דלג לתוכן
אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א היה מעורר רבות בשיעוריו לשמירת הדיבור, שלא לדבר רע חלילה על שום אדם שבעולם, גם אם יהיה הוא החוטא הגדול ביותר. ויש היתר לכך, רבנו סבר שלא להרגיל את עצמנו כלל להוציא דבר רע.
כל מי שחי לצידו, לא שמע מעולם את רבנו מדבר רע על אף אדם שבעולם, וזאת על אף שלרבנו היו שונאים רבים שהטרידו רבות את רבנו והציקו לו בהצקות רעות ואכזריות, פגעו בו ובמשפחתו, ובכל זאת לא דיבר רע עליהם מעולם, והורה לבניו ותלמידיו שלא לדבר עליהם רעה ולא להזיק להם. והיה זה שיעור מוסר חי ומוחשי לגודל שמירת הלשון הנדרשת, אם לאלו שהרעו לו נהג כך, על אחת כמה וכמה לכל אדם.
שתי הפרשות "תזריע" ו"מצורע" עוסקות בעיקר בענין נגע הצרעת וטהרתו.
לפי דברי חז"ל נגע הצרעת בא על האדם בעוון לשון הרע. וסימן לדבר, "מצורע" נוטריקון "מוציא שם רע". ולכן טהרתו של המצורע נעשתה על ידי שתי ציפורים, כפי שמפרש רש"י: "לפי שהנגעים באין על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול".
בתחילת פרשת "תזריע" התורה מקדישה לדיניה של היולדת זכר או נקבה שמונה פסוקים בלבד, ולאחריהם מגוללת את כל דיני נגעי הצרעת למיניהם וטהרתם ביותר ממאה פסוקים. מצוות יקרות וחשובות ביותר כשמירת שבת, תפילין, מילה וכיו"ב, נמסרו לנו בכמה פסוקים בודדים, ואילו ענין הצרעת, הבא על עוון לשון הרע כנ"ל, נמסר לנו באריכות רבה שאין לה אח ורע – כדי ללמדנו על החומרה הרבה של עוון לשון הרע, וכן ללמדנו שאין דבר שמרחיק את האדם מבוראו כמו עוון לשון הרע.
למה דומה אדם שאינו שומר את לשונו מלשון הרע ורכילות? לאחד שקנה רכב חדש מצוין מכל הבחינות, חוץ מדבר אחד – שלא היו לו בלמים. בעל הרכב נסע בו בשמחה, והנה איש אחד בא לעבור במעבר החצייה. הנהג ניסה בכל כוחו למנוע מאיש זה את גזרת היפך החיים, אך לא הצליח משום שרכבו ללא בלמים. למרבה הצער הוא דרס את האיש במלוא העוצמה וקטל אותו למוות.
אחרי ארוע מחריד שכזה, מן הראוי היה שבעל הרכב ישליך מיד את רכבו הפגום או לפחות יקח אותו לתיקון, אך הוא המשיך לנסוע ברכב כרגיל כאילו לא קרה שום דבר. והנה איש אחר עומד לו לתומו בתחנת האוטובוס, ושוב הנהג איבד שליטה על הרכב ולא הצליח לבלום, וגם אותו דרס למוות. וכך הוא המשיך לנסוע ולקטול בדרכו עוד ועוד אנשים יקרים ותמימים.
כיצד יראה לנו אדם כזה? היש רשע ממנו בעולם?! כמובן, כאשר הוא יתפס על ידי המשטרה יאסרו אותו באזיקים, יובילוהו למשפט, יענישו אותו במלוא חומרת הדין ויושיבוהו בבית הסוהר למשך שנים רבות. וכל מי שישמע את גזר דינו החמור, בודאי יצדיק את הדין ויסכים איתו ללא שמץ הרהור שבעולם.
