הלימוד היום מוקדש לרפואת אמה בת פולינה

הלימוד היום מוקדש להצלחת שמעון מויאל בן עליה לאה -דוד

הלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת דמטה בוגלה בן חווה

הלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת אביבה בת לאה

הלימוד היום מוקדש לרפואת תהל בן אדוה

הלימוד היום מוקדש להצלחת חן בת רבקה

הלימוד היום מוקדש להצלחת יוחאי שלי בן עמוס רפאל

טוב עין הוא יבורך

פרשת עקב

כך סיפר אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א: מספרים שכאשר הנשמה הקדושה של מרן אור שבעת הימים ר' ישראל הבעל שם טוב זיע"א הייתה צריכה לרדת לעולם היה דיון גדול בשמים מי יהיו ההורים שיזכו שהנשמה הקדושה הזאת תינתן להם. אמנם היו הרבה הורים צדיקים בעולם באותו הזמן, אך בסופו של דבר החליט הקב"ה לתת במתנה את הנשמה הקדושה הזאת דווקא לר' אליעזר ושרה אשתו.

ומי הם ר' אליעזר ושרה אשתו, ומדוע דווקא הם זכו באותה נשמה קדושה?

ר' אליעזר ואשתו שרה התגוררו בעיירה אקופ שבאזור רוסיה. ר' אליעזר היה מוכר לחם ואשתו שרה הייתה עוסקת בתפירה ובתיקון בגדים, ומכך הם היו מתפרנסים. ומכיוון שהיה להם לב טוב ורחמן, הם לא היו לוקחים כסף מהעניים שהיו באים לקנות לחם או לתקן בגדים. אך לר' אליעזר ושרה היה צער גדול. הם היו נשואים כבר שנים רבות ולא זכו להיפקד בפרי בטן. כמה בכו, כמה התפללו, כמה התחננו לה', אך בכל זאת טרם נושעו.

יום אחד החליטו ר' אליעזר ואשתו שרה, שעם כל הכסף שהם אספו במשך השנים יהפכו את ביתם לבית הכנסת אורחים, שכל מי שיזדמן לעירם ולא יהיה לו מקום להתאכסן בו, יוכל לבוא לביתם, לאכול ארוחות חמות ולישון על מיטה נוחה ונעימה. הם לקחו את כל הכסף שהיה ברשותם וקנו מיטות ושאר כלי בית הנחוצים להכנסת האורחים, ופתחו את ביתם לרווחה לפני כל עובר ושב. הם קיבלו את כל העניים שבאו להתארח בביתם בסבר פנים יפות ובשמחה גדולה, ודאגו לכל מחסורם.

בשבת קודש היו ר' אליעזר ואשתו שרה מכניסים לביתם אורחים עניים רבים ומגישים לפניהם שפע של מאכלים משובחים, כדי לשמח את לבבם ולקיים מצות עונג שבת. ר' אליעזר היה יושב עם כל האורחים העניים סביב שולחן ארוך ושר איתם שירי שבת ואומר לפניהם דברי תורה, ומשתדל מאוד לשמחם.

באחת השבתות בשעה שהיה ר' אליעזר יושב סביב השולחן עם כל האורחים שבאו לביתו, פתאום נפתחה הדלת ונכנס לבית עני אחד לא מוכר. אותו עני היה נראה משונה ביותר, בידיו הוא החזיק תיק גדול שבו הוא אסף כל מיני גרוטאות מהרחוב. העני התיישב ליד השולחן, והתחיל להוציא מהתיק כל מיני כלים ומטבעות שהם מוקצה בשבת, והניח אותם על השולחן והתחיל להתעסק בהם. כולם הסתכלו עליו בבוז: "בושה וחרפה! כך לחלל את השבת בשולחן השבת של ר' אליעזר?!", אך ר' אליעזר כלל לא התייחס למעשיו של אותו עני כדי שלא לביישו. ר' אליעזר ניגש אליו בחביבות והגיש לו מנה יפה של אוכל, וכן מזג לו משקה משובח והשתדל לשמחו.

העני המשיך במנהגו המוזר במשך כל השבת, אך ר' אליעזר נזהר שלא להעיר לו על כך, כדי שחלילה לא יתבייש, וכיבד אותו כבוד גדול, ודאג לכל מחסורו בשמחה ובמאור פנים.

