תפילת השל"ה
ברכה על הילדים
השמות יוזכרו לברכה בערב ראש חודש סיון, בציון השל"ה הקדוש
ע"י מורנו ורבנו הרב ישראל אברג'ל שליט"א, ראש מוסדות בית המדרש המאיר לארץ.
לברכה שנתית מורחבת, בה יוזכרו השמות לברכה גם בערב ראש חודש סיון,
וגם בעתות רצון במשך כל השנה, כנסו ל: ברכת הבנים
הסבר מהרב על תפילת השלה הקדוש לילדים
תוכן עניינים
מהי תפילת השל"ה?
התפילה המכונה 'תפילת השל"ה', היא נוסח תפילה שהובא בשם 'אחד המדקדקים', בספר 'שני לוחות הברית' (ראשי תיבות: 'של"ה'), של הגאון המקובל רבי ישעיה הלוי הורוביץ, מגדולי חכמי ישראל שחי לפני כארבע מאות שנה, הידוע בכינויו 'השל"ה הקדוש'.
מי חיבר את תפילת השל"ה על הילדים?
התפילה עתיקה מאד, אך זהות מחבר התפילה אינה ידועה בבירור. השל"ה שהעתיק את התפילה בספרו (עניני תפילה, פרק ר מצוה), ציין כי מקור התפילה (וכן תפילות נוספות שהעתיק שם) הוא מ'אחד המדקדקים הדבקים בהשם', אך לא פירש על מי מדובר.
השערות שונות הועלו במהלך השנים לקביעת זהותו של אותו 'מדקדק'. יש שכתבו כי מקור התפילה הוא מרבי שבתי סופר מפרמישלא, שבסידורו (הידוע כ'סידור הרש"ס') נמצאה תפילה זו. אמנם אחרים דחו השערה זו, כיון שנראה שתפילה זו נוספה לסידור בתקופה מאוחרת יותר.
דעה נוספת מייחסת את התפילה למקובל רבי בנימין הלוי, מחכמי צפת ומתלמידי תלמידיו של האר"י הקדוש. אך הדבר אינו מוסכם בקרב החוקרים.
מהו התוכן של התפילה?
תפילה זו היא בקשה ותחנונים לפני ה' יתברך, לזכות להתברך בבנים ובנות העוסקים בתורה ובמצוות, ושכל צאצאינו ילכו בדרך ה', ימצאו זיווג כשר והגון, ויצליחו בכל מעשיהם.
וכדברי השל"ה בהקדמתו לתפילה זו: 'וביותר צריך להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם, וכל צרכיהם וזיווגם מה' יצא הדבר'.
מהי הסגולה באמירת תפילת השל"ה המלא?
באמירת תפילת השל"ה מבקשים ומתפללים לזכות לבנים ובנות, ושיהיו הילדים יראים ושלמים, בתורה, יראה ומידות טובות, ויזכו להתברך בכל הברכות, בגשמיות וברוחניות.
השל"ה הקדוש כתב כי יום ערב ראש-חודש סיון הוא עת רצון המסוגל לתפילה להצלחת הבנים והצאצאים, כיון שבחודש זה ניתנה התורה במעמד הר סיני, שאז הוכתרו בני ישראל בתואר 'בנים לה".
מי צריך לומר את תפילת השל"ה?
התפילה מיועדת ומתאימה לכל יהודי, ובפרט הורים לילדים, אך גם רווקים או זוגות שטרם התברכו בילדים, יכולים להתפלל תפילה זו, כיון שהיא עוסקת בהצלחתם וחינוכם של ילדיו של האדם, הן בהווה והן בעתיד, וכוללת גם בקשה להתברך בילדים בכלל.
מחבר התפילה לא קבע זמן מיוחד לאמירתה, אך ה'של"ה' שהעתיק תפילה זו, כתב בהקדמתה:
'וליבי אומר, שעת רצון לתפילה זו, בערב ראש-חודש סיון, הוא החודש שבו ניתנה התורה, ואז נקראים בנים לה' אלוקינו'.
