תפריט
כך סיפר אחד האברכים בבית המדרש המאיר לארץ – במסגרת ההתרמה ההמונית לבניית "בית הרב יורם" התקשרתי כל יום למספר רב של אנשים אלמוניים, כדי לזכותם להיות שותפים בבניית בית הרב יורם. אחד מהם אמר לי שהוא מאוד רוצה לתרום, אך מצבו הכלכלי דחוק, ואין באפשרותו לתרום מטר בבניין. הצעתי לו לתרום תרומה חד פעמית בסכום קטן, כדי שיהיה לו חלק בבית ה', אך הוא אמר לי שאין ויזה… התעקשתי ואמרתי לו: אולי כשתלך לבנק הדואר לשלם את תשלומיך תתרום כפי יכולתך…
כעבור מספר ימים הוא חזר אלי ואמר לי בשמחה עצומה ובאושר גדול: תרמתי פעמיים ח"י! ומיד הוא שאל: אתה רוצה לשמוע למה? כמובן שאמרתי לו: בשמחה. וכך הוא סיפר: אני גר בהרצליה בשכונת עמידר, לפני עשרים שנה אחיה הצעיר של אשתי חלה במחלה הקשה רח"ל, והרופאים נואשו מחייו והגדירוהו כחולה סופני שאין כבר מה לטפל בו, כאב לנו עליו מאוד והבאנו אותו אלינו כדי להקל מעליו עד כמה שאפשר את ייסוריו וכאביו בימיו האחרונים… יום אחד אשתי ראתה מודעה שהרב יורם אברג'ל יבא למסור שיעור בשכונת שביט, לא הכרנו את הרב יורם, אך רצינו לקבל ברכה מהרב שהמוות של אחיה לא יהיה קשה… בסוף השיעור ניגשתי לרב וביקשתי את ברכתו… הרב הביט בי בעיניו הטובות והניע את ראשו בהחלטיות לבטא התנגדות לבקשתי המוזרה, הוא לא אמר מילה, אבל המבט שלו היה חד וברור, הבנתי מהמבט שלו שהחולה לא ימות ואף יבריא.
התמלאתי אמונה ושמחה ורצתי הביתה לבשר לאשתי שהרב יורם אמר לי שאחיה יבריא! היא ביקשה שאחזור במדויק על דברי הרב, ואמרתי לה שהוא לא דיבר במילים אלא במבט עיניים ונענוע ראש, ובדרך פלא גם היא האמינה כמוני שיהיה טוב…
מה אומר לך? ממצב של מוות, הוא הבריא לחלוטין בלי שום טיפול רפואי. והוא הוסיף: זה היה המפגש היחיד שלי עם הרב יורם! ולכן התאמצתי לתרום פעמיים ח"י, על החיים שהוא נתן לגיסי היקר. האמת היא שהייתי רוצה לתרום הרבה יותר למי שבמבט עיניו מחיה מתים, אבל לצערי הרב אין ביכולתי.
אמרתי לו שהסיפור מדהים ומחזק. וכך הוא סיים את השיחה הטלפונית: עכשיו אני שם לב שזה לא יפה שלא באתי לנתיבות לומר לרב יורם תודה, ברור לנו שהוא העניק חיים חדשים לגיסי, ולא אמרנו תודה… אולי בגלל זה קשה לי בפרנסה ובזיווגים של הילדים… אתה יודע מה? תגיד לבן שלו, לרב ישראל, שאני ואשתי מודים לאביו הצדיק מעומק הלב, ושיתפלל עלינו שתהיה לנו ברכה וישועה. כמובן שכך עשיתי, ומורנו ורבנו הרב ישראל שליט"א ביקש ממני להעביר לו מסר מחבק ותומך, ובטוחני שיהיה המשך טוב לסיפור המרגש הזה…
בהשגחה פרטית יש שיחה ארוכה ונפלאה בספר הקדוש 'אמרי נועם' על נושא זה ממש, נביא כאן את חלקה:
פרשת ואתחנן פותחת בתפילותיו הרבות של משה רבנו שרצה בכל מאודו להיכנס לארץ ישראל. ואמרו חז"ל:
"דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?! אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימות אלא בארץ ישראל – אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי".