מנהגו של ר' אליעזר היה שכל אורח שהיה מגיע להתארח על שולחנו בשבת, היה מוזמן להישאר בביתו לפחות עד יום ראשון, וכך נהג ר' אליעזר גם עם העני המוזר, וגם הציע לו שתמיד כשיגיע לעירם יבוא להתארח אצלו. וביום ראשון כשעמד אותו עני לצאת לדרכו פנה ר' אליעזר ללוות אותו.

ואז, לפני שהם עמדו להיפרד, פנה העני לר' אליעזר ואמר לו: דע לך ר' אליעזר היקר! שאיני סתם עני, אלא אליהו הנביא, ונשלחתי אליך בשליחות מיוחדת מן השמים. הכנסת האורחים הנפלאה שלך ושל אשתך שרה עוררו רעש גדול בשמים. היו מלאכים טובים שהמליצו טוב עליכם ואמרו לפני הקב"ה שראוי לזכות אתכם בבן זכר, אך מצד שני היו מלאכים לא טובים שטענו שאתם לא עושים את מעשיכם לשם שמים, אלא כדי להתפאר ולקבל כבוד. ולכן הוחלט בשמים להעמיד אתכם בניסיון ולשלוח אותי מן השמים בדמות עני מוזר ולראות כיצד תתייחסו אלי.

ומכיוון שקיבלתם אותי בסבר פנים יפות ובשמחה, ונהגתם בי כבוד גדול, ואפילו שהייתי נראה מאוד מוזר ומחלל שבת, הבטתם עלי בעין טובה והתעלמתם מחסרונותיי, עמדתם בניסיון, והוחלט מן השמים לזכות אתכם לעת זקנתכם בנשמה קדושה ועצומה שצריכה לרדת לעולם בעוד כמה שבועות. בקרוב תזכו בבן זכר שיאיר את כל העולם באור גדול ומיוחד שלא היה כמותו מעולם", סיים אליהו הנביא את דבריו ונעלם.

ואכן כעבור שנה זכו ר' אליעזר ואשתו שרה לחבוק בן זכר קדוש וטהור, ונקרא שמו בישראל – "ישראל", שבהמשך השנים גדל והתפרסם בכל העולם כולו בקדושתו העצומה ובמידת האהבת ישראל שהייתה בו – הלא הוא מורנו ורבנו ר' ישראל הבעל שם טוב הקדוש.

בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:

בפרשתנו נאמר: "והסיר ה' ממך כל חולי". ומובא בגמרא שרב דרש את הפסוק הזה על עין רעה, וכפי שמפרש רש"י הקדוש שם: "כל חולי" – דבר שכל החולאים תלויים בו, וזו העין, עין רעה.

רב הגיע למסקנה זו בעקבות בדיקה שעשה בבית קברות, בעזרת ייחודים וכוונות הוא הצליח לעמוד על סיבת פטירתם של כל הקבורים שם, והוא מצא שתשעים ותשע נפטרים מתוך מאה נפטרו טרם זמנם, מפני עין רעה, ורק אחד נפטר מזקנה בזמנו.

וביאר הגאון הגדול ר' שלום משאש זצוק"ל שכל אותם נפטרים לא מתו מעין רעה שאחרים עשו להם, אלא הם מתו מחמת העין הרעה והצרה שהייתה להם בהצלחתם וטובתם של אחרים. דהיינו, בכל פעם שראו או שמעו על מישהו שהתקדם והצליח בתחום כלשהו, מיד נצבט ליבם בקרבם, וכאשר מישהו הרוויח קצת יותר מהם, ליבם נקרע מצער, ומרוב כאבי הלב שהיו להם מחמת צרות עינם באחרים, הם נפטרו לבית עולמם.

ולפי ביאור זה נמצא, שמשה רבנו ברך את ישראל שה' יתברך יסיר מהם את מדת העין הרעה, שהיא סיבת כל החולאים, ויזכה אותם לעין טובה, שהיא מקור הברכה.

ומי לנו ראוי ומתאים לברך את עם ישראל בברכה זו ממשה רבנו ע"ה, כיון שכל מהותו של משה רבנו, מיום צאתו מרחם אמו לאוויר העולם ועד יום היאספו לחיי העולם הבא, הייתה מידת עין טובה על כל אחד ואחד מישראל.

