תפריט
אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א הפליא בשיעוריו הקדושים לבאר שגב קדושת מצוות תפילין, ומצווה נעלית זו הייתה חביבה בעיניו במיוחד. הרב הורה לכל תלמידיו ואוהביו שכבר מהבר מצווה יש להניח שתי זוגות תפילין, רש"י ור"ת, כהוראתו של הרבי מליובאוויטש זיע"א, כי על ידי תפילין דר"ת זוכין להשגת התורה הקדושה ולמוחין דגדלות.
אבא אחד התלונן בפני הרב על כך ששתי זוגות תפילין מהודרות עולות הון רב… ואולי כדאי להסתפק רק בתפילין דרש"י, או לוותר על רמת ההידור כדי להוזיל את העלויות. אמר לו הרב: תמהני עליך! וכי יש מחיר למוחין דגדלות?! וכי בעד בצע כסף הינך מוכן לוותר על עתידו הרוחני של בנך?! דע לך, פרשיות של תפילין שנכתבו בהידור על ידי סופר ירא שמים יכולות לפתוח את כל שערי התורה והקדושה של האדם, ובלבד שיניחם בקדושה ולא יסיח דעתו מהן. כל קדושת החושים תלויה בקדושת התפילין, ואין מחיר לקדושת החושים! כי מי שחושיו זכים וקדושים נעשה כלי קיבול לרזין דאורייתא ולנשמתא דאורייתא, וזוכה שבקרבו ממש תחנה השכינה הקדושה.
מחנך של כיתה ח' שאל את הרב: מה הסגולה המומלצת לתלמידיו כדי שיזכו ליראת שמים טהורה ולאהבת התורה? והרב הורה לו: א. קריאת שמע שעל המיטה בשלמות ובכוונת הלב. ב. נטילת ידיים בבוקר סמוך למיטה, בטרם הורדת הרגליים לריצפה. ג. שלא להסיח דעת מהתפילין בזמן הנחתן, ובוודאי שלא לדבר עימהם דברים בטלים. וכל מי שיקפיד על ג' דברים אלו מובטח לו שיעלה ויתעלה בתורה ויראת שמים.
מיותר לציין שדברי הרב התקיימו במלואן, וכל התלמידים ששמעו להוראותיו גדלו ונעשו תלמידי חכמים נפלאים שיראתם קודמת לחכמתם.
בפרשתנו נאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". חז"ל דרשו פסוק זה על תפילין של ראש שהם עוז לישראל.
כלומר, יש בכוחן של התפילין שאנו מניחים על ראשנו להפיל אימה ופחד על כל אויבינו, שונאינו ומבקשי רעתנו, ולהעניק כח ועוז לעם ישראל. אלא שעלינו להבין: מה מיוחד דווקא בתפילין של ראש שיש בהן סגולה זו?
כדי לבאר זאת יש להקדים את דברי אביי בגמרא: ש של תפילין הלכה למשה מסיני, ד של תפילין הלכה למשה מסיני, י של תפילין הלכה למשה מסיני. ביאור דבריו הקדושים: בבית של ראש יש הבלטה של האות ש, ברצועה של ראש ישנו קשר שצורתו דומה לאות ד, ובתפילין של יד ישנו קשר שצורתו דומה לאות י. ושלושתם יחד יוצרים בתפילין את השם הקדוש שד"י.
וידוע כי סגולתו של השם הקדוש שד"י היא לסלק מעל האדם את כל הצרים והאויבים למיניהם, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שנאמר: "והיה שד"י [שופט] בצריך". ובנוסף, השם שד"י נגזר גם מהמילה הארמית 'שַׁדִי' שפרושה 'הִשְׁלִיךְ'. כלומר, שם קדוש זה משליך ומסלק מעל האדם את כל אויביו וצריו. ולכן גם על גבי המזוזה שבפתח הבית כותבים את השם שד"י, כדי ששם קדוש זה יסלק מן הבית את כל המזיקים למיניהם, וישמור על הבית שמירה מעולה.
ומכיוון שרובו של השם שד"י נמצא בתפילין של ראש, בבית וברצועה, לכן עיקר כוחו של השם הקדוש שד"י פועל דרך התפילין של ראש, ובהם דווקא מצויה הסגולה להפיל אימה ופחד על כל הגויים, ולסלק מעלינו את כל אויבינו וצרינו ומבקשי רעתנו.
מסופר על בעל התניא שבזמן היותו במאסר בעיר פטרבורג שברוסיה ארע שקבוצת חיילים שהתה בחדר מאסרו בעת שהגיע זמן הנחת תפילין. הרב, ברחמיו עליהם, הציע להם לצאת מהחדר כיון שתיכף הוא עומד להניח תפילין, והדבר עשוי להביא למותם.
כל החיילים ידעו שבעל התניא הינו אדם גדול וקדוש ומוטב לציית לאזהרתו ומיד יצאו מחדרו, אולם חייל אחד עז פנים התעקש ונשאר. החיילים יצאו וסגרו את דלת החדר על הרב ועל אותו חייל עקשן, כעבור מספר דקות הם שמעו חבטה עצומה…
לאחר שבעל התניא סיים את תפילתו, חלץ את תפיליו הקדושות, קיפלן והניחן בתוך כיסן, נכנסו החיילים לחדרו וראו את אותו חייל מוטל ללא רוח חיים. לא נותר לבעל התניא כי אם להתנצל ולומר: "הרי אתם עדים שהזהרתי אותו".
אולם זאת יש לדעת שסגולה זו שבתפילין של ראש פועלת רק כאשר האדם מניח אותם בקדושה גדולה ואינו מסיח את דעתו מהם אף לרגע. וכן פסק מרן בשולחן ערוך: חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם.