ברור שמשה רבנו אין לו כל קשר לגשמיות ותענוגים, וכל רצונו הוא רוחני ואלוקי לזכות לעוד קרבת אלוקים, על ידי קיום המצוות התלויות בארץ. וכך כתב אדמו"ר הזקן ב"אגרת הקודש" שחייו של צדיק אמיתי אינם חיים בשריים, אלא חיים רוחניים של תורה ויראת שמים. צדיק אמיתי מואס בתכלית בתענוגי העולם הזה ומתנזר מהם, כדי שהוא יוכל לזכות להשגות רוחניות.
מוסיף אדמו"ר הזקן – חייו של הצדיק בעולם הזה מוקדשים לשלוש מידות יסודיות, שהם: אמונה יראה ואהבה. זו מהותו של הצדיק, וכל מי שיש בו את שלושת המידות הקדושות הללו נקרא צדיק אמת, והקשר שלו לה' יתברך לעולם לא יתנתק, בבחינת מה שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".
לעומת זאת, מי שמשתף עם שלושת המידות הקדושות הללו גם עניינים נוספים הנובעים מרדיפת תענוגי העולם הזה, עליו אמרו חז"ל: כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם.
שלושת המידות הנזכרות – אמונה, יראה ואהבה – מוגדרות חיים:
במידת האמונה נאמר: "וצדיק באמונתו יִחְיֶה" – כיוון שהצדיק חי את חייו באמונה תמימה ופשוטה. ובנוסף לכך, גם משתדל להחיות זאת אצל יהודים אחרים, כפי שדרשו בחסידות: אל תקרא "יִחְיֶה" אלא "יְחַיֵּה". דהיינו, שהצדיק אינו שומר את האמונה לעצמו, אלא הוא מחיה אמונה לכולם.
עלינו להפנים שאמונה זה עניין של חיים, ורק מי שיש לו אמונה חי חיים אמיתיים! כי המאמין שכל מה שה' עושה זה לטובה, הוא יכול להמשיך לשמוח גם אם הוא מפסיד איזו דרגה או תפקיד נחשק, וגם אם הוא סובל ייסורים ומכאובים.
במידת היראה נאמר: "יראת ה' לחיים" – כל אדם שיש לו יראת שמים אמיתית, חי חיים מצוינים יפים ושמחים.
במידת האהבה נאמר: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים" – מידת החסד הנזכרת בפסוק זה רומזת על מידת אהבת ה', כיון שבספירות הקדושות ספירת החסד מכוונת כנגד מידת האהבה.
הצדיק נקרא גם חכם, כי חכם עולה בגימטריא חיים. והיינו, שהחכם האמיתי הוא מי שיש בו את שלושת המידות הנזכרות, המוגדרות חיים, ובנוסף לכך גם דואג להשפיע מדות אלו לכל הקשורים בו. לכן כל מי שחפץ בחיים, יקשר עצמו לחכמים אמיתיים המשפיעים תמיד חיים לעולם.
הדבר הראשון שיהודי צריך זה אמונה. לכן צדיק אמיתי משתדל בראש ובראשונה להחדיר את מידת האמונה בליבו, בלב אשתו, בלב בניו ובנותיו – ולבסוף גם בלב המקושרים בו ושאר המון העם.
ועל כך זוכה הצדיק להיות קרוב אל ה' ללא שום חציצה ומחיצה, כמו שכתב האור החיים הקדוש: הניגשים אל ה', המכניסים אמונת ה' ואחדותו בלב ישראל, והם יקירי אל עליון אשר אין דבר מפסיק בינו לבינם. משום שמאוד קשה להכניס אמונה בלב השומעים, כי כדי להצליח להכניס אמונה בלב השומעים צריך לדבר מהנשמה, ורוב ככל האנשים שבעולם מדברים מהגוף ולא מהנשמה, וכשגוף מדבר לנפש זה לא מועיל כלום. אבל כשנשמה מדברת כולם שומעים לה. לא חשוב מי אתה ומה אתה, אם תדבר מהנשמה, תצליח "לקלוע" בדיוק לנשמה של השני. כלשונו של האור החיים הקדוש: כי הירא דבר ה' ידבר מתוך קימת נפשו, וכיון שכן, תכיר נפש השומעת ותקבל תוכחת מוסר. ואם הדברים יצאו מהגוף, אין שייכות לנפש לשמוע.
