חולים רבים ובני משפחותיהם היו משחרים לפתחו של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א הן בשביל שיתפלל לרפואתם ויברכם בברכת רפואה שלימה, והן בשביל להתייעץ עמו בנושאים רפואיים.
לעתים הרב היה מבטל את דברי הרופאים בהינף יד, והיה אומר לחולה או למשפחתו: אין כלום! הכל תקין, לא לעשות שום טיפול. וזה יכל להתרחש גם במקרים רפואיים מורכבים שהדיאגנוזה הרפואית הייתה קשה ומייאשת, והחולה היה מבריא לחלוטין!!!
לעתים הרב היה נותן לחולה או לבני משפחתו כמה עוגיות שנותרו מהכיבוד שהגישו בשיעור הבוקר, או כוס תה שהייתה מונחת לפניו, בתוספת ההוראה: לברך בכוונה, מיד לאחר האכילה או השתיה יחול שיפור רציני.
ולעתים הרב היה מדריך איזה טיפול רפואי מומלץ, ולאיזה רופא יש ללכת…
בוקר אחד בהגיעי לכולל, ניגשה אלי אשה בגיל העמידה וכך היא סיפרה לי: לאחרונה עברתי ניתוח לב פתוח בברכתו של הרב, הניתוח הצליח אך נוצר זיהום חמור בפצע של הניתוח והוא מסכן את חיי, כיוון שהאנטיביוטיקה אינה עוזרת. הרופאים אומרים שאין ברירה אלא לנתח שוב ולנקות את כל הפצע בצורה יסודית, והם טוענים שהניתוח אינו סובל שום דיחוי, אלא שאני כאובה מאוד וחוששת מניתוח נוסף, בבקשה תשאל את הרב מה עלי לעשות?.
הרב זיהה מיידית במי מדובר, הוא נתן לי כוס זכוכית גדולה מליאה תה חם שהרגע הגישו לו, ואמר לי: תביא לה את התה, ותאמר לה שתכסה את ראשה ותברך בכוונה שהכל נהיה בדברו, ובברכה תכוון שה' יתברך יכול לרפא אותה בלי שום טיפול רפואי, ושתמשיך לשתות בכוס זו ותהיה לה ברכה וישועה.
כשהבאתי לה את התה של הרב, היא פרצה בבכי משחרר, ואמרה לי: איזה נס שבאתי לכאן, ולא שמעתי לכל בני משפחתי שאמרו לי לשמוע בקול הרופאים… חזרתי ללימודי, מתוך אמונה ברורה שתהיה לה רפואה שלימה.
כעבור שנה… אחד מהאברכים החדשים בכולל סיפר לי שדודה שלו עברה ניתוח וכו' ואיזה אברך הביא לה כוס תה של הרב, והיא שתתה אותו והתרפאה לחלוטין, ועד היום היא משתמשת באותה כוס, ושומרת עליה מכל משמר.
בהקשר זה של רפואה ניסית נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש 'אמרי נועם':
נאמר בפרשתנו: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא", ואמרו רבותינו: מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.
לעומת זאת, בפרשת "בשלח" נאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רֹפְאֶךָ".
אכן, בפסוק זה עצמו ביארה לנו התורה הקדושה כיצד זוכים לרפואה ישירות מהקב"ה ללא צורך בהתערבות רופא בשר ודם – "אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו". כלומר, על ידי השמיעה והציות לקולו של הקב"ה ושמירת כל מצוותיו, זוכים לרפואת הבורא ללא שום ייסורים ומכאוב, וללא התערבות של רופא בשר ודם.
וכן בהמשך פרשתנו נאמר: "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך". ומבאר הרב הקדוש ר' נחמן מברסלב זיע"א שעל ידי התחזקות האדם בעבודת התפילה, יזכה שה' ימשיך לו רפואה בלחם ובמים שהוא אוכל ולא יצטרך לתרופות כלל.
וזהו שנאמר: "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" והיינו שכאשר יתחזק האדם בעבודת התפילה, בחינת "ועבדתם את ה'", על ידי זה יתקיים בו: "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" – שיהיה בלחם ובמים שהוא אוכל כוח לרפא ממש כמו תרופות, ואף יותר מהם.
והיינו כי מתחילה כשברא הקב"ה את עולמו, גנז בתוך כל הצמחים והמאכלים שבו שפע של רפואה לכל חולי ומכאוב. אולם לאחר שהנחש הקדמוני גרם לחוה ולאדם הראשון לאכול מעץ הדעת, התערב בכל הבריאה כולה חלק רע, ונעלמו מהצמחים והמאכלים רוב הסגולות והרפואות שה' יתברך גנז בהם. ורק כשאדם מתחזק בעבודת ה' הוא מסיר את כל הרע ממאכליו, וממילא מתגלה בהם כח הרפואה הקדום שה' גנז בהם בראשית הבריאה.
וכן על ידי שאדם מברך בכוונה בתחילה ובסוף על כל המאכלים שהוא אוכל, הוא מסיר מהם את בחינת הרע שהתערבה בהם על ידי חטא אדם הראשון, ומתעוררות בהם כל אותן רפואות וסגולות שה' יתברך גנז בהם בראשית הבריאה, וממילא יש להם כח להמשיך לו רפואה גדולה.