כך הוא אדם שאין לו בלמים לפיו, היום קוטל בלשונו את פלוני, מחר קוטל בלשונו את אלמוני, ובכל יום ויום שופך את דמם של אנשים טובים ותמימים, ובמקום לעצור ולעשות חשבון נפש עם עצמו על רוע מעלליו, ממשיך הוא "לנסוע" כרגיל ולקטול עוד ועוד אנשים.
לא ניתן לשער אילו נזקים יכולה לגרום פליטת פה בעלמא. כדוגמא לכך, מספרים שבוקר אחד הגיע גביר אחד מפורסם, שהיה גם ירא שמים, לביתו של גדול הפוסקים בארצות הברית ר' משה פיינשטיין זצ"ל כדי להימלך בדעתו הקדושה – דעת תורה – על ענין חשוב שעמד אז על הפרק.
באותה הזדמנות הבחין הגביר שעל שולחנו של הרב מונחים שני קנקני חלב של שתי חברות שונות. הרב נטל קנקן חלב אחד מבין השניים וחזר והניחו על השולחן, ואחר כך נטל את קנקן החלב השני ומזג ממנו לתוך כוס הקפה שהיתה מונחת לפניו. ממעשה זה מיהר הגביר להסיק מסקנה: 'הרב מיאן לשתות מהחלב של אותה חברה משום שאינו סומך על ההכשר שלהם.
הגביר סיפר לרעיו את שראו עיניו ומה שהסיק מכך. מכיון שהיה הגביר ידוע שם ונכנס ויוצא בביתו של הרב, דבריו עשו רושם רב ומיהרו להתגלגל מפה לאוזן. וככדור שלג המתגלגל ומתעבה, אף הם הלכו והתעבו עד שנהפכו לפסק מוצק שאין עליו חולק: פוסק הדור ר' משה פיינשטיין פוסל את מוצרי החלב של חברה פלונית!
ה"פסק" החדש עורר הד עצום בקרב ציבור יראי ה' שדעת הפוסק הגדול היתה חשובה בעיניהם, וכולם משכו את ידיהם מקניית מוצרי החלב של אותה חברה. כיון שהיה מדובר באלפי אנשים שסרו למשמעתו ולפסקיו של ר' משה פיינשטיין, הדבר גרם נזק כספי עצום לאותה חברה.
בעקבות זאת מיהרו ראשי החברה לסור לביתו של הרב לברר על מה ולמה לא נוחה דעתו הקדושה ממוצריהם. אלא שלהפתעתם הרבה, בדיוק כשנכנסו לחדרו של הרב מצאוהו לוגם בעונג רב חלב שמיוצר בחברתם. הם סיפרו לרב על מה שהתפרסם בשמו כנגדם, והרב כמובן הכחיש זאת מכל וכל כיון שדברים אלו מעולם לא יצאו מפיו, ועל אתר הצביע להם על קנקן החלב הניצב על שולחנו.
הדברים נבדקו בשורשם והתברר שהגביר הנ"ל הוא אחראי הראשון לפירסום זה. הגביר נקרא בדחיפות לביתו של הרב ונשאל על סמך מה פרסם מה שפרסם. 'הלא במו עיני ראיתי שהרב הרים את קנקנן החלב המיוצר על ידי אותה חברה והניחו בחזרה, והשתמש בקנקן החלב של החברה השניה, ומכך הסקתי שהרב אינו סומך על ההכשר של החברה הראשונה', השיב הגביר בפשטות.
רק אז הבין הרב את הטעות שנפלה וגרמה לכל הסער הזה. הרב הסביר לגביר בנוכחות ראשי אותה חברה שכאשר הרים את קנקן החלב הראשון הבחין שהוא ריק ולכן הניחו בחזרה והשתמש בקנקן השני, ולא מפני שיש דופי כלשהו בהכשר של החברה הראשונה. באותו מעמד כתב הרב מכתב ברור שסומך הוא את ידיו על מוצרי החלב של אותה חברה ואין בהם כל חשש, ופירסמו את מכתבו בכל העיתונים המקומיים החשובים – ותשקוט הארץ.