ולכן כשנולד משה רבנו נאמר בו: "ותרא אותו כי טוב הוא", והיינו שהייתה טבועה בו מידת 'טוב עין'.

וכן בעת שעלה משה רבנו להר סיני לקבל את הלוחות השניות, התורה הייתה אמורה להינתן רק לו ולזרעו בלבד, אלא שמשה רבנו נהג בה טובת עין ונתנה לכל עם ישראל, ועליו הכתוב אומר: "טוב עין הוא יבורך".

וכן כאשר אלדד ומידד היו "מתנבאים במחנה" ואומרים: משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, ובא יהושע מתוך דאגתו לכבודו של משה רבו ואמר לו: "אדני משה כלאם", גער בו משה רבנו ואמר לו: "המקנא אתה לי?! ומי יתן כל עם ה' נביאים! כי יתן ה' את רוחו עליהם". כלומר, מחמת עינו הטובה של משה רבנו על עם ישראל, הוא השתוקק ממש שיזכו כולם להיות נביאים כמותו, וכלל לא הפריע לו אם דבר זה יגרום לו לאבד את כבודו ומעמדו.

וכן כאשר ציווהו הקב"ה בסמוך לפטירתו לסמוך את ידו על יהושע ולהאציל עליו מרוחו וחכמתו, כמו שנאמר: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" – יד אחת בלבד במשמע – משה רבנו לא הסתפק בכך, אלא נהג כלפי יהושע בעין טובה, וסמך את שתי ידיו עליו, כמו שנאמר: "ויסמוך את ידיו עליו" – שתי ידיו במשמע – וכמו שמפרש רש"י שם: "בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה. שהקב"ה אמר לו 'וסמכת את ידך' והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש, ומלאו חכמתו בעין יפה".

וכפי שממשיל זאת המדרש למלך שאמר לבן ביתו 'תן לפלוני סאה של חיטים', והלך בן ביתו ונתן לאותו אדם סאתיים של חיטים, ואמר לו: 'הרי סאה משל מלך וסאה משלי'. כך אמר הקב"ה למשה: "וסמכת את ידך עליו", ומשה הכפיל את הברכה "ויסמוך את ידיו עליו", לקיים מה שנאמר "טוב עין הוא יבורך".

ולמעלה מכל זאת, בימיו האחרונים של משה רבנו בעולם הזה, הוא עמד בשמחה ובטוב לבב ובירך את עם ישראל בעין טובה, כפי שהתורה מספרת בפרשה האחרונה בתורה – פרשת "וזאת הברכה". ואומר על כך המדרש תנחומא: יבוא משה שעיניו יפות לברכן, הוא יברך את ישראל, ועליו אמר שלמה: "טוב עין הוא יבורך", אל תהי קורא 'יבורך' אלא 'יברך'. 'טוב עין' זה משה רבנו שעיניו יפות לברך את ישראל. ומסיים המדרש: למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם בכל שעה ושעה.

ומכאן ילמד כל אדם, עד כמה ראוי שתהיה עינו טובה בהצלחתו ובברכתו של כל אחד ואחד מישראל, וירחיק מעצמו בתכלית את מידת צרות העין על הזולת, אשר אין מידה רעה ושנואה יותר ממנה, ה' יצילנו.

ומבואר בדברי מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, שכאשר אדם שעינו רעה מסתכל על דבר מה, הוא מסלק ממנו את הברכה, כיון שהסתכלותו הרעה מנתקת את אותו דבר משורשו וחיותו הרוחנית.

ועל כן זוהי סכנה של ממש להיתקל באדם מסוג זה, כמו שמצינו בזוהר הקדוש שבאזור גוש חלב היה אדם אחד בעל עין רעה, שבמבט עיניו הרעות היה ממית, לא עלינו. ומספר הזוהר הקדוש שם שגם בסוריה היה אדם בעל עין רעה, ופעם הביט בעינו הרעה על אדם אחד שהיו פניו יפות ומאירות שאין כדוגמתן, וגרם לעינו להתבקע…

מאידך, מי שעינו טובה, בכל מקום שהוא מביט מיד שורה הברכה, כיון שהסתכלותו הטובה מקשרת את אותו הדבר שהוא מביט בו לשורשו וחיותו הרוחנית, וכל כולו מתמלא ברכה. ולכן מסופר במגילת רות שבועז אמר לרות המואביה: "עיניך בשדה אשר יקצורון". והיינו, כי בועז ראה ברוח קודשו שיש לרות מידת עין טובה עצומה, ולכן ביקש ממנה תמיד להסתכל עם עיניה הטובות בשדהו, כיון שעל ידי הסתכלותה הטובה תהיה בשדה ברכה גדולה.

