הלימוד היום מוקדש לרפואת אמה בת פולינה

הלימוד היום מוקדש להצלחת שמעון מויאל בן עליה לאה -דוד

הלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת דמטה בוגלה בן חווה

הלימוד היום מוקדש לעילוי נשמת אביבה בת לאה

הלימוד היום מוקדש לרפואת תהל בן אדוה

הלימוד היום מוקדש להצלחת חן בת רבקה

הלימוד היום מוקדש להצלחת יוחאי שלי בן עמוס רפאל

לא להפוך את הקללה לברכה

פרשת פקודי

אשה אחת כתבה מכתב למורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, ובו היא תיארה קושי מאוד נפוץ בימינו. בעלה אברך השוקד על לימודו, והיא יוצאת לעבוד לפרנסת הבית, אלא שהעבודה מרוקנת את כל כוחותיה, ולא נותר לה כח לנהל את הבית. בעבודה היא מוצלחת וקוצרת תשבחות, אך בבית היא מצוברחת וחווה כישלונות. היא רוצה להשקיע בבעלה ובילדיה, אבל המציאות טופחת על פניה, והיא חיה בתחושת החמצה נוראה.

הרב זיע"א כתב לה מכתב תשובה חד ונוקב: אכן, הרבה נשים צדקניות בימינו נטלו על שכמן את עול הפרנסה, כדי לאפשר לבעליהן לשקוד על התורה. אלא שהיצר הרע המציא תכלית חדשה לעול הפרנסה: קריירה, תארים, כבוד, הגשמה עצמית והעצמה נשית. כך היצר הרע גרם לנשים להשקיע את כל כוחות נפשן בעבודה, ולא נותר להן כח לתכלית האמיתית…

אשה צריכה להפנים שביתה הוא משכן להשראת השכינה הקדושה, ושם היא צריכה להגשים את עצמה, להפוך את ביתה לדירה לה' יתברך. וחלילה לה מלהפוך את הקללה שנתקלל אדם הראשון "בזעת אפך תאכל לחם" לברכה, שאינה אלא דמיון תעתועים, שאין בו ולא כלום.

וכך סיים הרב את מכתבו: כאשר כל משאת נפשם של בני הזוג היא להפוך את ביתם משכן לשכינה, ה' יתברך יסייע להם לעמוד במשימה בהצלחה, כפי שהוא עזר למשה רבנו להקים את המשכן במדבר. ורק באופן זה זוכים לרוות נחת דקדושה מהילדים, שרואים את הוריהם חיים בהפנמת הכתוב: "ואני קרבת אלקים לי טוב". וגם הם שואפים לחיות חיי אלקות ולהתענג על ה'.

בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:

פרשת פקודי עוסקת בהקמת המשכן בפועל, ובכך היא חותמת את חומש שמות בכלל, ואת עניין המשכן וכליו בפרט.

לאחר שעם ישראל סיימו לבנות את כל חלקי המשכן, נאמר: "ויביאו את המשכן אל משה", ומפרש רש"י בלשון קודשו:

"שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו".

ביאור הדברים: המשכן היה קשה להרמה ולהקמה הן מבחינה פיזית – משום שקרשיו היו כבדים ביותר, והן מבחינה רוחנית – משום שהיו גנוזים בו כוחות קדושה עצומים ביותר, כפי שלא ניתן לתאר ולשער. אשר על כן, לא היה ביכולתם של עם ישראל להקימו.

אך משה רבנו, שהיה זך וטהור, היה ראוי להקימו מבחינה רוחנית, ובקשר למגבלה הפיזית, הקב"ה סייע בעדו ואמר לו: עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו. כי כשאדם שלם מבחינה רוחנית, הקב"ה כבר דואג לכל שאר ענייניו הגשמיים.

למעשה: עניין הקמת המשכן ברוחניות שייך לכל יהודי ויהודיה, כי כל אחד מעם ישראל יכול וצריך לעשות לה' יתברך כעין משכן ומקדש פרטי בתוך הלב שלו ובתוך הבית שלו, כמו שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ודייקו המפרשים מכך שנאמר ושכנתי בתוכם, ולא נאמר בתוכו, משמע שרצון הקב"ה לשכון בתוך ליבו ובתוך ביתו של כל אחד ואחד מישראל.

