תפריט
סיפר יהודי אחד, שפעם נתקף בכאבי בטן עזים עד שהוצרך לנסוע לחדר מיון בבית חולים.
בבית החולים הוא קיבל טיפול קטן, ושוחרר לביתו. אולם מאז סבל מכאבים קלים בבטן שלא הרפו ממנו. הוא ניסה להתעלם מהם, אך הם המשיכו להפריע כל הזמן. מכיוון שהכאבים היו עמומים ונסבלים, הוא לא ניגש בינתיים לבדיקות נוספות, אך הזמן חלף והכאבים לא עברו.
הגיע 'בין הזמנים', והזדמן לו לנסוע לנתיבות ולהגיע לבית מדרשו של אבינו מורנו רבי יורם אברג'ל זיע"א לתפילת שחרית. לאחר התפילה הרב הכריז על מכירת פרשות בספר תורה חדש. אותו יהודי ניגש למזכיר כדי לקנות פרשה.
לאחר שחתם על הוראת הקבע, המזכיר הודיע לרב שיש זוכה נוסף בפרשה. הרב לקח את המיקרופון ואמר: 'זכה בפרשת "בשלח" שכתוב בה: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך"', ומיד הביט בו וחייך חיוך רחב, כאומר: 'אל תדאג, הכל יהיה בסדר'.
מבלי שסיפר לרב דבר על כאבי הבטן שכל כך מציקים לו, הרב זיכה אותו בפרשה שיש בה סגולה לרפואה. והנה, תוך מספר ימים – כאבי הבטן נעלמו כליל.
עוד על סגולתה הנפלאה של פרשת בשלח כתב רבנו בספרו אמרי נועם:
לאחר שארע הנס הגדול של קריעת ים סוף אמרו משה ובני ישראל את שירת הים, עליה אומר המדרש:
"'אז ישיר משה' – הדא הוא דכתיב: 'נכון כסאך מאז'. אמר רבי ברכיה בשם ר' אבהו: אף על פי שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה. לכך נאמר: 'נכון כסאך מאז'… כך אמרו ישראל: באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד, שנאמר: 'עמד וימודד ארץ', אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך ב'אז', נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. הוי 'נכון כסאך מאז' – ב'אז ישיר'".
והנה ביאור דברי המדרש:
בספר תהלים נאמר: "נכון כסאך מאז, מעולם אתה". מבאר המדרש שפסוק זה נאמר על ידי עם ישראל לאחר שאמרו את שירת הים. עם ישראל אמרו לפני הקב"ה: 'אמנם "מעולם אתה" – אתה היית המלך לפני שבראת את העולם וגם לאחר שבראת את העולם, אך בכל זאת כביכול עדיין לא ישבת על כיסא מלכותך, משום שעדיין לא נודעה מלכותך בעולם.
רק כעת, לאחר ששוררנו לפניך את 'שירת הים' – נכון כסאך וישבת עליו. וזהו: "נכון כסאך מאז", כלומר, מ"אז ישיר" נכון כסאך וישבת עליו'.
אכן מבואר בהמשך דברי המדרש שמיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו בני ישראל על הים, לא היה אדם שאמר שירה להקב"ה, עד שבאו בני ישראל ואמרו לפניו את 'שירת הים':
הקב"ה ברא את אדם הראשון ובכל זאת הוא לא אמר שירה לפניו. הקב"ה הציל את אברהם אבינו מכבשן האש ומארבעת המלכים ובכל זאת הוא לא אמר שירה לפניו. הקב"ה הציל את יצחק אבינו מן העקדה ובכל זאת הוא לא אמר שירה לפניו. הקב"ה הציל את יעקב אבינו מהמלאך ומעשו ומאנשי שכם ובכל זאת הוא לא אמר שירה לפניו. ורק כאשר באו בני ישראל לים סוף ונקרע להם הים – מיד אמרו שירה לפני הקב"ה. "אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה".
כלומר, ישנה חשיבות עצומה לכך שאדם מכיר בחסדים המרובים ובניסים המופלאים שהקב"ה עושה עימו ומתוך כך מתעורר לשיר שירה של הודאה לפני הקב"ה. הקב"ה, כביכול, ממש מצפה לכך שאדם ישיר לפניו. כי כשאדם שר שירה של תודה להקב"ה על דבר נס שעשה עימו, בזה הוא מודיע ומפרסם את מלכותו של הקב"ה בעולם, ובזכותו הקב"ה יושב על כיסא מלכותו.