לצערנו הנוהג שבעולם כעת הוא, שכאשר נתפס מישהו על מעשה בלתי רצוי שעשה, מיד מפרסמים בכל כדור הארץ את שמו, את מקום מגוריו, מה בדיוק מימדי הפשע שעשה, כמה פעמים הוא חזר עליו וכו' וכו', וחוזרים על כך שוב ושוב בכל מהדורות החדשות ובכל כלי התקשורת למיניהם, ובמשך כמה שבועות, חודשים ולפעמים אפילו שנים, שופכים את דמו ומשפילים אותו עד עפר. צריך לדעת שאין שום היתר בעולם לעשות זאת. גם אם אדם חטא ולפי שורת הדין ראוי להענישו במלוא חומרת הדין, עדיין אין שום היתר לפרסם את קלונו ברבים ולשפוך את דמו, ומי שעושה זאת גדול עוונו מנשוא.
בגלל הנהגה זו העולם קורס ומתמוטט כלכלית, בריאותית ונפשית, שהרי נאמר: "תולה ארץ על בלימה", כלומר, כל העולם עומד על בלימת הפה, וכאשר בלימה זו נעדרת מן העולם, מיד הוא קורס בכל התחומים.
בכל יום ויום מתגלות לצערנו כל מיני מחלות קשות חשוכות מרפא. כל המחלקות בכל בתי החולים מלאות עד אפס מקום, ה' ירחם. וכל זה בא כדי לכפר על כך שאין לאנשים מעצורים לפיהם ולשונם. כל העולם סובל מאוד מפני שהותרה הרצועה וניתנה אפשרות לכל אחד ואחד להתבטא בחופשיות על כל אדם ולפרסם את קלונו ברבים.
אין לנו מושג עד כמה עוון לשון הרע מעכב את הזיווגים, את הפוריות, את הפרנסה, את השלום בית וכו'. כל שערי השמים ננעלים בבת אחת בפני אדם שאינו שם רסן ללשונו.
לכן אדם שיודע שקלקל את לשונו ודיבר לשון הרע על אנשים רבים, ביזה אותם ברבים והוריד את כבודם למטה מטה – לא משנה כמה צדקות הוא נותן וכמה תעניות וסיגופים הוא עושה, כל זה זניח בשמים ונחשב לאין ואפס, עד שיתקן את פגמי לשונו, ויקבל עליו אחת ולתמיד לא לדבר לשון הרע על שום אדם בעולם.
לכן מה יעשה אדם חכם – בכל בוקר מחדש יקבל על עצמו לשמור היטב על לשונו ולא לדבר לשון הרע ורכילות על שום אדם מעם ישראל. וכל מי שמקבל על עצמו בכל בוקר לשמור היטב על לשונו, אלפי מלאכי השרת נצבים סביבו לשמור אותו מכל רע.
על כן ראוי ונכון שכל אדם ירגיל את עצמו וכן את בניו ובנותיו היקרים לקרוא בכל בוקר את התפילה הנפלאה שחיבר מרן החפץ חיים זיע"א על ענין שמירת הלשון, כיון שענין זה הוא מפתח ההצלחה בכל תחומי החיים.
אדם ימתיק את שפתיו עד כמה שניתן וידבר רק טוב על עם ישראל, כדי שחלילה לא יצטרך אחר כך לסבול יסורים שאין להם שיעור.
אפילו על אדם שכולם מודים שרשע הוא מאין כמוהו, מוטב שלא לדבר לשון הרע ורכילות, כיון שסוף כל סוף מזרע ישראל הוא שנקראו בנים למקום ברוך הוא, כמו שנאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם", ובודאי לא יהיה להקב"ה נחת מכך שידברו לשון הרע על בנו. וכבר אמרו חז"ל שאפילו פושעי ישראל "מלאים מצוות כרימון".