לכן כל יהודי צריך להשתדל לקדש את אבריו, כדי שהם יהיו ראויים שה' ישכון בתוכם, וכן עליו לדאוג שגם ילדיו היקרים ישמרו על קדושתם ויהיו ראויים לשרת את מלך מלכי המלכים הקב"ה. נוסף על כך: יהודי צריך להפוך את הבית שלו לבית מקדש קטן – בבחינת מקדש מעט – שה' יסכים ויתרצה לדור בתוכו. וכיצד יוכל לעשות זאת?

מסביר הרבי מליובאוויטש זיע"א: כשיהודי קובע בביתו ספריית קודש שמונחים בה גמרות, משניות, מדרשים, זוהר הקדוש ושאר ספרי קודש – ספרייה זו דומה לארון של בית המקדש שהיו מונחים בתוכו לוחות הברית.

כשיהודי משתמש בכיור שבביתו ליטול את ידיו וידי בני ביתו בבוקר בקומם משנתם, וכן לפני שהם אוכלים לחם, וכן לאחר שהם מתפנים וכיו"ב – כיור זה דומה לכיור שהיה בבית המקדש, שהכהנים היו רוחצים בו את ידיהם ואת רגליהם לפני עבודתם בבית המקדש.

כשיהודי אוכל על שולחנו בדרך ארץ ובקדושה, ומקפיד לברך על כל המאכלים שהוא אוכל ברכה ראשונה ואחרונה – שולחן זה דומה לשולחן שהיה בבית המקדש שהיה מונח עליו לחם הפנים.

כשאמא יהודיה מדליקה בביתה נרות של מצווה, כגון נרות של שבת ויום טוב, וכן נרות לכבוד ולעילוי נשמתם של צדיקים שכבר הלכו לעולמם, וכן כשמדליקים בבית נרות חנוכה – נרות אלו דומים לנרות הקדושים של המנורה הטהורה שהייתה בבית המקדש.

וכשההורים נוהגים בחדר השינה שלהם בקדושה ובצניעות, הם זוכים להוריד לעולם ילדים קדושים וטהורים ממש כמו הכרובים שהיו על הארון שבבית המקדש.

חדר השינה של ההורים דומה לבית קודשי הקודשים שהיה בבית המקדש, וכמו שלבית קודשי הקודשים היה אסור לכהן גדול ליכנס בכל עת שרצה, אלא אך ורק בעת רצון של יום הכפורים, כך גם חיי האישות שבין בני הזוג צריכים להיות אך ורק בזמנים ראויים במידה במשקל ובמשורה, כדי שלא תצא חלילה שום תקלה מזרעם, ויולדו להם ילדים שנאמר עליהם: "ילדים אשר אין בהם כל מום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך" – מלכו של עולם.

כאשר הקב"ה מזכה אותך בילדים מתוקים וצדיקים, עליך לנצל כל רגע בשולחן השבת למען חינוכם בקדושה וטהרה. מי שמאריך בשולחן שבת ושר עוד שיר ואומר עוד דבר תורה, מכניס בילדיו היקרים את ההרגשה שהקב"ה חפץ לקבוע את דירתו כאן אצלנו בעולם הזה, ושמח לשכון בתוכנו, וכך הוא קושרם לעניין הנעלה והנשגב – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

מידת הענווה וההכנעה

פרשת צו

צדקה במקום תעניות

פרשת ויקרא - זכור

פנינים נפלאים על כוחו של מנהג 'זכר למחצית השקל'

פרשת מחצית השקל

סכנת הרגשת הסיפוק

פרשת פקודי

מבצע!
הגדה של פסח – כריכה רכה
35.00110.00
מבצע!
מגילת אסתר עם ביאורי הרב יורם
30.00100.00
מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז USB שיעורי הרב ישראל שליט"א (3 ב-99)
99.00