ומכיוון ש'שירת הים' הייתה השירה הראשונה שהתעורר מישהו בעולם לשיר שירת הודאה להקב"ה – לכן היא ראשונה במעלה לכל השירות שנאמרו בעולם מאוחר יותר, כמבואר בזוהר הקדוש: "והאי תושבחתא מעליא מכל שאר תושבחן דעלמא, ואיהי לא אתתקנת מכלהו כמה דמתתקנת מתושבחתא דא", כלומר, השבח של שירת הים מעולה מכל שאר השירות והתשבחות שבעולם, והשכינה הקדושה אינה נתקנת משום שירה שבעולם כפי שהיא נתקנת משירת הים.
לפי דברי המדרש – שרק לאחר שעם ישראל אמרו את שירת הים הקב"ה ישב על כיסא מלכותו – נוכל להבין מדוע תיקנו רבותינו הקדושים לומר את שירת הים בתפילת שחרית לפני קריאת שמע וברכותיה, הפותחות בברכת "יוצר":
מבואר בזוהר הקדוש שהשכינה הקדושה נתקנת על ידי ארבע בחינות, שהם: מיטה ושולחן וכיסא ומנורה. על ידי שאנו מתפללים תפילת ערבית, אנו מתקנים לשכינה את בחינת "מיטה". ועל ידי אמירת סדר הקרבנות ופסוקי דזמרה בתחילת תפילת שחרית, אנו מתקנים לשכינה את בחינת "שולחן". ועל ידי אמירת קריאת שמע וברכותיה, אנו מתקנים לשכינה את בחינת "כיסא". ועל ידי שאנו מתפללים את תפילת העמידה ואומרים את סדר הקדושה בחזרת הש"ץ, אנו מתקנים לשכינה את בחינת "מנורה".
ומכיוון ששירת הים היא זו שגורמת שהקב"ה ישב על כסאו כנ"ל, לכן אומרים אותה לפני ברכת "יוצר" וקריאת שמע אשר על ידיהם מתקנים את בחינת הכיסא כנ"ל. לכן מבואר בספר "בן איש חי" שצריך לומר את קדושת "יוצר" בישיבה דווקא ולא בעמידה, וכן הדבר בנוגע לכל סדר הקריאת שמע וברכותיה, כיון ששם נתקנת בחינת הכיסא.
כתב מרן החיד"א, וזו לשון קודשו:
"הפליגו בזוהר הקדוש באמירת שירת הים, וסודה אחר פסוקי דזמרה, שהוא עילוי מאוד ונחת רוח לשכינת עוזנו. ועל כן צריך לאומרה בשמחה רבה ובנעימה, ויצייר בדעתו כאילו עומד ביבשה בתוך הים והמצרים נטבעים והוא ניצול, והיא סגולה לכפרת עוונות כידוע".
ונראה שדברי קודשו של מרן החיד"א שאמירת שירת הים היא "סגולה לכפרת עוונות", נסמכים על דברי רבי סימון במדרש – שבאותו זמן שנעשה לעם ישראל נס קריעת ים סוף ואמרו את שירת הים נמחלו כל עוונותיהם, שנאמר: "ויסע משה את ישראל מים סוף" – "שהסיען מהחטאים שלהם".
לכן כל מי שאומר את שירת הים בשמחה ובכוונה, ומצייר בדעתו כאילו הוא עומד כעת ביבשה בתוך הים והמצרים טובעים והוא ניצול – גם לו נמחלים כל העוונות כפי שנמחלו לעם ישראל בזמן שאמרו את שירת הים. ומוסיף רבי סימון שם ואומר: "כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה".
ונסיים בדברי הזוהר הקדוש המדברים ממעלת הזוכה לומר את שירת הים בכל יום בכוונה ובשמחה, וזו לשון קודשו:
"כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוון בה, זכי למימרה לזמנא דאתי, דהא אית בה עלמא דעבר, ואית בה עלמא דאתי, ואית בה קשרי מהימנותא, ואית בה יומי דמלכא משיחא, ותלי עלה כל אינון תושבחאן אחרנין דקאמרי עלאי ותתאי… דכל מאן דזכי להאי שירתא בהאי עלמא, זכי לה בעלמא דאתי, וזכי לשבחא בה ביומוי דמלכא משיחא, בחדוותא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא".
כלומר: כל אדם שאומר את שירת הים בכל יום ומכוון בה, יזכה לאומרה לעתיד לבוא, שהרי יש בה רמזים על העולם שעבר ועל העולם שיהיה לעתיד לבוא, ועל ימות המשיח, ועליה תלויים כל התשבחות האחרות שאומרים העליונים והתחתונים. וכל מי שזוכה לומר שירה זאת בעולם הזה, יזכה לומר אותה בימות המשיח, בשמחת השכינה הקדושה והקב"ה.