למעשה, רבים נוהגים לאומרה מדי יום ויום, ובמיוחד בכל עת רצון. אך הזמן העיקרי המסוגל לכך הוא בערב-ראש-חודש סיון, כפי שכתב השל"ה.
האם ניתן לומר את תפילת השל"ה על הבנים גם בשבת?
כמה מפוסקי הדור האחרון דנו לגבי אפשרות אמירת תפילה זו בשבת, בפרט בשנים בהן חל ערב ראש-חודש סיון בשבת.
יש שפסקו לאסור זאת, בגלל 'איסור בקשת צרכיו בשבת', והציעו להקדים את אמירתה לערב שבת. אך פוסקים רבים התירו מהטעם שמדובר בתפילה שזמנה קבוע, וכן שהתפילה עוסקת בעיקר בצרכיו הרוחניים של האדם.
ויש שכתבו שבשנה בה חל ערב ראש-חודש סיון בשבת, ראוי בכל אופן להקדים תפילה זו ליום חמישי, כיון שאף תענית 'יום כיפור קטן' הנהוגה בערב ראש-חודש מוקדמת ליום זה, והוא הזמן המסוגל לכך, כמובא בהקדמה לתפילה זו.
האם יש ענין לומר את התפילה על ציון השל"ה?
על אף שאין מקור קדום למנהג זה, רבים נוהגים בשנים האחרונות להתפלל תפילה זו על ציון השל"ה הקדוש, הסמוך לציון הרמב"ם בטבריה, ביום המסוגל ערב ראש-חודש סיון, כיון שהוא שפרסם את תפילה זו, ואף קבע את זמן אמירתה ליום זה.
האם ישנם מנהגים נוספים בקשר לאמירת תפילה זו?
כן. ה'של"ה' שהביא תפילה זו, כתב בהקדמתה: 'וראוי ליישב בתענית ביום ההוא הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כול ענייני הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים. ואם אפשר לבעל להתענות אז הפסקה מה טוב ומה נעים, ועל כל פנים יהיה תענית גמור ככל דיני תענית צבור'.
למעשה, בדורות האחרונים נהוג שלא להרבות בתעניות המחלישות את הגוף, אך מן הראוי מאד להוסיף ולהרבות בצדקה ביום זה, להתעורר בתשובה שלימה, ולתקן את כל עניני הבית הרוחניים הזקוקים לחיזוק והוספה.
דברים אלו ראויים בוודאי לשמש כסגולה לכך שהתפילה אכן תתקבל ברחמים וברצון לפני כסא הכבוד, ויתקיימו כל הבקשות והברכות הנעלות אותם מבקשים בתפילה זו.
האם ניתן לשלוח שמות לתפילה בציון השל"ה הקדוש?
ניתן לשלוח שמות לברכה כאן בטופס 'תפילת השל"ה', השמות יוזכרו בערב ראש חודש סיון בציון השל"ה הקדוש, על ידי מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א, בנו וממשיך דרכו של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א.
ניתן גם להצטרף ל'ברכת הבנים' השנתית המורחבת, בה תזכו שמו"ר הרב יתפלל עליכם גם בערב ראש חודש סיון בציון השל"ה הקדוש, וגם בעתות רצון במשך כל השנה כולה, כאן בטופס 'ברכת הבנים'.
אמרי קודש מאת אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א על סגולת אמירת תפילת השל"ה:
'אסור לנו לשכוח, ולוּ לרגע אחד, שהתכלית שלנו עלי אדמות היא להעמיד בעולם זרע קודש. מבחינתנו זוהי המשימה היקרה והחשובה ביותר שהוטלה עלינו בעולם הזה, ועליה צריכים אנו לתת את הדעת ומלוא תשומת הלב, ולזעוק לה' יתברך ללא הרף שנצליח לעמוד בה בכבוד. שאר ענייני העולם הזה חולפים ועוברים וכלל לא צריכים להטריד אותנו. אם תהיה לנו יותר פרנסה או פחות פרנסה זה כלל לא חשוב – אך בענין חינוך הילדים אסור לנו להפסיד.
