קמחא דפסחא

תרומה עבור 'קמחא דפסחא' – תשפ"ה 2025

המאיר לארץ חלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות לקראת חג הפסח

מה זה קמחא דפסחא?

קופת 'קִמְחָא דְפִּסְחָא' (בארמית: הקמח של פסח), הוא שמה של מגבית צדקה שנתית מיוחדת, הנהוגה בקהילות עם ישראל במשך דורות רבים, לקראת חג הפסח. המגבית נקראת גם בשם 'מעות חיטים', כלומר: תרומות עבור רכישת חיטים להכנת מצות.

בראשית המנהג התרומות נועדו לרכישת חיטים או קמח לעניים ונזקקים עבור אפיית המצות, ובמהלך הדורות התרחבה המגבית גם עבור שאר צרכי חג הפסח, כמפורט להלן.

מה תורמים לנזקקים ב'קמחא דפסחא'?

המנהג בתקופתו הקדומה היה לחלק חיטים לעניים, שמהם הם היו מכינים לעצמם מצות. ולכן נקראה המגבית 'מעות חיטים' או 'חיטי הפסח'.

בתקופות מאוחרות יותר, השתנה המנהג בחלק מהמקומות, והחלו לחלק קמח טחון, כדי להקל יותר על העניים, שלא יצטרכו לטחון בעצמם (משנה ברורה תכט, ס"ק ד), וכנראה שמאז קיבל המנהג את הכינוי 'קמחא דפסחא'.

אך במשך הדורות הלך והתרחב המנהג, ובזמננו מנהג מגבית 'קמחא דפסחא', אינו מיועד דווקא לצורך חיטים או קמח (בפרט שבזמננו לא נהוג שכל אחד אופה מצות לעצמו, אלא הן נאפות במאפיות, וכל אחד רוכש אותן מכספו), אלא נותנים לעניים את כל צרכי החג בהרחבה ובדרך כבוד, כולל בגדי חג ראויים ושאר צרכי הבית, הנחשבים חלק משמחת החג (פסקי תשובות תכט, ס"ק ב).

מתי נותנים קמחא דפסחא?

את תרומת קמחא דפסחא נוהגים לתת מדי שנה החל מיום ט"ו באדר – 'שושן פורים', שהוא שלושים יום לפני חג הפסח, ובו מתחילים ימי ההכנה לחג. ולכתחילה ראוי להזדרז ולהקדים את התרומה ככל האפשר, כמו שאמרו חז"ל: 'זריזין מקדימין למצוות', ובמיוחד בקשר למצות הצדקה (פסחים ד, א. תניא, אגרת הקודש כא).

התרומה המוקדמת אף מסייעת לחלוקת התרומות כראוי, ומאפשרת למקבלי התמיכה להתכונן לחג מתוך רוגע ושמחה.

ומי שלא הספיק, יכול כמובן לקיים את המנהג גם בימים הסמוכים לחג.

מהו מקור המנהג?

לקראת כל אחד מחגי ישראל, ההלכה מצוה על כל יהודי לדאוג גם לסיפוק צרכי החג של הנזקקים, ולשמחם בשמחת החג. ובלשונו של הרמב"ם (הלכות יום טוב ו, יח): 'וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב וכו', וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה, עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו, ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כריסו'.

אך בנוגע לחג הפסח, ישנה הדגשה הלכתית נוספת בנושא, ונקבע בו מנהג ישראל לקיים בכל עיר ועיר מגבית קהילתית מיוחדת לצרכי החג, בה מחוייבים להשתתף כל בני העיר.

שורשו של המנהג קדום מאד, ומוזכר כבר בדברי האמוראים בתלמוד הירושלמי (בבא בתרא א, ד), שם מוזכרת מגבית 'חיטי הפסח', כמס קבוע המוטל על כל בני העיר בשווה. 

ה'אור זרוע' (חלק ב', סי' רנה), מספרי ההלכה החשובים מתקופת הראשונים, הביא מנהג זה להלכה, ובעקבותיו פסק גם הרמ"א (אורח חיים תכט, א) כי המנהג הוא לקנות חיטים ולחלקן לעניים לצורך הפסח, ועל כל תושבי העיר להשתתף במגבית, בהתאם לסכום שייקבע. וכך כתב בשולחן ערוך הרב (תכט, ה): 'מנהג פשוט בכל ישראל, שכל קהל וקהל משימים מס על בני עירן, לצורך חיטים לפסח, לקנותם ולחלקם לעניי עירן'.

ב'כף החיים' (תכט ס"ק ז) ציין כי המנהג מקובל גם בקהילות הספרדים משנים קדמוניות. וכן פסק הראשל"צ רבי יצחק יוסף (ילקוט יוסף פסח תכט, ח): 'מצוה על כל אחד ליתן דמי קמחא דפסחא, הנגבים על ידי גבאי צדקה שבכל מקום ומקום, ולתרום כפי יכולתו עבור חלוקה לעניים, לצרכי החג'.

מדוע נהוגה המגבית לקראת חג הפסח דווקא?

