תפריט
חתן בתום שנת הנישואין הראשונה הגיע לפני אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א ובכאב גדול סיפר לו: מיד לאחר נישואינו שררה בינינו הערכה רבה, וברוך ה' זכינו לאהבה אחווה שלום ורעות. אך מיום ליום הקשר החיובי דועך ונחלש, והאכזבה והכעסים הולכים ומתעצמים, ורצינו להתברך מפי הרב בשלום בית.
הרב זיע"א אמר לו: תמתין בבקשה עד שתסתיים קבלת הקהל ואז יהיה לנו פנאי לשוחח באריכות. אותו חתן פרש לקרן זווית בבית המדרש, והחל קורא תהלים עד שייקרא בשנית אל הרב.
לאחר מכן הרב אמר לו: קודם כל עליך לדעת שבשלום בית צריך להשקיע! זוגות רבים עוברים את מה שאתם עוברים, כי קשר שאינו מתוחזק נכון הולך ומתרופף…
החתן חשב שהוא הבין את דברי הרב, ואז הוא אמר: דווקא אני מאוד משקיע בקשר, אני קונה פרחים כל שבת, מתנות יפות, תכשיטי זהב בחגים… אך אני מרגיש שזה לא תורם כלום לקשר בינינו!
הרב החזיק את ידו של החתן והחל לפרט מהי השקעה רצינית בזוגיות, ודבריו הקדושים הם שיעור לכולנו:
בברכה השישית אנו מבקשים שה' ישמח את החתן והכלה "משמח חתן וכלה", ובברכה השביעית אנו שוב מבקשים שה' ישמח את החתן והכלה "משמח החתן עם הכלה", ואין כאן כפילות! קודם כל החתן והכלה צריכים להיות שמחים בעצמם, וזאת על ידי שכל אחד מהם יבצע בשלמות את התפקיד המוטל עליו, כי מי שאינו מכיל את עצמו לעולם לא יעריך את זולתו! ורק אחרי שכל אחד מהם עושה את המוטל עליו ושמח בעצמו, עוברים לשלב הבא לשמוח האחד בשני, משמח החתן עם הכלה.
וכיצד זוכים לשמוח החתן עם הכלה? כאשר מקיימים את דברי התורה הקדושה: "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". כדי לשמוח באשתו צריך האדם להיות נקי ומרוכז רק בה! ורק באופן זה הוא יוכל להכיר במעלותיה ובמידותיה הטובות, מה שיביא אותו לשמוח בה.
מה עושה היצר הרע? גורם לזוג הצעיר להכניס חברים הביתה, ללכת להתארח אצל חברים, ואז הוא מראה להם את הטוב שאצל השני, ואת הרע שאצלם, והוא שומט מתחת רגליהם את השמחה ההדדית, שהיא עיקר הבניין. וכך הבית מתמוטט, ובמקום אהבה ואחווה נכנסת מרירות ואכזבה…
ובפרט שהיצר הרע מצרף את כל הטוב למציאות אחת, לדוגמא: הבעל רואה בית אחר מאוד נקי, ובית אחר שהאישה עובדת בעבודה חשובה, ובית אחר שהאישה מאוד חכמה, ובית נוסף שהאישה מאוד רגועה וכו' וכו', והוא מחבר את כולן לאישה אחת, נקייה, חשובה, חכמה ורגועה… ואת כל הדמיון הזה מציב הבעל מול אשתו, ואז הוא חש אכזבה גדולה… כשאין את ה'נקי יהיה לביתו', לא יכול להיות 'ושמח את אשתו'!
לסיכום – אמר הרב לאותו חתן – קודם כל תעשה את המוטל עליך בשלמות, אל תסתכל על אחרים, תביט רק על עצמך, אם אתה אברך כולל, תלמד ברצינות והתמדה. ואם אתה עובד, תהיה ישר ואמין, וממילא תשמח בעצמך, ותוכל להתבונן במעלותיה של אשתך ולשמוח בה, אך זה רק בתנאי שהינך נקי לביתך, ואינך עורך השוואות שקריות ומדומות. ומכיוון שעד היום לא הקפדת על כך, לכן תקבל על עצמך מעכשיו את דבר ה': 'נקי יהיה לביתו שנה אחת', וכשתראה כמה טוב זה יעשה לכם, אתה תקפיד על כך כל ימיך.
אותו חתן הגיב בהלם מוחלט! הרב תיאר בדיוק רב את שורש הבעיה שלהם, וכנגדה הציב את הפתרון ואת הדרך העולה בית אל. כך הרב הציל עוד בית בישראל מרדת שחת, והתווה לכולנו דרך סלולה ומאירה.
בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:
בפרשתנו קוראים אנו על הברכות המאלפות שבירך בלעם את עם ישראל. אמנם כל כוונתו של בלעם הרשע הייתה לקלל את עם ישראל, אלא שהקב"ה בעל כורחו הפך לו את קללותיו לברכות, ויצאו מפיו אך ורק ברכות, כמו שנאמר: "ולא אבה ה' אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוהיך" .