לכן צריך כל אדם להרבות בתפילות ותחנונים לפני הקב"ה על זרעו, שיזכו כולם להיות שלמים ביראתם וקדושתם, ולא יסורו חלילה מדרך ה' כל ימיהם. ובכל יום ויום, ובכל עת רצון, יתפללו על כך כל אב ואם. וטוב ונכון לקרוא בכל יום את התפילה הנפלאה מהשל"ה הקדוש על ענין חינוך הילדים. ורק כשירבו בתפילות מעומקא דליבא על כך, יזכו לראות את בניהם ובנותיהם שתולים בבית ה' כל ימיהם, ויתקיים בהם מה שנאמר: "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ישעיה סא, ט).
כמו כן, כדי להצליח בחינוך הילדים, ראשית כל, צריכים ההורים להשתדל בכל יכולתם לנטוע את ילדיהם במקומות חינוך שבהם יחנכו אותם בדרך התורה הקדושה, אך לא די בכך, אלא על ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם עוד ועוד גם בבית, וזאת על ידי שבבית יתנהגו ההורים בקדושה ובמדות טובות, וישמשו לילדיהם דוגמא נאותה. יש לדעת שעיקר החינוך שנשאר חקוק בלב הילדים לאורך ימים ושנים הוא דוקא זה שהם קיבלו מהוריהם בבית, ולא ממה שלמדו בתלמוד תורה ובבית הספר.
לכן אם ברצוננו להצליח לשתול בעומק לבם של ילדינו את יסודות האמונה והקדושה במדה כזו שגם כשהם יגדלו לא יסורו מהם, עלינו להתמסר ביותר לענין החינוך שלהם ולהשקיע בכך את מיטב כחנו, הוננו וזמננו, ללמוד איתם, להתפלל ולברך איתם וכו'. ומי שאינו יכול לעשות זאת בעצמו, ישכור להם בכסף מלא מלמד טוב וירא שמים שיעשה זאת במקומו. וכגודל מסירות נפשם של ההורים למען חינוכם הטוב של ילדיהם, כך יראו מהם בעתיד פירות מתוקים וירוו מהם רוב נחת דקדושה'.
(אמרי נועם בראשית, עמ' שכב)
הנוסח המלא של תפילת השל"ה – תפילת אבות על בנים:
אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָֽמְךָֽ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָֽמְרֽוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בְּרֵאשִׁית', בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָֽתְךָֽ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל־הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִם. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ פְּר֥וּ וּרְב֛וּ, וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם, וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אַחַת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָּרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ. וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְהֹוָה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל־דִבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָֽתְךָֽ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ: לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'בְּיִרְאָתֶךָ'. כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל־גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיוֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְמוֹתָם כְּכָל־אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
אַתָּה יְהֹוָה יוֹדֵעַ כָּל־תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְכָל־אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים – אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁ֗יר הַמַּֽ֫עֲל֥וֹת אַ֭שְׁרֵֽי כָּל־יְרֵ֣א יְהֹוָ֑ה הַֽ֝הֹלֵ֗ךְ בִּדְרָכָֽיו: יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּֽיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל אַ֝שְׁרֶ֗יךָ וְט֣וֹב לָֽךְ: אֶשְׁתְּךָ֤| כְּגֶ֥פֶן פֹּֽרִיָּה֘ בְּיַרְכְּתֵ֪י בֵ֫יתֶ֥ךָ בָּ֭נֶֽיךָ כִּשְׁתִלֵ֣י זֵיתִ֑ים סָ֝בִ֗יב לְשֻׁלְחָנֶֽךָ: הִנֵּ֣ה כִי־כֵ֭ן יְבֹ֥רַךְ גָּ֝֗בֶר יְרֵ֣א יְהֹוָֽה: יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֗ה מִצִּ֫יּ֥וֹן וּ֭רְאֵֽה בְּט֣וּב יְרֽוּשָׁלָ֑יִם כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיךָ: וּרְאֵה־בָנִ֥ים לְבָנֶ֑יךָ שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
