תפריט
מעשה נפלא ארע אצל מורנו ורבנו רבי יורם אברג'ל זיע"א:
אחד מתלמידיו של רבנו היה נשוי כשנתיים וטרם זכה להיפקד בזרע של קיימא. בכל הזדמנות שהיה מגיע אל הרב ומבקש ממנו ברכה לילדים, הרב היה אומר לו 'ברכה והצלחה', 'ה' יעזור', וכל מיני ברכות שהיו נשמעות כלליות מידי ולא סיפקו את התלמיד.
לאחר מספר הזדמנויות כאלו, ארע שהגיע התלמיד עם גיסו וחמיו אל הרב באחד מימי חול המועד סוכות. לאחר שהסתיים השיעור של הרב וקבלת הקהל, נותרו בסוכה רק הם והרב, והרב היה שרוי במצב רוח מרומם בצורה יוצאת דופן.
הם ניגשו לרב, הרב בירך אותם ודיבר איתם מעט, ואז ניגש תלמידו ושוב ביקש ממנו ברכה לילדים, ושוב הרב ענה לו 'אמן'. התלמיד החליט להתעקש והוסיף לבקש מהרב ברכה יותר חזקה, ושוב הרב ענה לו 'ה' יעזור'.
אך הוא עדיין לא הרפה מהרב וממש התחנן לפניו שלא יפטור אותו שוב בברכה שגרתית, אלא שיגזור בשמים שהם יזכו בקרוב לזרע של קיימא, שהרי בוודאי שומעים לרב בשמים ובוודאי שיש לו כוח לגזור…
לאחר שיח של כמה דקות, הרב קרא לחותן, לגיס ולמזכיר שהיה שם באותה שעה. הוא שאל את כל הנוכחים האם עשו תשובה, כי עכשיו אנחנו "בית דין", והם השיבו שעשו תשובה.
מורנו הרב עצם את עיניו הקדושות וכאילו נרדם לכמה רגעים, ואז פתח את עיניו ואמר בצורה ברורה 'כשם שגזרנו בבית דין של מטה, כך יסכימו בבית דין של מעלה…'
תלמידו לא ידע את נפשו מרוב התרגשות, וכולם יצאו החוצה ופנו לדרכם. ומכיוון שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, כעבור בדיוק תשעה חודשים לאחר מכן נפקדו בני הזוג בתאומות נפלאות ברוך ה'.
גם בפרשתנו אנו רואים את כוחו העצום של צדיק אמת, בעניין בשורת הגאולה לישראל ממצרים, בטרם חלפו שנות הגלות שנקצבו לגלות:
בפתיחת פרשתנו קוראים אנו על הבשורה הנפלאה שציווה הקב"ה את משה רבנו לבשר לעם ישראל: "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"
מצינו בדברי חז"ל שכנגד ארבעת לשונות הגאולה הנזכרות בפרשתנו תיקנו לנו רבותינו לשתות ארבע כוסות של יין בליל פסח בעת עריכת הסדר, ולפי דעה אחרת בדברי חז"ל, שתיית ארבעת הכוסות בליל פסח נתקנה כנגד אותן ארבע פעמים שנזכרה תיבת "כוס" בדברי שר המשקים כשסיפר את חלומו ליוסף, ובפתרון יוסף לחלומו.
נשאלת השאלה – וכי מה הקשר בין חלומו של שר המשקים לבין גאולתם של ישראל?
כדי לבאר זאת נקדים את דברי המדרש בנוגע לחלומו של שר המשקים, וזו לשון קודשו של המדרש:
"'ויספר שר המשקים והנה גפן לפני' – אלו ישראל, שנאמר: 'גפן ממצרים תסיע'. 'ובגפן שלושה שריגים' – משה אהרן ומרים. 'היא כפורחת' – הפריחה גאולתן של ישראל. 'עלתה נצה' – הנצה גאולתן של ישראל. 'הבשילו אשכלותיה ענבים' – גפן שהפריחה מיד הנצה, ענבים שהנצו מיד בשלו".
ביאור דברי המדרש: כשיוסף הצדיק שמע ששר המשקים פותח את חלומו באומרו: "והנה גפן לפני", האירו לו מן השמים שחלומו של שר המשקים אינו סתם חלום בעלמא, אלא הוא רומז על כלל ישראל שנקראו "גפן", כמו שנאמר: "גפן ממצרים תסיע", לכן יוסף הטה אוזנו היטב להקשיב לפרטי החלום.
כשהוסיף שר המשקים וסיפר שראה בחלומו שמאותה גפן יוצאים שלושה שריגים, יוסף הבין שהדבר רומז שיעמדו לעם ישראל שלושה רועים קדושים אשר על ידיהם תהיה גאולתם של ישראל והם ילוו אותם עד בואם חזרה לארצם הקדושה. שלושה רועים אלו הם שלושת האחים הקדושים – משה אהרן ומרים.
וכשסיפר שר המשקים שראה בחלומו כיצד הגפן ממהרת לפרוח ולהבשיל את ענביה, יוסף הבין שרומזים לו מן השמים על גאולתם הנפלאה של עם ישראל שתהיה חיש קל מהרה באותות ובמופתים נפלאים שלמעלה מן הטבע, ממש כפי שעץ גפן שפורח ומוציא ענבים ומבשיל אותם ברגע אחד זהו דבר מופלא שלמעלה מהטבע.
ומכיוון שמחלומו של שר המשקים נתבשר יוסף בבשורה טובה בדבר גאולתם של עם ישראל, לכן מיהר יוסף לפתור לו את חלומו לטובה – "בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו".