אדם שלא יודע להביט על האחרים בעין טובה הרי הוא מזיק לעצמו, כיון שעל נתינת עין רעה בזולת נאמר: "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו"! ומה שהוא חפץ שיקרה לחברו – בסופו של דבר יקרה לו בעצמו חלילה, ולכן תמיד יחפוץ שיהיה לחברו רק טוב כדי שגם לו יהיה רק טוב.

בנוסף לכך: מי שמביט על האחרים בצרות עין סוגר לעצמו את כל השערים העליונים. כי כל יסוד הברכה שה' יתברך מברך את האדם תלויה במידת העין הטובה שיש לו על זולתו, כמו שנאמר: "טוב עין הוא יבורך". כלומר, כשה' רוצה להוריד ברכה לעולם הוא בודק למי יש עין טובה באחרים, ורק לו הוא נותן את הברכה.

על האדם לדעת שכמספר האנשים שהוא אוהב כך מספר שערי הברכה שה' יתברך יפתח לו, וכמספר האנשים שהוא שונא חלילה, כך מספר שערי הברכה שה' יתברך יסגור בעדו. ומעתה יוכל כבר כל אחד להבין לבד מדוע לאחד נפתחים שערים, ואילו לזולתו הכל נסגר – הכל תלוי בטובת עינו של האדם על האחרים. לא צריך להיות איזה מצליחן גדול בשביל לזכות בברכה – אם יש לך עין טובה על אחרים מיד אתה מתחבר למקור הברכה.

ולכן מבואר בגמרא הקדושה שאין נותנים כוס של ברכה לברך עליה ברכת המזון אלא למי שהוא טוב עין, שנאמר: "טוב עין הוא יבורך" – אל תיקרי "יבורך" אלא "יברך". והיינו, כי רק מי שהוא בעצמו מבורך, יכול לברך גם את האחרים, שהרי ממה שיש לו הוא נותן גם להם, ומכיוון שרק טוב עין זוכה לברכה, על כן דווקא לו נותנים לברך את האחרים, אך למי שהוא צר עין לא נותנים לברך, שהרי הוא ריק מכל ברכה, ומנין ישפיע ברכה לאחרים.

תמיד יש לזכור: אם רצונך להצליח בחינוכם של ילדיך היקרים שהם האוצר הגדול ביותר שלך – תמיד תהיינה עיניך טובות בילדיהם של אחרים. אם רצונך להצליח בעסקים שלך ולהתפרנס בכבוד – תמיד תהיינה עיניך טובות בהצלחת פרנסתם של אחרים. אם רצונך שהתורה לא תפסוק מפי זרעך לעולמי עד – תמיד תהיינה עיניך טובות בהצלחתם והתעלותם של אחרים בלימוד התורה.

וכאשר יזכה האדם למידת "עין טובה" ממילא יזכה גם לקיים את הוראת חז"ל: "אל תהי בז לכל אדם", כי מאחר שיש לו עין טובה ממילא גם כשיפגוש אדם מוזר ושפל מאוד לא יזלזל בו ויבוז לו בליבו ח"ו, אלא יביט עליו בעין טובה ויחפש את הנקודות הטובות שיש בו, וישתדל לכבדו כבוד גדול כראוי ליציר כפיו של הקב"ה.

מידת הענווה וההכנעה

פרשת צו

צדקה במקום תעניות

פרשת ויקרא - זכור

פנינים נפלאים על כוחו של מנהג 'זכר למחצית השקל'

פרשת מחצית השקל

סכנת הרגשת הסיפוק

פרשת פקודי

מבצע!
הגדה של פסח – כריכה רכה
35.00110.00
מבצע!
מגילת אסתר עם ביאורי הרב יורם
30.00100.00
מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז USB שיעורי הרב ישראל שליט"א (3 ב-99)
99.00