אָנָּא יְהֹוָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיָּם בָּנוּ הַפָּסוּק: וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙, אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה, רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ, וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ, לֹא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֯יךָ֩, וּמִפִּ֙י זַרְעֲךָ֜, וּמִפִּ֙י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙, אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה, מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם: יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן| אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי:
[המשך התפילה שהודפסה רק בסדור השל"ה דפוס ראשון – ונדפסה מחדש על פי הוראת אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א בסידור קול רינה וישועה השלם, בהוצאת בית המדרש המאיר לארץ:]
אָנָּא אֱלֹהַי זַכֵּנִי לְקַיֵם מַה שֶׁצִּוִּיתָנִי וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם, לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם, וְיִתְקַיֵּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙, אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה, רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ, וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ, לֹא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֯יךָ֩, וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜, וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙, אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה, מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם. וְיִהְיוּ בָּנַי מוֹרֵי הוֹרָאוֹת כְּשֵׁרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא יַטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וּדְבַר שֶׁקֶר יְרַחֲקוּ, וְלֹא יִמָּצֵא בָהֵם מוּם וְלֹא מִדָּה רָעָה מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. וְיִהְיוּ בָּנַי מֵאוֹתָם שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם, מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ מִי־יִ֝שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ: הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִֽים וּפֹעֵ֣ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ: לֹא־רָגַ֨ל| עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְחֶרְפָּ֗ה לֹא־נָ֘שָׂ֥א עַל־קְרֹבֽוֹ: נִבְזֶ֤ה| בְּעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְהָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר: כַּסְפּ֤וֹ| לֹא־נָתַ֣ן בְּנֶ֯שֶׁךְ֘ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹא־לָ֫קָ֥ח:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁאוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת, וְלֹא יָמוּת שׁוּם אֶחָד מִבָּנַי בְּחַיַּי וְלֹא אַחַת מִבְּנוֹתַי בְּחַיַּי. אֶקַּח נָשִׁים לְבָנַי, וְלֹא יָמוּתוּ נְשׁוֹתֵיהֶם בְּקֹצֶר שָׁנִים. וְאֶזְכֶּה לְהַשִּׂיא בְּנוֹתַי לַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא יָמוּתוּ בַעֲלֵיהֶן בְּקֹצֶר שָׁנִים. וְלֹא תִּפָּטֵר זוּגָתִי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה שֶׁתְּזַמֵּן לְכָל־אֶחָד מִבָּנַי אֶת בַּת זוּגוֹ וּלְכָל־אַחַת מִבְּנוֹתַי אֶת בֶּן זוּגָהּ הַמְּיֻחָד לְכָל־אֶחָד מֵהֶם וְלֹא יַקְדִּימֵם אַחֵר בְּרַחֲמִים, וְלֹא יִדָּחוּ מִפְּנֵי אֲחֵרִים, וְיִוָּֽלְדֽוּ בָּנַי וּבְנוֹתַי בְּמַזָּל טוֹב וּבְשָׁעָה טוֹבָה. וְכָל־הַסִּבּוֹת, בֵּין אֱלֹהִיּוֹת וְהַשְׁגָּחִיּוֹת, בֵּין מַעֲרָכִיוֹת בֵּין בְּחִירִיּוֹת, יִפְעֲלוּ לְטוֹבָתָם וְלִזְכוּתָם בִּבְנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי. וְלֹא יֶחְסַר לָהֶם לְעוֹלָם מָזוֹן וְטֶרֶף בֵּיתָם. וְהַצִילֵם מִמְּאֹרָעוֹת וּפְעֻלּוֹת רָעוֹת. וְלֹא יֶחֶטְאוּ לֹא בְזָדוֹן וְלֹא בְּשׁוֹגֵג לֹא בְּאֹנֶס וְלֹא בְרָצוֹן. וְיִשְׁמְרוּ בְּרִית קֹדֶשׁ מִכָּל־טֻמְאָה וְעֶרְוָה. וּבְעֵת רָאוּי יְקַיְּמוּ מִצְוַת פִּרְיָהּ וְרִבְיָה. וְהַשְׁכֵּן בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְכֵן בֵּין קְרוֹבֵיהֶם.
