תפריט
סיפר מורנו ורבנו רבי ישראל אברג'ל שליט"א: "התמונה החקוקה בזיכרוני מספרת את כל סיפור שקידתו של אבא. אני זוכר את אבא עייף מאוד, אבל הוא לא ירפה ולא יוותר על סדר לימודו. לכן, בשביל לא להירדם, הוא היה מניח כיסא על השולחן, ואת הגמרא משעין על משענת הכיסא. כך הוא המשיך ללמוד בעמידה שעות נוספות.
אני זוכר שלא פעם ולא פעמיים אבא התבטא: 'אנשים חושבים שיש לי זיכרון מיוחד, הם לא יודעים שכל דבר שהייתי לומד חזרתי עליו עשרות פעמים, עד שה' יתברך זיכה אותי לזכור אותו היטב'".
לימוד נפלא בנושא זה של עמל התורה, נלמד בפרשתנו מאופן עשיית המנורה, כמובא ב"אמרי נועם":
בפרשתנו קוראים אנו על ציווי עשיית המנורה.
מצוה התורה ש"מִקשה תיעשה המנורה", ומפרש רש"י: "שלא יעשנה חוליות ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים ואחר כך ידביקם, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך".
בהמשך דבריו מביא רש"י את דברי חז"ל בגמרא, שמשה רבנו התקשה בעשיית המנורה, ואמר לו הקב"ה: 'השלך את הכיכר לאור והיא נעשית מאליה'.
כדי להבין את הרמז שבכך, עלינו להקדים את הידוע שהמנורה רומזת לתורה הקדושה, כמו שכתוב: "כי נר מצוה ותורה אור", וכן מצינו שחז"ל למדו מפסוק זה שכל מי שרגיל בהדלקת נרות של מצוה זוכה לבנים תלמידי חכמים.
ואכן, בפרטי חלקי המנורה המבוארים בפרשתנו – שבעה קנים, אחד עשר כפתורים, תשעה פרחים, עשרים ושניים גביעים, וגובה המנורה שמונה עשר טפחים – נרמזים הפסוקים הראשונים של כל החמשה חומשי תורה, דבר המעיד על השייכות בין המנורה לתורה:
הפסוק הראשון של ספר בראשית – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – המונה שבע תיבות, מכוון כנגד שבעת קני המנורה.
הפסוק הראשון של ספר שמות – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" – המונה אחד עשר תיבות, מכוון כנגד אחד עשר כפתורי המנורה.
הפסוק הראשון של ספר ויקרא – "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" – המונה תשע תיבות, מכוון כנגד תשעת פרחי המנורה.
הפסוק הראשון של ספר במדבר – "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר" – המונה שבע עשרה תיבות, ועם הפסוק עצמו הם שמונה עשרה, מכוון כנגד שמונה עשרה הטפחים שבגובה המנורה.
והפסוק הראשון של ספר דברים – "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" – המונה עשרים ושתיים תיבות, מכוון כנגד עשרים ושניים גביעי המנורה.
לפי האמור שהמנורה רומזת לתורה הקדושה, יש לומר שבחינת הקושי שהיה למשה בעשיית המנורה בא לרמוז לכל אחד ואחד שרוצה לזכות בתורה הקדושה, שעליו לדעת שלא ניתן לזכות לכך בקלות, וקשיים רבים צפויים לו בדרכו. והעצה להצליח בכך היא, מה שהשיב הקב"ה למשה: 'השלך את הכיכר לאוּר (לאש), והיא נעשית מאליה', כלומר שעליו להתמסר ללימוד התורה הקדושה בכל כוחו, ולהשליך את כל עצמותו, חושיו וכוחותיו מנגד במסירות נפש של ממש, כמי שמשליך את עצמו לאש.
וכן כתב הרמב"ם בלשון קודשו:
"אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהם, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה". ובדומה לזה אמרו חז"ל: "אם למדת תורה בשעת הריווח אל תשב לך בשעת הדחק, לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריווח, שנאמר: 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך'".
וכאשר האדם מצידו יעשה את כל מה שביכולתו כדי לזכות להבין ולהשיג את התורה הקדושה, מכאן ואילך הקב"ה כבר יסייע לו, ומלאכתו תהא נעשית מאליה.
