דלג לתוכן
את גודל מדת הרחמנות שהיתה באבינו מו"ר הרב יורם זיע"א לא ניתן לתאר במילים, זה היה משהו מיוחד במינו – מעל טעם ודעת. לבו היה רך ופנוי לקבל את כל מר נפשם של תלמידיו, ובאהבה טהורה מהולה ברחמנות אין סופית כאם לגוזליה היה מעודד ומנחם, ועושה כל שביכולתו לעזור, לסייע ולהושיע.
מעשה שהיה עם משפחה אחת שאביהם לקה בחיידק הטורף לא עלינו. הרופאים בבית החולים ניסו לעשות כל שביכולתם על מנת לייצב את מצבו ומשלא עלה בידם הרימו ידים. הם רמזו לבני המשפחה שיכינו את עצמם לגרוע מכל, היות והחיידק הזה ידוע להם כקטלני ביותר.
אֵם המשפחה סירבה לקבל את נבואת הזעם של הרופאים, באומרה: יש בביתי ילד קטן רך בשנים ואיני מוכנה שישאר יתום ללא אבא. היא שמעה על כחו הגדול של הרב, ובצר לה שלחה את בנה הקטן אל הרב לבקש ממנו שיתפלל לשלומו של ראש המשפחה.
הילד הקטן נכנס לרב, וסיפר לו שאביו שוכב בבית החולים והרופאים אמרו שנשארו לו שעות ספורות בלבד לחיות. תוך כדי דיבור, פרץ הילד בבכי קורע לב וזעק מקירות לבו: 'הרב, אנא ממך! איני מוכן להשאר ללא אבא… אני לא רוצה להיות יתום, אני עדיין ילד'.
מילים אלו עשו רושם רב בלבו הטהור של רבנו, שתיכף חיבק את הילד הבוכה ונישק אותו על ראשו. בינתיים המשיך הילד להתייפח בבכי מר, ושוב זעק מקירות לבו: 'הרב אני לא רוצה להיות יתום'.
ואז, קם הרב ועשה מעשה, הוא שם את ידו על היכל הקודש ואמר בזה הלשון: 'תשמע טוב מה שאני מבטיח לך! יש לי תורה שאני מחזיק בכל הארץ, אני נותן לאביך שעה אחת מכל התורה הזו, ואני מבטיח לך שאבא יצא מבית החולים בריא ושלם'!
ובאמת כך היה – תוך עשרים וארבע שעות בלבד האבא שב לביתו מבית החולים בריא ושלם!
כך, שילב רבנו את גודל רחמנותו יחד עם גדלותו העצומה, ועמד להושיע ילד קטן שלא רצה להיות יתום…
בפרשתנו נאמר: "והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחושן".
הנשיאים היו אנשים מורמים מעם, ראשי כל שבט ושבט, ועל שם כך נקראו "נשיאים", לפי שהיו מנושאים ומורמים מעם. וכמו כן כל צדיק ומנהיג בכל דור ודור נקרא "נשיא", על שם התנשאותו והתרוממותו בדרגתו הרוחנית למעלה מעלה יותר מכל שאר בני הדור.
נוסף על האמור, שהוא הפירוש הפשוט לשם התואר והמעלה "נשיא", יש לפרש בתוספת עומק את משמעותו של תואר זה על פי מה שמצינו בלשון המקרא שגם העננים נקראים נשיאים, כמו שכתוב: "נשיאים ורוח וגשם אין וגו'".
על דבר פעולת העננים יש ללמוד מדברי רבי אליעזר בגמרא האומר כי כל העולם ממימי האוקיינוס הוא שותה, על ידי שהמים התחתונים מתאדים מחום השמש, והאדים עולים לעננים ומתעבים שם ונעשים שוב מים, ויורדים לעולם בימות הגשמים, כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה".
ומקשה על כך רבי יהושע: והלא מי האוקיינוס מלוחים הם, ואילו מי הגשמים מתוקים הם? ומשיב רבי אליעזר: שאומנם מתחילה מי האוקיינוס מלוחים הם, אך אחר שהם מתאדים ועולים לעננים הם מתמתקים בעננים.
נמצא שפעולת העננים היא לקחת את המים המרים, להמתיקם, ולהורידם שוב לארץ. לפי זה מתבאר באופן נפלא מה שהצדיק, מנהיג ישראל, נקרא "נשיא" שהוא שם נרדף גם לענן כנ"ל:
היינו, כי פעולתו של צדיק הדור שווה ממש לפעולת הענן, כי מגיעים אל הצדיק גם אנשים מרי נפש מגודל יסורי הגוף והנפש שעוברים עליהם, והצדיק בגודל רחמנותו על עם ישראל מקרב אותם באהבה וחיבה, מפיח בהם רוח חיים חדשה, וממתיק את חייהם, ומלמדם לקבל באהבה את כל מה שעובר עליהם, ולשמוח בדברים הטובים שה' נתן להם.
