תפריט
כך סיפר אדוננו אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א:
זכורני שפעם אדם אחד גזל מאבי מורי רבי חנניה זצ"ל סכום כסף גדול מאוד. מתחילה דבר זה כאב לאבא מאוד, אך משראה שאין מה לעשות בנידון ולא ניתן להשיב את הכסף בחזרה, החליט שאינו רוצה להותיר בליבו שום קפידה על אותו אדם.
בהגיע הלילה, אבא כיוון היטב באמירת נוסח "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס אותי…", ולא עלה לישון עד שמחק מליבו כל רושם של כעס על אותו אדם, וכביכול שכנע את עצמו שכסף זה כלל לא נגזל ממנו, אלא נפל לו מהכיס בדרך מבלי שישים לכך לב, וממילא אין לו על מי לכעוס.
אבי מורי זצ"ל חיזק את עצמו באמונה שלימה שכל מה שקורה בעולם מושגח בהשגחה פרטית של הקב"ה ונעשה על ידו, ובני האדם אינם אלא שליחי ההשגחה. וממילא אין שום סיבה לכעוס על הזולת או לדבר עליו לשון הרע והכפשות שקריות ונוראות.
המאמין בה' לא יחוש שום הבדל בין כסף שנגזל ממנו לבין כסף שנפל לו מהכיס, שהרי כך או כך נגרם לו הפסד אך ורק על ידי הקב"ה ובהשגחתו הפרטית, וממילא אין על מי לכעוס ולהקפיד, וכל שנותר הוא – לקבל גזרת שמים בהכנעה, באהבה ובשמחה.
וכל אדם שרגיל למחול ולסלוח לכל מי שמצער אותו וכדומה, הקב"ה עושה עימו ניסים ונפלאות באופן גלוי. ומכיוון שזו הייתה מידתו של אבי מורי ע"ה, לכן תמיד ה' עשה עימו ניסים ונפלאות, ואף לאחר פטירתו כל שערי השמים פתוחים לפניו, ויש בכוחו לחולל ניסים ולפעול ישועות לכל מי שהוא רוצה. אישה שנמצאת בחדר לידה והעובר מתעכב מלצאת – אם רק תזכיר את שמו ר' חנניה בן חביבה ותבקש מה' ישועה בזכותו, מיד העובר יצא לחיים טובים ולשלום. וכן בכל עניין ועניין, כל מי שצריך ישועה, יזכיר את שמו ויבקש מה' ישועה בזכותו, ומיד יראה ניסים ונפלאות. בדקנו זאת פעמים רבות ונוכחנו לדעת שכוחו עצום ורב, והוא שולט למעלה בכל העניינים.
בהקשר זה נאיר נקודת אור אקטואלית מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:
שבת פרשת "דברים", הפותחת את חומש דברים, בדרך כלל היא השבת שלפני יום צום תשעה באב, ונקראת "שבת חזון" על שם ההפטרה המיוחדת שקוראים בה, הפותחת בפסוק: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים…" השנה, תשעה באב חל בשבת דברים והוא נדחה ליום ראשון. ואכן, ישנו קשר מהותי בין פרשת "דברים" לבין צום תשעה באב, כפי שיתבאר להלן:
בין יתר דברי התוכחה שבפרשתנו, משה רבנו מזכיר לעם ישראל גם את חטא המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, ואת כל הניסים הגלויים שה' יתברך עשה להם הם פרשו בפרשנות שלילית ושקרית נגד הארץ המבורכת.
ומלבד זאת: הם הוציאו מפיהם דברי כפירה של ממש ואמרו: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" ופירשו חז"ל במדרש שכוונת המרגלים הייתה כלפי מעלה, [שאפילו בורא עולם אינו יכול לנצח את יושבי הארץ] ח"ו.
כתוצאה מדברי המרגלים נכנס פחד גדול בלב העם, כולם החלו לגעות בבכי, ולהתלונן על משה ואהרן, וכאשר יהושע בן נון וכלב בן יפונה ניסו לרצות את העם ולהסביר להם שדברי המרגלים הם דברי שקר, ביקשו העם לרוגמם באבנים.
מעשה זה עורר כעס גדול על ישראל, עד שרצה הקב"ה להכחידם במכת דֶּבֶר, כמו שנאמר: "אכנו בדֶּבֶר ואורישנו", אלא שמשה רבנו זעק לפניו בתפילה וביטל זאת. ולבסוף נגזר על כל אותו הדור להסתובב במדבר ארבעים שנה, ואיש מהם לא יזכה לראות את הארץ, מלבד יהושע וכלב שדיברו בשבח הארץ. וכידוע, המרגלים עצמם נענשו בחומרה ומתו מיד במיתה משונה.
על פי דברי חז"ל המרגלים יצאו לשליחותם בתאריך כ"ט בסיוון, וחזרו לאחר ארבעים יום. ומכיוון שחודש תמוז של אותה שנה היה חודש מלא, נמצא שהמרגלים הגיעו בחזרה בתאריך ח' באב לפנות ערב, ואותו הלילה שעם ישראל בכו את בכייתם היה ליל תשעה באב.
משום כך אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני קובע לכם בכייה לדורות. ומאז כבר נגזר שבתאריך תשעה באב יחרבו שני בתי המקדש, ובכל שנה ושנה עד בוא הגואל יהיה יום זה יום של צער ובכיה.
