט לאט התחילה אהבה גדולה מאד לתורה. ובאורח פלא, פתאום התחילה גם ידידות בין התושבים לבני הישיבה.

לאחר שהתחלתי למסור להם שיעורים, פניתי אליהם ושאלתי אותם: 'למה אתם לא מדברים עם אנשי הישיבה? מה עשו לכם?'.

הם השיבו לי: 'אנחנו לא מעניינים אותם! רק ב'בחירות' הם צריכים אותנו. אחת לארבע שנים, באים הגברים, באות הנשים, ומזהירות: מי שלא יבחר לרשימה זו וזו – יהיה בידו עוון…'.

כך, אחת לארבע שנים, היה מתעורר הריב מרבצו. לכן שנאו אותם… כי 'אהבה התלויה בדבר – סופה בטלה'.

ואכן, כשהתחילו השיעורים, לאט לאט התחילה הרבה אהבה. פתאום התחילו ה'בעלי-בתים' להתחזק, לשלוח בנים לישיבות – דברים שלא היו קודם. פתאום העיר קיבלה צורה אחרת.

מה הבנתי? שכאשר אתה מתנכר לעם – העם מתנכר אליך פי שנים!

הרי העם אוהב בני תורה. בתת-מודע אין אדם שלא אוהב רבנים! זה קודש קודשים אצלם!

אלא מה? הם חוו התנכרות מצד בני התורה, ולכן נוצר ריחוק ונוצרה שנאה".

אבינו מו"ר הרב יורם זיע"א המשיך בדרכו של קירוב לבבות וחיבור, והוסיף אהבה ואחדות בין כלל חלקי העם, והצית את אש האהבה לה' בליבותיהם של כלל ישראל. את פרי אהבתו ועמלו למען איחוד העם, ניתן לראות בכל פינה ופינה, ובכל יהודי ויהודי, בחיבור לקדושה גם אצל אלו שנראים רחוקים ביותר.

בעניין מעלת האחדות והחיבור עם כלל ישראל דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשיות תזריע – מצורע:

מכלל יסוריו ועונשיו של המצורע – "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" – הקשה שבכולם הוא בידודו מכלל ישראל והוצאתו מן המחנה, כמו שנאמר: "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו".

טעם הדבר שבידודו מכלל ישראל הוא הקשה מכל – כי כל זמן שאדם נכלל עם כלל ישראל, זכות הרבים מגינה עליו מכל קטרוג ומכל פגע מחמת אהבתו של הקב"ה לכלל ישראל. אולם כשאדם מופרש מן הכלל מחמת מעשיו הרעים, הרי הוא מחוץ לסוכת השלום של כלל ישראל, ויש כח לחיצונים לקטרג עליו ולהזיק לו בגשמיות וברוחניות ח"ו.

על כן מצינו שאין כח למזיקים להזיק לשני בני אדם ההולכים יחד כי אם רק לאדם ההולך יחידי. והיינו משום שלשני בני אדם יש כבר את הטעם וההשראה של הכלל, שהרי הצטרפותם של שני יהודים היא תחילת בניינו של הכלל, וממילא זכות הכלל חופפת עליהם ומגינה עליהם מפני המזיקים, מה שאין כן כשאדם נמצא לבדו ומופרש מן הכלל.

בזה יבואר גם מה שמובא בגמרא: שניים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא – טורפין לו תפלתו בפניו… ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל. כי בכך שנפרד האדם מחברו ומשאירו לבדו, הוא מפריש אותו מבחינת הכלל, וממילא גורם לו להיות חשוף לקטרוגים ולנזקים ח"ו, ועל כן תפילתו נמאסת בשמים.

זכות הרבים מגינה על האדם מכל קטרוג ולכן רבה החשיבות להיכלל עם כלל ישראל

לכן כשבא הנביא אלישע להתארח אצל האשה השונמית ורצה לגמול לה טובה על כל האירוח הנפלא והכבוד הגדול שהיתה נוהגת בו בכל עת, אמר לה: "היש לדבר לך אל המלך", ומבואר בזוהר הקדוש שהיה זה ביום ראש השנה שבו נידונים כל באי העולם לפני הקב"ה, ושאלת הנביא היתה אם רצונה שימליץ בעדה לפני הקב"ה. והשיבה לו האשה: "בתוך עמי אנכי יושבת".