הזכרנו פעמים רבות את דבריו של אדמו"ר הזקן שצריך "לחיות עם הזמן", ומפי זקני החסידים נמסר שכוונתו הקדושה היתה שיש "לחיות" עם פרשת השבוע. והכוונה בזה היא, שלא די לקרוא את פרשת השבוע אלא צריך "לחיות" את הפרשה ולראות כיצד היא משפיעה לטובה על חייו של האדם. בכל שבוע הקב"ה משפיע לעולם, דרך פרשת השבוע, רפואות שונות לתחלואי נפשו של האדם.
ובשבוע זה שקוראים אנו את פרשות "תזריע" ו"מצורע" הקב"ה משפיע לנו כוחות מיוחדים להצליח לטהר את לשוננו מכל פגמיה. פרשות קדושות אלו מעוררות אותנו לשים לפינו מחסום. וגם אם לא עשינו זאת עד כה, עלינו לקבל זאת על עצמנו מעכשיו והלאה.
לא משנה מי דורש ממך ואילו לחצים הוא מפעיל עליך כדי שתדבר בגנות הזולת – עליך להיות איתן וחזק לעמוד בנסיון, ולא להוציא מפיך אפילו מילה אחת של לשון הרע על הזולת.
וגם אם בגין כך תפסיד את מעמדך ופרנסתך וכדומה – אל תחוש לזה, כי העולם הזה וכל אשר בו אינו אלא זמני בלבד, והעיקר הוא שאת מקומך בעולם הבא, עולם הנצח, לא תפסיד חלילה.
ברוב השנים קוראים אנו את פרשות "תזריע" ו"מצורע" בימי העומר הקדושים, שהם ימי ההכנה לחג השבועות – חג מתן תורתנו הקדושה – כדי ללמדנו שענין שמירת הלשון הכרחי ביותר כדי לזכות להארת מתן התורה הקדושה בחג שבועות. מי שחלילה מגיע לחג שבועות מבלי לתקן את פגמי לשונו כראוי, מעכבים בשמים את בחינת קבלת התורה הפרטית שלו.
מבחינה טכנית אמנם הכל יהיה כרגיל – חג השבועות יגיע במועדו, הוא ילבש בגדי חג ועל שולחנו יוגשו מאכלי חג כיאה וכיאות וכו' – אך חג השבועות של הקב"ה לא יגיע אליו, כיון שפגמי לשונו יעכבו זאת. על כן כל מי שחפץ לזכות בחג שבועות להארת מתן תורה, יקדים מבעוד מועד לשוב בתשובה שלימה על עוון לשון הרע ורכילות, ואל ישוב עוד לְכִסְלָה.
מספרים על הגה"ק ר' יואל סרקיש שכל חולה שהיו מניחים אותו בארבע אמותיו שעה שלמד תורה, מיד היה מבריא.
הסיבה לכך היא, מפני שהשכינה הקדושה היתה שורה על הגה"ק ר' יואל בשעת לימודו בעוצמה אדירה, ומכיון שהשכינה הקדושה אינה יכולה לסבול שיהודי חולה ומתייסר, לכן היתה מרפאה כל חולה שנכנס לארבע אמותיו.
אך כיצד תלמיד חכם זוכה שהשכינה תשרה עליו בשעת לימודו בכזאת עוצמה? התשובה לכך היא: כאשר תלמיד חכם שומר היטב על קדושת לשונו ואינו מוציא מפיו דברי לשון הרע ורכילות ושאר דברים בטלים, דברי התורה שיוצאים מפיו מאירים באור יקרות, והשכינה הקדושה שורה עליו ואינה עוזבת אותו לעולם.
זו גם הסיבה שזכה מרן החפץ חיים זיע"א שסיפרו ההלכתי "משנה ברורה" התקבל בכל תפוצות ישראל כספר יסוד בעולם ההלכה, ומאז הדפסתו הראשונה של הספר חזר ונדפס בעולם באלפי מהדורות, ובכל בתי המדרש בעולם כולו לומדים בו בשקיקה רבה – כיון שמחבר הספר דבק בכל נפשו ומאודו בענין "שמירת הלשון" והציבו כמטרת חייו.