ותמיד כשמדברים על מידת האמונה, נכלל בזה הן אמונה בה' יתברך והן אמונה בעבדיו הצדיקים, ומאמין אמיתי זה רק אדם שיש לו גם אמונה בה' וגם אמונת חכמים, כמו שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
דוגמא לאמונת חכמים מופלאה היא האישה השונמית, שנפקדה בבן לאחר ברכת הנביא אלישע, וכשאותו בן נפטר היא לא השלימה עם מותו, והלכה לנביא כדי שיחייהו… ואכן, אלישע הנביא החיה את בן השונמית. וזאת מכוח האמונה הפשוטה שהייתה לה, שהנביא יכול להחיותו.
זה נקרא 'אמונת חכמים' – שגם כאשר לפי הטבע המצב כבר נואש, בכל זאת יש לאדם אמונה חזקה שלצדיק יש כוח לפעול ישועה בעדו מעל הטבע ממש. ומי שמאמין בצדיקים במידה כזאת, אכן זוכה לראות ישועות מעל הטבע ממש.
אולם אם מגיע לצדיק אדם חולה, שהרופא אמר לו שלפי הכתוב בספרי הרפואה המחלה שלו קשה מאוד, ואין לו שום סיכוי לחיות יותר מחצי שנה… והצדיק מברכו שתהיה לו רפואה שלימה ואריכות ימים, אלא שבכל זאת עדיין מכרסם ספק בליבו של החולה אם להאמין לברכת הצדיק או לא – חוסר אמונתו בכוח ברכת הצדיק גורם שהברכה לא תתקיים.
כל מי שרוצה שבניו ובנותיו תמיד ילכו בדרך ה' ולא יסורו ממנה ימין ושמאל, יתחזק בכל כוחו באמונת חכמים וצדיקים. אם אדם חלילה רואה שאחד מבניו או בנותיו עוזב את דרך התורה, בראש ובראשונה יבדוק אם פגם באמונת חכמים, כי מי שפוגע בעניין זה אפילו רק בקצה קצהו, עונשו הוא שבניו לא ימשיכו בדרך ה', ונרמז הדבר בכך שבנים עולה בגימטריא אמונה, וכן עולה בגמטריא צבי שהוא ראשי תיבות של הפסוק "וצדיק באמונתו יחיה".
וזה מה שקורה להרבה אנשים – בהתחלה הם מזלזלים בצדיקים, ופתאום כשבא עליהם המשבר, מיד הם באים לצדיקים ומבקשים ברכה לישועה, אלא שהבעיה היא שאז כבר מאוחר, ועל אותה שעה נאמר: "אז יקראונני ולא אענה, ישחרונני ולא ימצאונני, תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו". מי שמפנה עורפו לבורא עולם ולצדיקי האמת, כשהוא יזדקק לה' יתברך, גם ה' יתברך יפנה לו עורף ולא יתייחס לתפילותיו.
אסור להרהר אחר הצדיקים אפילו הרהור קל שבקלים. די בהרהור קל על צדיק וכבר "שרפת" את הקשר שלך עם בורא עולם.
לכן גם אם צדיק אומר לך דבר תמוה מאוד, תקבל את דבריו ותעשה כפי שאמר לך ללא שום הרהור וספק שבעולם, כפי שהתורה מצווה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", וכפי שמפרש רש"י שם, שאפילו אם החכם אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין – לא תסור מדבריו. וכשאדם זוכה לאמונת חכמים ממילא נפתרות כל הבעיות שלו הן בבריאות, הן בחינוך הילדים, הן בפרנסה, הן בשלום בית, הן בלימוד והן בעבודת ה'.
עדין ניתן לתרום מטר לבית הרב יורם בקישור
