תפריט
מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל היה משבח ומפאר את מעלת הצדיק השומר על קדושת גופו, והיה חוזר ומדגיש שקדושת האדם היא מקור הברכה והשפע.
כאשר הרב היה רואה בעיניו הטהורות שהאדם שהגיע להתברך מפיו, חלילה פגום במדה זו, הוא היה ממליץ לו קודם כל לטבול במקוה, לאחר מכן לקבל על עצמו מצוות התשובה ולקרא בכוונה תיקון הכללי, כדי שיהיה לברכה במה להיתפס.
אנשים רבים שביקשו מהרב שיעתיר עליהם כדי שפרנסתם הדחוקה תתברך, נענו מפיו הקדוש במילים הללו: אני רואה מעל ראשך אלף פרנסות שמבקשות לבא אליך, אלא שחוסר שמירת הקדושה מונע זאת. שמור על קדושתך וירווח לך! ואכן מי שהקפיד ליישם את הוראת הרב כפשוטה זכה והתברך בשפע עצום.
גם אנשים שסבלו מכל מיני פחדים ומכל מיני בעיות רפואיות הרב המליץ להם על שמירת הקדושה כמפתח לכל השפע הברכה והשמירה.
בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש ירום ונישא:
אור ה' יתברך מאיר על הצדיק ושומר עליו
"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח". איתא בזוהר הקדוש שרק אדם שזוכה לשמור את הברית קודש – שהעולם עומד עליה – ראוי הוא לתואר צדיק.
"ה', צדיק יבחן" – ה' יתברך מעמיד את האדם במבחן, ובודקו האם שומר הוא על קדושתו, ומי שמצליח במבחן זה ונותר זך ונקי במידה זו, ה' יתברך קוראו צדיק.
"בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך", מדוע הבנים הצדיקים נמשלו דווקא לזית? אמרו רבותינו ז"ל: 'זית , חזותו מוכיח עליו', הצדיק משול לזית – שחזותו מוכחת עליו. ההארה האלוקית מאירה עליו בכל מצב, ואינה סרה ממנו לנצח. בן צדיק צלם אלוקים נסוך על פניו הקדושות, וזיו פניו הטהורות לא ישתנה לעולם. אפילו חיות רעות וטורפות מכירות בקדושתו ונשמרות מלהזיקו.
הנה יוסף הצדיק, כשמו כן הוא, צדיק!
נזרק לבור עמוק אשר בקרקעיתו שורצים נחשים ועקרבים. וכך אמרו בגמרא הקדושה: מאי דכתיב "והבור רק אין בו מים" מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
מבחינה הלכתית – מרגע שאדם נפל לבור כזה, אפשר להעיד עליו שהוא מת ולהתיר את אשתו להינשא, אף מבלי שראו את גופתו. משום שהנחשים והעקרבים מכישים את מי שדוחק אותם, וא"כ מי שנופל ונזרק עליהם בודאי שהרגוהו. כדאיתא ביבמות: אגב איצצא מזקי ליה.
הלכה זו שנפסקה בשולחן ערוך אבן העזר אינה נכונה לגבי יוסף הצדיק! הנחשים לא נגעו בו ולא פגעו בו. הם ראו את ההארה הקדושה הנסוכה עליו ונשמרו מלהזיקו.
עלינו להפנים – לא מזלזלים בכי הוא זה באות ברית קודש!
יהודי צריך למסור נפשו על קדושת הברית. לא לוותר בשום פנים ואופן על התואר צדיק.
להתרחק מכל שמץ של פגם ומלחלוחית של חטא הגורמים לסילוק הצלם הקדוש, המגן על האדם ומכניע תחתיו את כל המזיקים ואת כל המשחיתים.
נח המהול מביא עמו ברכה ובנין לעולם
"ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן".
וצריך ביאור – בכל העשרה דורות מאדם ועד נח נאמר 'ויולד את אנוש' 'ויולד את קינן' 'ויולד את מהללאל', א"כ מדוע כאן נאמר 'ויולד בן'?
מפרש רש"י הקדוש: בן – שממנו נבנה העולם.
"ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'".
והקשה בזוהר הקדוש: מהיכן למך ידע כבר משעת הלידה שמבנו יבנה העולם? ומהיכן ידע לקוראו נח על שם זה ינחמנו ממעשינו?
ותירץ – בשעה שקילל קודשא בריך הוא את האדם "ארורה האדמה בעבורך" שאל אדם הראשון את ה' יתברך, ריבונו של עולם: עד מתי תימשך הקללה?
השיב קודשא בריך הוא: כאשר יוולד לך בן מהול כפי שאתה נבראת מהול, תיפסק הקללה.
לאחר המתנה ארוכה – של אלף שנה ויותר – שהעולם היה שרוי בקללה, נולד נח ונמצא מהול. ובנוסף, ראו שהשכינה הקדושה דבוקה בו. שמחה גדולה ועצומה בעליונים ובתחתונים. הבינו מיד שיש בו שלימות מיוחדת כמו אדם הראשון קודם החטא, וממנו יבנה העולם והוא ינחם אותם מעיצבון הקללה.
ולכן נאמר בו 'ויולד בן' – זה הבן בונה העולם שללידתו ציפו וייחלו שנים כה רבות. ומיד בלידתו 'ויקרא את שמו נח' – נח המהול, המביא בכנפיו נחמה ושמחה עצומה.
ואכן הקללה נפסקה!
עד עכשיו היו זורעים, חורשים, קוצרים ועושים את כל מלאכות האדמה בידיהם. בא נח ותיקן להם כלי אומנות לכל המלאכות. ועל כך אמרו 'זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו' – שיקל מעלינו את העצב לעשות כל מלאכות האדמה בידינו.
'ומן האדמה אשר אררה ה" – עד עכשיו האדמה הייתה מקוללת. כשהיו זורעים חיטה היו גדֵלים קוצים ודרדרים, שנאמר: "וקוץ ודרדר תצמיח לך". זורעים שעורה גודלת באשה, מלשון פרי ביאושים. "תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה" קללה נוראה וכואבת.
מרגע שנולד נח הסתיים הסיוט, האדמה החלה להניב יבול מבורך, בהתאם למה שזרעו בה.
הבה נתבונן!
מדוע בחר ה' יתברך שהקללה תיפסק דווקא בסימן של בן שיוולד מהול?
אלא ה' יתברך רוצה ללמדנו מסר מהותי וגורלי לכל הדורות קדושת האדם היא מקור הברכה. אדם קדוש וצדיק השומר בריתו הוא הבונה את העולם והוא המביא מזור ורפואה לכל תחלואי העולם. הערלה מסמלת את הקללה והחורבן. ואילו המילה מסמלת את הברכה והבניין.
'וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים'.
נח השומר בריתו בקנאות מרגע לידתו מהול, ה' יתברך אוהב אותו ומביא לעולם כולו ישועה ורחמים בזכותו.