וכן מבואר בגמרא הקדושה שמתוך ברכותיו של בלעם הרשע נוכל ללמוד מה היה בליבו לקלל, אלא שהקב"ה בעל כורחו הוציא מפיו ברכה. ואף על פי כן, מבואר בהמשך דברי הגמרא, שבסופו של דבר כל ברכותיו של בלעם הרשע חזרו להיות קללות, כמו שהייתה כוונתו מתחילה, ולא יצא לעם ישראל מהם שום דבר טוב – חוץ מברכה אחת שנותרה ברכה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" , והיינו שלעולם לא יפסקו מעם ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ובדבר השבח הרמוז בפסוק זה, מפרש רש"י שם: 'מה טובו אוהליך יעקב' – על שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה. כלומר, בלעם הרשע הבחין בכך שעם ישראל היו מקפידים לבנות את אוהליהם באופן שפתחי האוהלים לא יהיו מכוונים זה מול זה, כדי שלא יוכל האחד לראות את הנעשה בתוך אוהל חברו, ויש בכך מידה יפה של דרך ארץ וצניעות, ובלעם התפעל מכך מאוד.
ודבר זה מלמדנו שאחת הסגולות העיקריות להצלחת הבית היא, ששום אדם חיצוני לא ידע, ובטח שלא יהיה מעורה, במה שמתרחש בתוך הבית, אלא בני הזוג בלבד יטפלו בענייניהם בזהירות וברגישות יתר, ולא יתערב זר בתוכם – ובזה יהיה יישובם נאה, ומידת השלום לא תסור מביתם.
כמו כן, אסור שדלתות הבית תהיינה פתוחות לרווחה לביקורי חברים ולסעודות הרשות למיניהם. ביקורי נימוסים אלו גורמים הרס עצום לקדושת הבית היהודי, ולא מעט בתים התפרקו ונחרבו בגללם עד היסוד.
ועל כך מרמז מפתן הדלת, שבדרך כלל הוא גבוה קצת יותר מקרקע רשות הרבים, כי הוא משמש כמין תמרור "עצור" – כלומר, עד כאן יכולים להגיע אנשים זרים, ומכאן ואילך אין כניסה אלא לבני הבית בלבד. והרי כבר הורונו חז"ל ואמרו: "מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך".
ובפרט כשמדובר בזוג צעיר הנמצא רק בשלבי הבניה הראשוניים ביותר של הקן הפרטי שלו, ונדרשת מהם עבודה עקבית בשביל יצירת זוגיות בריאה, ביקורי חברים בביתם פסולים בתכלית והם היפך קדושת הבית היהודי.
ובכלל, מה לזוג צעיר ולמצות הכנסת אורחים. אין לזוג צעיר להכניס לביתם שום אורחים מלבד את הוריהם היקרים שאוהבים אותם ודואגים להם באמת, וכן את בני משפחתם הקרובים ביותר. אך בנוגע לשאר האנשים צריך לנהוג בדרך של "כבדהו וחשדהו". כלומר, יש לכבד כל אדם כבוד גדול, אך גם לחשוד בו ומשום כך לא לאפשר לו להיכנס לעניינים הפרטיים של הבית.
נוסף על כך: מעניין זה שפתחי אוהליהם של עם ישראל לא היו מכוונים זה כנגד זה, נוכל גם ללמוד שאף פעם אין לאדם להסתכל על מה שקורה אצל זולתו, אלא עליו להיות מרוכז אך ורק בעצמו. כל הבעיות של האדם מתחילות רק כשהוא מתחיל "לפזול" לכיוון האחרים ומסתכל על ההצלחות שלהם בכל מיני תחומים, ובראותו שאין הוא מצליח כמותם נכנס צער ועצב בליבו ולפעמים אפילו קנאה, ה' יצילנו.
מורנו הבעל שם טוב הקדוש חינך את תלמידיו להיות מרוכזים אך ורק בעצמם ולא להביט כלל על ענייניו של השני. אדם צריך להיות שבע רצון אפילו מהמעט שה' נתן לו ולשמוח מאוד בחלקו, ובזכות זה תשרה הברכה של ה' באותו המעט שיש לו, והוא יספיק לו כמו הרבה.
ולא רק בגשמיות הדבר כן אלא אפילו ברוחניות, כי אמנם ברוחניות אין לאדם להסתפק במועט, אבל מאידך, גם אין לו להתעצב מכך שאינו מצליח להשיג מה שהשיג חברו, אלא עליו לשמוח בחלקו.
וכן אין לאדם להמתין לתגובות של הסובבים אותו ולראות אם מה שהוא עושה "מוצא חן בעיניהם", אלא הוא יעשה את שלו לשם שמים והקב"ה בודאי ישמח בו.
אדם צריך להפסיק עם כל התגובות מהסוג של: 'הוא אמר לי', 'הוא פגע בי', 'הוא לא מחייך אלי' וכו' וכו' – הנובעות מ"מוחין דקטנות", וגורמות אין סוף של מכאובים – ולהתרומם מעליהם, להיות מרוכז רק בעצמו, ולחיות עם "מוחין דגדלות". וכל מי שיזכה לנהוג כן, מובטח לו שהשמחה והאושר לא יפסקו ממנו אפילו רגע אחד.
