תפריט
אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה מקבל מדי יום ביומו עשרות מכתבים, רובם ככולם עסקו בקשיי עמך בית ישראל, זה רוצה פרנסה טובה, וזה רוצה שלום בית, והשלישי זקוק לישועה ברפואה שלימה, והרביעי רוצה ברכה בחינוך הילדים.
מלבד זאת הרב זיע"א היה מקבל קהל מדי יום ביומו ומאציל עליהם מברכותיו בדבר ישועה ורחמים. הרב היה מברך מכל הלב ולא היה מתנה את קיום הברכה בהתקדמות רוחנית, אך פעמים רבות היה מוסיף עצה טובה: שמור על קדושת העיניים ותהיה לך ברכה גדולה בפרנסה. שמור על קדושת העיניים וייפתחו בפניך שערי תורה, הבנה וזיכרון. שמור על קדושת העיניים ואל תחשוש משום מקטרג ועין רעה. שמור על קדושת העיניים ותזכה לסייעתא דשמיא עצומה.
כי שמירת העיניים מוכיחה שהאדם קשור בבוראו ואינו מסיח דעתו לרגע, ומי שקשור למעלה הצלחתו מובטחת בכל העניינים!
בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:
בפרשת ציצית נאמר: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו… ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ומשמע מכך שישנו קשר הדוק בין מצות ציצית לבין מצות ולא תתורו, דהיינו שמירת העיניים.
ניתן לבאר זאת על פי מה שמפרש רש"י שהציצית נקראת כן על שם שצריך לראות אותה, כמו שכתוב: "וראיתם אותו", כי ציצית הוא מלשון הצצה וראייה, כלשון הפסוק: "מציץ מן החרכים".
ובחינה זו של "מציץ מן החרכים" היא בעצם כל עניין שמירת העיניים, כי מי שחפץ לשמור את עיניו בקדושה אסור לו להביט לכל עבר ולהסתכל בכל דבר שבא לפניו, אלא ראייתו צריכה להיות רק בבחינת "מציץ מן החרכים". כלומר, שרואה אך ורק מה שמוכרח לראות בבחינת הצצה בעלמא, ולא כמי שמשׂביע את עיניו בכל מה שלפניו.
ולכן עשייתה של הציצית כרוכה בקשירת קשרים רבים, כמבואר בשולחן ערוך: יקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה וחוזר וכורך, וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר…
והיינו, כי שלמות שמירת העיניים נובעת מהתקשרות דעתו של האדם בבורא ב"ה ללא היסח הדעת. וככל שדעתו של האדם מקושרת בבורא, ומחשבתו עסוקה וטרודה בדברים שבקדושה, כך עיניו פחות מביטות למה שלא צריך ולא ראוי להביט. אך כאשר דעתו של האדם נפרדת מן הבורא ועסוקה בדברי הבל, ממילא גם עיניו מבקשות לתור אחר אותם דברים טמאים שמחשבתו עסוקה בהם, וכדכתיב: "ולא תתורו אחרי לבבכם" וממילא גם "ואחרי עיניכם".
וכתב מרן הבן איש חי שלאחר עליית נשמתו של האדם לגן עדן העליון (אם הוא זכאי לכך) היא ניזונת שם אך ורק מחוש הראיה, והיינו בראיה שהיא מסתכלת בזיו השכינה – ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'עולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה', והוא הנאה בעיניים שלהם.
ומסיים מרן הבן איש חי בלשון קודשו:
ולכן צריך האדם להיזהר בעולם הזה בפגם המגיע לעיניו יותר מכל האברים, יען כי כל אבר שחוטא הגוף בו, הנה הוא פוגם כנגדו באבר של נשמתו, ומאחר שתכלית המעלה של הנאת נשמת האדם הוא בעיניים, לכך צריך לקדש ולטהר העיניים שלו בהיותו בעולם הזה יותר מכל אברים שלו".
וכל מי ששומר היטב על קדושת עיניו זוכה כבר בעולם הזה לשלושה דברים:
הדבר הראשון – לעולם לא תשלוט בו עין הרע. ודבר זה נלמד מיוסף הצדיק, שבזכות ששמר את עיניו ולא הביט באשת פוטיפר, זכה לבחינת "עֲלֵי עָיִן". כפי שמפרשים חז"ל: שהוא וזרעו יהיו עולים על העין, ועין הרע לעולם לא תשלוט בהם.
הדבר השני – לעולם הוא לא ישכח את מה שהוא לומד. ודבר זה נלמד ממה שבסמוך למצות "ולא תתורו" שבפרשתנו, ממשיכה התורה ואומרת: "למען תזכרו את כל מצוות ה'", כדי לרמוז שהזיכרון של הלימוד תלוי בקדושת העיניים. וכן מספרים שפעם התנצל חסיד אחד בפני מורו ורבו הרב הקדוש ר' מנחם מענדל מקוצק זיע"א שהוא לא מצליח לזכור את מה שהוא לומד, והשיב לו הרבי מקוצק: תקיים בעצמך ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם! ואזי יקוים בך למען תזכרו.
והדבר השלישי – שתמיד פרנסתו תהיה מצויה לו בריווח. כי שפע הפרנסה תלוי בקדושת העיניים, ולומדים זאת ממה שנאמר: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעתו". כלומר, כשהעיניים של האדם יביטו רק אל ה' ולא יסתכלו בדברים אסורים, ממילא ה' יתן לו את פרנסתו בשפע גדול, בעתו ובזמנו.
יוסף הצדיק שמר על קדושת העיניים ונשמר מהחטא וזכה למלוך ולפרנס את כל עם הארץ בשפע עצום, שנאמר: "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ". וכן מצינו ביוסף שנאמר: "ויתאפק ויאמר שימו לחם" – כשה' יתברך רואה שיהודי מתאפק וכובש את יצריו, מיד הוא אומר שימו לחם, תנו לו את כל צרכי פרנסתו, ובשפע.
ולכן כשאדם רואה שפרנסתו דחוקה ביותר והמשכורת אינה מספיקה לו, והוא לא מצליח לעמוד בתשלומים שהוא מחויב בהם וכו' וכו' – סימן שהוא לא מספיק שומר את העיניים, כי מי ששומר את עיניו לעולם לא ירגיש לחץ כלכלי, ותמיד יוכל לעמוד בכל ההתחייבויות החודשיות שלו, בבחינת מה שנאמר: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה". וידוע כי בחינת צדיק היינו שומר ברית, ושמירת הברית תלויה בראש ובראשונה בשמירת העיניים.