וְאֶזְכֶּה לָזוּן אוֹתָם מִקַּטְנוּתָם בְּכָבוֹד בְּלִי חֶרְפָּה וּבִזָּיוֹן. וְיִהְיֶה תּוֹרָתָם אֻמָּנוּתָם בְּכָבוֹד, וְלֹא יִצְטָֽרְכֽוּ לַבְּרִיּוֹת. וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָם. וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם עָקָר וַעֲקָרָה וּמְשַׁכֵּלָה. וְיִמְצְאוּ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. וְלֹא אֶעֱזֹב אוֹתָם בְּיַד אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם. וְיִהְיוּ שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אֲבִיהֶם וְאִמָּם וְרַבָּנֵיהֶם. וְאָח קָטָן יִשְׁמַע לְגָדוֹל וִיכַבְּדֵהוּ וְיִהְיֶה טוֹב וְנָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּבְנוֹתַי תִהְיֶינָה יָפוֹת וְנָאוֹת וּבַעֲלוֹת שֵׂכֶל וַחֲסִידוּת, צְנוּעוֹת צִדְקָנִיּוֹת וַחֲסִידוֹת, מְעֻטָּרוֹת בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְכָל־כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, תִּהְיֶינָה שְׁלֵמוֹת בְּלִי מוּם. וּבָרֵךְ מַעֲשֵׂה יָדַי כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת לָהֶן מֹהַר וּמַתָּן כָּרָאוּי לִבְנֵי גִּילָן. וּמֵהֶם יֵֽצְאוּ פֵּרוֹת טוֹבִים וּבָנִים צַדִּיקִים זוֹכִים וּמְזַכִּים לְכָל־יִשְׂרָאֵל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן| אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי:
מאמר נפלא על חינוך הילדים:
שלמות מיטתו של יעקב אבינו
בפרשתנו מצוה הקב"ה את משה לחלק את עם ישראל לארבע קבוצות, שכל אחת מהן תכלול שלושה שבטים, ולכל קבוצה יהיה דגל בצבע שונה משל חברתה, וכך יחנו סביב המשכן.
ואומר על כך המדרש (במדבר רבה ב, ח):
"בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר. אמר: עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים. אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום, וכן ראובן, וכן אפרים, וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה? אמר לו הקב"ה: משה, מה איכפת לך, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן. אלא דייתיקי (שטר צוואה) יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים. איני מחדש עליהם. כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם. כמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו, כך יקיפו את המשכן".
וממשיך המדרש ומבאר:
"כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם, קרא לבניו, דכתיב: 'ויקרא יעקב אל בניו' (בראשית מט, א). ובירכם וציום על דרכי האלקים, וקיבלו עליהם מלכות שמים. משגמר דבריו אמר להם: כשתטלו אותי – ביראה ובכבוד לוו אותי… היאך ציום? אלא אמר להם: בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מיטתי מן המזרח. ראובן ושמעון וגד יטענו מיטתי מן הדרום. אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב. דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון… ואם עשיתם וטענתם את מיטתי כשם שצויתי אתכם – האלקים עתיד להשרות אתכם דגלים. כיון שנפטר, טענו אותו כשם שציום… וכדי ליתן להם שכר פעולה טובה שקיימו מצות אביהם, לא ציום לחנות דגלים אלא כמצות אביהם".