נמצא לפי זה, ששורש חורבן בתי המקדש, וכל הגלות הקשה והארוכה שבאה בעקבות זאת, הוא חטא המרגלים. ומכיוון שחטא המרגלים היה חטא לשון הרע כאמור, נמצא שסיבת החורבן והגלות הוא חטא לשון הרע. על כן, אם חפצים אנו – ובודאי שחפצים אנו – לזכות לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו, עלינו להסיר ולסלק מתוכנו את סיבת החורבן והגלות, דהיינו את חטא לשון הרע.
לצערנו הנגע האיום הזה של לשון הרע כל כך התפשט בעולם. אנשים רבים אינם זהירים בלשונם, מדברים לשון הרע ככל העולה על רוחם ומוציאים דברי לעז חדים כגרזנים על אנשים טובים ותמימים, ופעמים רבות אף על צדיקי אמת שאין בהם שום דופי וכל העולם עומד עליהם. משום כך הדור מאוד סובל. הרבה מהייסורים הקשים והמרים שאנשים עוברים בדור שלנו הם על עוון לשון הרע!
לכן בא דוד המלך ע"ה ואמר: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". כלומר, מי חפץ להאריך ימים ולחיות חיים טובים ונעימים? ועל כך הוא משיב: "נצור לשונך מרע". כלומר, ביום שאדם ינצור את לשונו מלדבר לשון הרע על אנשים ויהיה 'בעל הבית' על הפה שלו, מיד יפסקו מעליו כל הצרות ויזכה לחיים מאושרים.
כל הצלחת חייו של האדם תלויה בשמירת הדיבור שלו, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה: "מוות וחיים ביד לשון", ומפרש ה"מצודת דוד" שם: בכוח הלשון מסור המוות והחיים. אם ידבר בדברי תורה – יחיה, ואם בלשון הרע – ימות. כשאדם מדבר דברי לשון הרע ורכילות על זולתו, הוא מאבד את הסייעתא דשמיא בכל תחומי החיים. לא תהיה לו הצלחה בחינוך הילדים, לא בשלום בית, לא בפרנסה ולא בשום תחום אחר.
נאמר בספר איוב: "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע". ופירשו המפרשים, שיתכן שאדם יעבור על כל ששת סדרי המשנה (בחינת בשש) ובכל זאת ה' יציל אותו מכל צרה. ואפילו אם על שמירת היום השביעי, יום שבת קודש (בחינת ובשבע), הוא כלל לא מקפיד, עדיין יתכן שה' יתברך יסבול אותו ולא יניח לשום דבר רע לנגוע בו.
אולם ישנו חטא אחד שגורם לכך שהסבלנות של ה' מיד פוסקת. מהו אותו חטא? על כך מוסיף הפסוק ואומר: "בשוט לשון תחבא". כלומר, אם חלילה חטאת בלשון הרע והכית את הזולת בשוט לשונך, מומלץ לך מאוד להזדרז להתחבא ולהסתתר מפני הפורענות שעתידה לבוא עליך, כיון שמאותו רגע ואילך הקב"ה הסיר מעליך את שמירתו והינך חשוף לכל פגע.
עקבתי במשך השנים אחרי אנשים רבים שדרכם הייתה לדבר הרבה לשון הרע על אחרים, וראיתי שכולם ללא יוצא דופן לבסוף שילמו על כך ביוקר. כשאנשים מסוג זה באים לשאול אותי על מה ולמה באות עליהם מכות כל כך קשות, אמנם איני מזכיר להם במפורש מתי ועל מי הם דיברו לשון הרע כדי שלא להלבין את פניהם, אך אני רומז להם – תלמד קצת על שמירת הלשון. זה מסוגל מאוד לעזור לקרב את הישועה שלך. ומי שמבין את הרמז, ומאותו יום ואילך מטהר את עצמו מחטא הלשון, זוכה להמתיק מעליו ומעל בני ביתו את כל הדינים והייסורים.
כשאדם מרבה לדבר לשון הרע, מצבו הכלכלי פתאום נעשה קשה מאוד, משכנתאות מתחילות לחזור לו, אשתו קמה עליו בכל מיני מריבות, כל מיני בעלי חובות ישנים נזכרים בו וכולם צצים ובאים עליו מחדש וכו' וכו', עד שנלקח ממנו השקט הנפשי שלו.
והוא תמה בדעתו: מה השתנה פתאום, הרי עד עכשיו הכל היה שקט? התשובה לכך היא: כל זמן שהוא היה שקט ולא דיבר לשון הרע על שום אדם, גם הקב"ה שמר לו על שקט בחיים. אך ברגע שהוא התחיל 'להרעיש' בדבורי לשון הרע ולהכות אנשים בשוט לשונו, גם הקב"ה עורר עליו את כל הרעש של העולם.
לכן לפני שאדם מחפש כל מיני סגולות כיצד לסלק מעליו את כל הצרות והייסורים שפוקדים אותו, קודם כל שישתדל לשתוק ולא ידבר בגנותו של אף אחד, ועל ידי זה יתקיים בו מה שאמר שלמה המלך ע"ה: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", וכן אמרו חז"ל: סמא דכולה משתוקא. כלומר, התרופה לכל הצרות זו השתיקה.
מי שרוצה להצליח בחייו, שאשתו תישאר בריאה כל החיים, שהבנים שלו יהיו שמורים וקדושים ולא יסתובבו בכל מיני מקומות בלתי רצויים וכל כיו"ב, יהיה אחראי למוצא שפתיו וירגיל את עצמו לשתוק בכל מצב שהוא מבין שלא תהיה תועלת בדיבורו. הדבר האהוב והמהולל ביותר אצל הקב"ה זו מידת הדומיה והשתיקה, כמו שנאמר: "לך דומיה תהילה".