מדברי המדרש הללו נמצינו למדים, שאכן ישנו קשר הדוק בין חלומו של שר המשקים לבין גאולתם של עם ישראל ממצרים, וניתן, אם כן, להבין בפשטות גם את הדעה הסוברת שארבעת הכוסות של ליל הסדר ניתקנו כנגד ארבעת הכוסות שנזכרו בחלום זה.
וזהו שאמר יוסף לאחיו כאשר ביקש מהם לרדת עם כל בני ביתם לארץ מצרים: " כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא" – אשר בנוסף לפשט הפשוט שהכוונה על טובה הגשמי של ארץ מצרים, רמז להם על הנשמות וניצוצות הקדושה שיעלו משם, שהן בבחינת "טוב", כי "טוב" בחילוף אותיות בסדר א"ת ב"ש יוצא "נפש", כיון שכולן שייכים לתיקון בחינת הנפש של אדם הראשון.
מכיוון ששיעבוד מצרים היה כדי לתקן את בחינת הנפש של אדם הראשון, לכן לפי שורת הדין היו ראויים עם ישראל להיות באותו שיעבוד במשך ארבע מאות ושלושים שנה – כמספר "נפש". ונרמז הדבר במה שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה", שפסוק זה בוודאי אינו כפשוטו, שהרי מעת שירדו בני ישראל למצרים ועד שיצאו משם עברו רק מאתיים ועשר שנים, אלא כוונת הפסוק רק לרמוז שלפי שורת הדין היו עם ישראל צריכים להיות משועבדים במצרים במשך ארבע מאות ושלושים שנה.
אך יוסף הצדיק – שעם ישראל נחשבים כבניו ממש כפי שהם בניו של יעקב אבינו, כמו שנאמר: "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה" – השתדל בכל יכולתו בעבורם של ישראל עד שהצליח לפעול בשמים שהם ישתעבדו בפועל רק חמישית מסך השנים האמור, דהיינו רק שמונים ושש שנים. ונרמז הדבר בדברי יוסף שאמר: "ונתתם חמישית לפרעה, וארבע הידות יהיה לכם", והיינו שעם ישראל ישתעבדו רק חמישית מהסך הכולל כדי לפרוע את החוב של אדם הראשון, וארבעת החלקים הנותרים יהיו להם, ולא ישתעבדו.
ואכן כך היה. עיקר השיעבוד הקשה של עם ישראל במצרים ארך שמונים ושש שנים בלבד. כיצד? מובא במדרש שמרים הנביאה נולדה כשהחל עיקר תוקף השיעבוד, ולכן נקרא שמה "מרים", על שם המרירות.
עול השיעבוד פסק בעת שבא משה לגאול את עם ישראל, מיד כשהנחית משה על המצרים את המכה הראשונה. מרים הייתה אז בת שמונים ושש, כמו שנאמר: "ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה". והרי מרים הייתה גדולה מאהרן אחיה בשלוש שנים.
נמצא, אם כן, שתוקף השיעבוד ארך אך ורק שמונים ושש שנים – כפי שגזר יוסף הצדיק.
והנה כאשר נתבונן במספר זה – ארבע מאות שלושים – נמצא שחמישית ממנו, שמונים ושש, עולה בגימטריא "כוס", וארבעת החלקים הנותרים עולים בגימטריא ארבע פעמים "כוס". והכוונה בזה היא, שיוסף הצדיק פעל בשמים שעם ישראל ישתעבדו במצרים אך ורק שמונים ושש שנים, כמספר "כוס", ואילו את החוב הנותר – העולה כמספר ארבע פעמים "כוס" – ישלמו בכך שבכל שנה ושנה בליל הסדר ישתו ארבע כוסות של יין לשם מצווה.
מה שצריכים אנו ללמוד מכל האמור הוא: עד כמה גדול ועצום כוחם של צדיקי האמת שבכל דור ודור. האם ניתן בכלל להבין כיצד יוסף המיר שלוש מאות ארבעים וארבע שנים של שיעבוד נורא וייסורים קשים ומרים בשתיית ארבע כוסות של יין בשמחה וצהלה?! אך זהו כוחם של צדיקי האמת – להפוך את המר למתוק, את היגון לשמחה, את החושך לאור גדול.
מכיוון שצדיקי האמת כל כך חביבים ואהובים לפני הקב"ה, לכן גם כשהקב"ה גוזר גזירה, הוא מאפשר להם לבטל אותה, ולא רק לבטל אותה, אלא גם להפוך אותה לדבר טוב ומתוק.
על כן, אשריו ואשרי חלקו של כל מי שזכה להידבק בצדיק אמיתי, שהרי בכוחו של צדיק כזה לבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות ולמשוך עליו שפע של ברכה והצלחה ישועה ונחמה, וגם למעלה בשמים, להוציאו מעומק הגהינום ולהכניסו לגן עדן, אך זאת בתנאי שאותו אדם דבוק בצדיק באמת לאמיתו.
לכן כל מי שזכה להגיע לצדיק אמיתי שהתקיים בו מה שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו" – ידבק בו בכל ליבו ונפשו ומאודו ולא יתפתה בשום אופן שבעולם להחליפו חלילה באילו "בורות נשברים אשר לא יכילו המים".
וכל מי שנוהג כן ודבק היטב בצדיק, וכן מחנך את בני ביתו בדרך זו, לא יחסר לו כל טוב הן בגשמיות והן ברוחניות, בבחינת: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", ויזכה לשפע של ברכה והצלחה ובריאות ופרנסה טובה, וכל מילי דמיטב, וירווה שפע של נחת רוח מכל יוצאי חלציו, בבחינת: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".