הכוונה בזה היא, כמבואר בזוהר הקדוש שם שאמרה האשה לנביא: לא בעינא למהוי רשימאה לעילא, אלא לאעלא רישאי בין סגיאין ולא לאפקא מכללא דלהון.

כלומר: איני רוצה להיות נרשמת בפני עצמי למעלה, אלא להכניס את עצמי יחד עם הרבים ולא לפרוש מן הכלל, כי לא רצתה לקבל ישועה באופן מובדל ומופרש מן הכלל, אלא להיות נכללת בכלל ישראל, ומתוך ישועת הכלל תבוא גם ישועתה הפרטית. כי ידעה אותה צדקת שכל דבר שישיג האדם מחוץ לכלל ישראל יוכל לחול עליו הקטרוג ולא יהיה לו קיום נצחי, כיון שלא שורה עליו ברכתו של הכלל.

גם בתפילה ובתורה שורה ברכת הכלל כשנמצאים כמה בני אדם יחד

על כן הורו חז"ל: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל, אלא תמיד כשהוא מתפלל לה' שיושיע אותו ישועה מסוימת, יבקש שיושעו בדבר כל אלו מעם ישראל שצריכים לאותה ישועה, ויחד עימם יוושע גם הוא, ובכך תהיה ברכת הכלל שורה על ישועתו ויהיה לה קיום נצחי.

ולעולם לא יתפלל אדם תפילתו ביחיד אם לא באונס גמור, אלא יעשה כל מאמץ להתפלל בציבור דווקא, כיון שאותה שעה שהציבור מתפללים בה היא שעת רצון, ותפילה בציבור לעולם אינה נמאסת מלפני ה', כיון שעל תפילה בציבור לא יכול לחול שום קטרוג שיעכב אותה מלהתקבל בשמים.

וכן בנוגע ללימוד התורה: לעולם ילמד אדם עם חברותא דוקא, וכן הזהירו חז"ל ללמוד תורה בחבורה דווקא, אשר מלבד הטעם הפשטי לכך שכשלומדים כמה בני אדם ביחד הרי הם מחדדים זה את זה בשאלותיהם וממילא רווחא שמעתתא, יש טעם נוסף לכך על פי האמור לעיל, כי כשלומדים כמה מישראל ביחד שורה עליהם ברכת הכלל, ובזכות זה תהיה ברכה בלימודם.

יש להתרחק ממנייני תפילה המרחקים חלק מעם ישראל

בדרך אגב נלמד מכאן עד כמה רע בעיני ה' מה שנעשה נפוץ לאחרונה שמקימים מנייני תפילה מיוחדים לבני תורה ואברכים בלבד, ותולים בפתח בית הכנסת שלט גדול: 'מניין בני תורה', ומעדיפים שלא 'יסתנן' למניינם איזה יהודי פשוט מעמך בית ישראל וכו' שאינו בדרגתם.

מלבד מה שיש בהנהגה זו שמץ מינות ואפיקורסות שהרי אמרו חז" 'האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות' ומפרש רש"י שזהו משום שאינו כולל את כל ישראל בשבחו של מקום, והרי חכמים למדו מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת – נוסף על כך, בהנהגה זו הם מפרידים את עצמם מכלל ישראל הקדושים, וממילא יכול הקטרוג לשלוט על תפילתם ולעכב בעדה שלא תתקבל לפני הקב"ה.

לכן כל אדם יתרחק ממניינים שכאלה, ולעולם יתפלל במקום שכל יהודי באשר הוא שבא להתפלל שם מתקבל בסבר פנים יפות ובשמחה, כי התפילות שמתפללים במקום כזה לעולם אינן שבות ריקם.

מובא בילקוט שמעוני שלעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו", והתפילות שמתפללים במקום מקודש זה רצויות ומקובלות מאוד בשמים, וזאת משום שבכותל המערבי מתפללים כל עם ישראל ביחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חב"ד, ברסלב, גור, ויז'ניץ, סאטמר וכו', ולאף אחד לא מפריע ח"ו שיהודי אחר שאינו משתייך לזרם שלו, או בכלל לתורה ומצוות, מצטרף גם הוא למניין.

מכיון שכך, אין שום קטרוג שבעולם יכול לשלוט בתפילות הללו, והן עולות עד לכסא הכבוד ללא כל עיכוב.