ועל כן דייקו חז"ל בלשונם ואמרו: "אלו תפילין שבראש", ולא אמרו "אלו תפילין שעל הראש". והיינו, כי לא די בכך שהתפילין תהיינה מונחות על הראש, שהרי יתכן שבאותו זמן שהן מונחות על ראשו, מחשבתו כלל לא תהיה מרוכזת בקדושתן, וממילא הם לא יפעלו את פעולתן העליונה, אלא צריך שהתפילין תהיינה מונחות בראשו, ומחשבתו תהיה מרוכזת בהן ולא יסיח את דעתו מהן אף לרגע, ורק אז יבקע מהן אורן העצום ויוכלו להפיל אימה ופחד על כל הגויים.
מסופר שפעם נכנסו גויים רשעים לבית מדרשו של הגר"א בשעת התפילה כשכולם עטורים בטלית ותפילין, והכו את תלמידיו הקדושים מכות נמרצות ללא רחם, וכששמע הגר"א את קול ההמולה גילה את התפילין של ראש, וכאשר ראו הרשעים את פניו הקדושות של הגר"א ואת התפילין הקדושות שהיו מונחות על ראשו נפל עליהם פחד עצום והחלו לברוח החוצה כל עוד נפשם בם.
ראו זאת התלמידים ותמהו: הלא גם אנו היינו מעוטרים בתפילין ממש כמו רבנו, ומדוע לא נפל על הגויים שום פחד מפנינו? והשיב להם הגר"א במתק לשונו: אמנם היו התפילין על ראשכם אך לא בראשכם, ולכן קדושתן לא פעלה. אך אני הנחתי תפילין לא רק על ראשי כי אם גם בראשי.
והנה, אמרו חז"ל שפושעי ישראל בגופן יורדים לגיהנם ונידונים בה שנים עשר חודש, ולאחר שנים עשר חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר: "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם". ומפרשת הגמרא בהמשך דבריה שפושעי ישראל בגופן אלו הם אנשים שלא הניחו תפילין בראשם.
ומשמע מדברי חז"ל הללו שמי שלא זכה להניח תפילין על ראשו במשך ימי חייו לא יזכה לקום בתחיית המתים כדרך עם בני ישראל, אלא יהיה רק אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. וצריך להבין: מהי השייכות בין אי הנחת תפילין של ראש לכך שלא יקומו בתחיית המתים?
ומבאר המהרח"ו בספרו 'עץ הדעת טוב' וזו לשון קודשו:
"כי תחיית הגוף מתחיל מן החוליא של השדרה הנקרא לוז, והוא כשאור אל העיסה, והוא עצם קיים לעולם ואינו נרקב לעולם, ונקרא בתואל הארמי מפדן ארם, וכאשר הוא קרקפתא דלא מנח תפילין, ואין קשר תפילה של ראש נקשר שם בעצם הנזכר, הוא נרקב לאחר הפטירה בקבר, ואין לו עוד תחיה כלל".
וביאור דבריו הקדושים: כי מובא במדרש שיש בגוף האדם בראש עמוד השדרה עצם מיוחדת ולוז שמה, והיא כל כך חזקה עד שאפילו אם ינסו לטחון אותה ברחיים היא לא תטחן, ואם ישרפו אותה באש היא לא תישרף, ואם יתנו אותה במים היא לא תימחה, ואם יתנו אותה על הסדן ויכו עליה בפטיש, יחלק הסדן ויבקע הפטיש, וממנה לא יחסר כלום, ומעצם זו הקב"ה יקים ויחיה את האדם לעתיד לבוא.
והטעם הפנימי לכך שאין לעצם הלוז כליה עולמית, משום שגזירת המוות והכליה ירדה לעולם מחמת אכילתו של אדם הראשון מעץ הדעת, כמו שאמר לו הקב"ה "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", ומכיוון שכל אבריו של אדם הראשון נהנו מאכילת עץ הדעת על כן יש בהם בחינת כליה ומוות. אולם עצם הלוז אינה נהנית משום אכילה, מלבד מאכילת סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת, וכיון שלא נהנתה עצם זו מאכילת עץ הדעת על כן לא שולטת בה בחינת הכיליון והמוות.
ומוסיף המהרח"ו ומלמדנו שאת חיותה הרוחנית מקבלת עצם הלוז מהקשר של תפילין של ראש, המונח בסמוך לה בראשו של האדם. ולפי זה מובן היטב מדוע מי שלא זכה להניח תפילין על ראשו במשך כל ימי חייו לא יזכה לקום בתחיית המתים, כיון שיסוד תחיית המתים תלוי בעצם הלוז שממנה תתחיל התחייה, ומי שאינו מניח תפילין בראשו לא משפיע חיות לעצם זו, וממילא היא לא תוכל להתקיים עד תחיית המתים.
ומכאן ילמד כל אדם עד כמה עצומה קדושת התפילין בכלל, ותפילין של ראש בפרט, ועל כן אמרו חז"ל שהתפילין נקראות 'חיים', וחיותו של האדם תלויה בהן, וכן אמרו חז"ל שכל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר: "ה' עליהם יחיו" וכפי שמפרש רש"י, שאותם שנושאים עליהם שם ה' שבתפילין – יחיו.
ולכן ראוי לכל אדם להדר ביותר במצווה זו, ולרכוש את התפילין בדמים מרובים מבלי לחסוך כלל, ולהקפיד על קדושת התפילין ולא להסיח דעתו מהן ובוודאי שלא לדבר דברים בטלים בשעת הנחתן,שהרי במצווה זו תלויה כל חיותו, שמירתו והצלתו של האדם, וכן חיות, שמירת והצלת אשתו וילדיו היקרים, ומי הוא זה שירצה לחסוך ולהתפשר בדברים שכל החיות והשמירה תלויה בהם.