בנוגע לקביעת המגבית לקראת חג הפסח דווקא נאמרו הסברים שונים, ומהם:

1. חג הפסח ידוע בעלויות הרבות יחסית, הכרוכות בעריכתו כהלכה. בין השאר: מצות, יין, בשר, ומוצרי מזון כשרים לפסח לכל ימי החג, וכך הם עלולים להישאר רעבים, או להיכשל חלילה באכילת חמץ (משנה ברורה בשער הציון תכט ס"ק י, בשם המטה יהודה).
2. כיון שחג הפסח נקרא 'זמן חירותנו', וכל יהודי יושב בו עם בני ביתו ומספר ביציאת מצרים ברוב שמחה, ואין זה כבוד לה' שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים, ולכן נותנים להם את צרכיהם שיוכלו לחגוג בשמחה (משנה ברורה שם).
3. בעומק יותר, יהודי אינו מסוגל להרגיש חירות אמיתית בנפשו, כאשר יודע שיש יהודים אחרים שחסרים להם צרכי החג (אגרות קודש יא, עמ' א).
4. בתחילת ליל הסדר קבעו לומר את נוסח 'כל דכפין', בו מזמינים את כל הנצרך לכך לבוא ולאכול עמנו, והדרך לקיים זאת בפועל היא לספק מראש את צרכי החג לעניים (הגהות חכמת שלמה תכט).

מי חייב לתת קמחא דפסחא?

כל אדם מחויב להשתתף כפי יכולתו במגבית קמחא דפסחא הנערכת מדי שנה.

בעבר היה נהוג להטיל מס שנתי קבוע על כל תושבי העיר לצורך מגבית זו. תשלום מס זה נחשב כחובה הלכתית, וניתן היה לגבותו גם ממי שלא רצה בכך.

בימינו אין סכום קבוע המוטל על כל אחד, אך עדיין ישנה חובה על כל אחד לתת כפי יכולתו.

כל מי שנחשב כתושב במקום מסויים, אפילו באופן עראי, מחוייב לתת עבור עניי אותו מקום. בתלמוד הירושלמי ובפוסקים הראשונים נאמר שהגדרתו של תושב המקום לענין זה היא מי שמתגורר באותו מקום שנים עשר חודשים או יותר. אך בתקופה מאוחרת יותר, בעקבות הצורך הגדול, הרחיבו הפוסקים את החיוב וקבעו שכל מי ששהה בעיר שלושים יום ומעלה, נחשב כתושב העיר ומחוייב להשתתף במגבית (שולחן ערוך הרב שם).

וכתב במשנה ברורה (תכט, ס"ק ו): 'ואלה המשתמטים עצמם מליתן קמח עניים, יש עוון בידם. וידוע שעיני העניים נשואות לזה…'.

כמה הסכום הנהוג לתת?

בדורות האחרונים אין סכום קצוב המוטל על כל אחד, אלא על כל אחד לתת ככל יכולתו. וראוי לתת ביד רחבה, ובפרט שצרכי העניים והמשפחות הנזקקות הולכים וגדלים משנה לשנה.

והנוהגים לפי מנהג מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א נותנים סכום של לפחות 180 ש"ח, וכל המרבה הרי זה משובח.

האם ניתן לתת מכספי מעשרות?

כן. ניתן לנכות את הסכום שנותנים עבור קמחא דפסחא, מסכום מעשר הכספים שמפרישים לצדקה.

בתקופה בה היה נהוג להטיל מס קבוע ומחייב עבור מגבית קמחא דפסחא, לא היה ניתן לשלם זאת מכספי מעשר כספים, מכיון שהנתינה היתה חובה מצד עצמה, וכנאמר בגמרא (חגיגה ח, א): 'כל דבר שבחובה, אינו בא אלא מן החולין'.

אך בדורות האחרונים, שאין סכום קבוע שאותו מחוייבים כולם לתת, נתינה זו כבר אינה בגדר 'מס קצוב', אלא נחשבת כ'צדקה', ולכן ניתן בהחלט לצאת בה ידי חובת הפרשת מעשר כספים (הליכות שלמה פסח פ"ב ס"ק ג).

אמנם, יש פוסקים שכתבו שמכיון שהמנהג ביסודו הוא בגדר 'חובה', מן הראוי לתת לפחות חלק מהסכום, מהחשבון הפרטי, ולא מכספי המעשרות (תשובות והנהגות ו, סימן קט).

למי נותנים את הצדקה?

את תרומות קמחא דפסחא נוהגים לתת לגבאי הצדקה שבכל עיר וקהילה, הממונים לחלקם למשפחות הנזקקות לעזרה. וכיום ניתן לבצע את התרומה באופן מקוון על ידי מוסדות הצדקה המוכרים, המחלקים תמיכה ועזרה למשפחות נזקקות לקראת החג.

כמובן שמי שיודע על משפחות נזקקות בסביבתו, יכול לקיים את המנהג גם בנתינה אליהם באופן ישיר, אך מעלה מיוחדת ישנה בנתינת התרומה על ידי גבאי הצדקה וארגוני החסד, באופן של 'מתן בסתר', בו הנותן אינו יודע למי נתן, והעניים אינם יודעים ממי קיבלו, וכך אינם מתביישים בקבלת העזרה (רמב"ם, הלכות מתנות עניים י, ח).

לתרומת קמחא דפסחא – לחצו כאן.

מה מיוחד בתרומת קמחא דפסחא של בית המדרש המאיר לארץ?

באמצעות קופת החסד 'המאיר לארץ', אשר נוסדה על ידי מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א, מחלק בית המדרש תמיכות נרחבות לאלפי משפחות נזקקות, יתומים ואלמנות, לאורך כל השנה, ובמיוחד לקראת חג הפסח. עלות התמיכה השנתית במשפחות מגיעה לסכומי עתק של מיליוני שקלים!

כל התורמים והשותפים במצוה יזכו להתברך באופן מיוחד מפי מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א, ברגעים הנעלים של 'בדיקת חמץ' ו'ביעור חמץ', ב'ליל הסדר' אחר חצות, וב'פתיחת הפרנסה' שב'תיקון הטל'.

לביצוע התרומה – לחצו כאן.