מסקנת הדברים היא, שצריך כל אדם להתחנן לה' שאף פעם לא יזדקקו לא הוא ולא זרעו ליפול לידיהם של הרופאים חלילה, וכל רפואתם תגיע אליהם ישירות מהקב"ה ללא שום התערבות של בשר ודם. וגם אם כבר נזקק אדם להגיע לרופא בשר ודם ולעסוק ברפואות שונות לצורך בריאותו, לא ישכח להתפלל לה' יתברך מעומק ליבו בכל יום ויום, שכל השתדלותו בענין רפואתו אכן תועיל לו, על דרך שפסק מרן השולחן ערוך: הנכנס להקיז דם אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה'.
וכן יתפלל לה' יתברך שיזמן לו רופא שיש בו מידת ענוה, כיון שסוד הרפואה של כל המחלות כולן תלוי במידת הענווה. כשיש ברופא מידת ענוה ושפלות, והוא מאמין ויודע היטב שרפואתו של החולה תלויה אך ורק ברצון הבורא ולא בו, והוא בסך הכל רק שליח ההשגחה, וכן כאשר יש ברופא ביטול בפני הצדיקים והוא מוכן לשמוע להוראותיהם ועצותיהם גם בתחום הרפואה, ומאמין שיש בברכותיהם כוח עצום לחולל פלאות למעלה מדרך הטבע – בזכות ענוה זו הוא מקבל שפע של סייעתא דשמיא להצליח בתחום הרפואי שבו הוא עוסק, ותהיה לו הזכות להצליח למשוך משמים רפואה שלימה לכל חולה שיבוא לפניו.
לצידו של רופא עניו צועד המלאך רפאל ומסייע בידו למצוא רפואה ראויה וטובה לכל חולה שבא לפניו. לכן עצם המפגש עם רופא כזה, גם בלי שיעשה כלום בפועל, כבר גורם לחולה להרגיש בריא יותר, כיון שהמלאך רפאל שמלווה את אותו רופא כבר משפיע לחולה מידה מסוימת של רפואה.
אך כשחלילה יש ברופא גאווה וגסות הרוח, בחושבו שאין חכם כמותו בעולם, וכל רפואתו של החולה תלויה בו, ולא בסיועו ורפואתו של הבורא – מיד מסתלקת ממנו הסייעתא דשמיא לרפא חולים, ומזדמנות לו אין ספור טעויות וכישלונות בתחום הרפואי שבו הוא עוסק.
בדומה לכך, לא אחת רופאים מנבאים שחורות לאשה הרה, הם מספרים לה שהעובר שבבטנה הוא בעל מום, יש לו כליה אחת גדולה וכליה אחת קטנה, אין לו רגליים, אין לו לב, כשהוא יוולד הוא יהיה פגוע מוח, נכה וכדומה, והטיפול בו יהיה כרוך בסבל רב ויהרוס לה את החיים וכו', ולכן הם ממליצים לה בחום לחשוך מעצמה את הסבל הזה ופשוט להפיל אותו.
גם אם נניח שיש אמת בדבריהם, וסופו של העובר להיוולד עם פיגור שכלי קשה – וכי יעלה על הדעת שאדם ייסע ברכבו, ויראה הולך רגל עם פיגור שכלי צועד במדרכה, ויחליט לדרוס אותו למוות מפני שבלאו הכי הוא עם פיגור שכלי?! לכולם ברור שאדם זה הוא רוצח!!! וכי יעלה על דעתו של אדם נורמלי שיהיה מותר להרוג בידיים אדם שההשגחה העליונה גזרה שיהיה עם פיגור שכלי?! צריך לדעת שעובר במעי אימו הוא אדם שלם לכל דבר, ומי שנוטל ממנו את חייו הרי זה רוצח גמור. וכל שכן שהמציאות הוכיחה אלפי פעמים שהרופאים טעו בזה טעויות חמורות, והעוברים נולדו בריאים ושלמים ללא כל מום, וגרמו להוריהם רוב נחת.
נסיים במעשה נחמד על חסיד אחד שהיה חולה אנוש. הוא הרבה לפנות אל הרופאים וליטול תרופות, אך שום דבר לא הועיל לו. בצר לו, נסע החסיד אל הרב הקדוש ר' מרדכי מנעשכיז זיע"א וביקש את ברכתו לרפואה שלימה. אמר לו הצדיק: סע אל הפרופסור שבעיירה אניפולי, והוא ירפא אותך.
כשהגיע החסיד לעיירה אניפולי, התעניין היכן מתגורר הפרופסור. תמהו אנשי העיר: הרי אין בעיר שום פרופסור! שאל החסיד: אולי יש כאן רופא? אמרו לו: אין כאן שום רופא! הוסיף ושאל החסיד: אולי יש כאן חובש? אמרו לו: אין כאן שום חובש!
התפלא החסיד: אין פרופסור, אין רופא ואין חובש – מה עושים כל תושבי העיירה כאשר אחד מהם חולה? ענו לו: וכי מה נוכל לעשות? אין לו אלא לבטוח בהקב"ה שיושיענו!
מיד הבין החסיד שהצדיק התכוון לשלוח אותו בדיוק אל ה"פרופסור" הזה, ומי שמרפא את בני אניפולי מכל מחלותיהם, ירפא גם אותו…