נמצא לפי זה, שסדר חנייתם של עם ישראל סביב המשכן היתה ממש כפי הסדר שעמדו השבטים הקדושים סביב מיטתו של יעקב אבינו כשנשאו אותו כדי לקוברו בארץ ישראל.
בכדי להבין את העומק שבזה עלינו להקדים:
מיטתו של יעקב אבינו מסמלת את שלמות קדושת הילדים, כמו שאומר המדרש (ויקרא רבה לו, ה) על הפסוק: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור" (ויקרא כו, מב) – "ולמה נאמר באברהם וביצחק 'אף' ולא נאמר ביעקב 'אף'? על ידי שהיתה מיטתו שלימה לפניו. אברהם יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב מיטתו שלימה וכל בניו צדיקים".
וכן מבואר במדרש (שיר השירים רבה ד, יז) שמה שנאמר: "כולך יפה רעיתי" (שיר השירים ד, ז) מדבר על יעקב אבינו "שהיתה מיטתו שלימה לפניו ולא נמצא בה פסולת" (וראה גם שבת קמו, א).
ובכך שחנו עם ישראל סביב המשכן כסדר עמידת השבטים סביב מיטתו של יעקב אבינו, נמשכה עליהם השפעה מבחינת מיטתו של יעקב, ונתברכו בבחינת שלמות הזרע, כלומר, שיזכו שכל בניהם יהיו שלמים ותמימים ביראתם וקדושתם ולא יהיה בהם שום דופי.
לכן מבואר במדרש (ראה במדבר רבה ב, ד) שעם ישראל נקראו "שולמית" (שיר השירים ז, א) דוקא בהקשר לחנייתם במדבר סביב המשכן. כי "שולמית" הוא מלשון שלמות, ואין לך אדם שלם באמת כמי שזכה שתהיה מיטתו שלימה וכל זרעו קדושים וטהורים ועושים רצון יוצרם.
כי אם תחסר לאדם בעולם הזה פרנסה – מה בכך. ואפילו אם בריאותו של האדם רופפת – מה בכך. הרי כל מה ששייך לעולם הזה אינו אלא בר חלוף, ואין לייחס לו חשיבות ולראות זאת כחוסר בשלמות. אך אם חלילה ילדיו של האדם אינם הולכים בדרך ה', זהו באמת חיסרון שיש לתת עליו את הדעת, ולזעוק על כך לה' יתברך ללא הרף עד שירחם עליו ויזכהו שכולם ישובו בתשובה שלימה.
ומכיון שההצלחה בחינוך הילדים היא השלמות הגדולה ביותר וזו תכלית האדם עלי אדמות, על כן צריך כל אדם להרבות בתפילות ותחנונים לפני הקב"ה על זרעו, שיזכו כולם להיות שלמים ביראתם וקדושתם, ולא יסורו חלילה מדרך ה' כל ימיהם.
ובכל יום ויום, ובכל עת רצון, יתפללו על כך כל אב ואם. וטוב ונכון לקרוא בכל יום את התפילה הנפלאה שחיבר השל"ה הק' על ענין חינוך הילדים. ורק כשירבו בתפילות מעומקא דליבא על כך, יזכו לראות את בניהם ובנותיהם שתולים בבית ה' כל ימיהם, ויתקיים בהם מה שנאמר: "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ישעיה סא, ט).
כדי להצליח בחינוך הילדים, ראשית כל, צריכים ההורים להשתדל בכל יכולתם לנטוע את ילדיהם במקומות חינוך שבהם יחנכו אותם בדרך התורה הקדושה, אך לא די בכך. אלא על ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם עוד ועוד גם בבית, וזאת על ידי שבבית יתנהגו בקדושה ובמידות טובות, וישמשו לילדיהם דוגמא נאותה. יש לדעת שעיקר החינוך שנשאר חקוק בלב הילדים לאורך ימים ושנים הוא דוקא זה שהם קיבלו מהוריהם בבית, ולא ממה שלמדו בבית הספר ובתלמוד תורה.
לכן אם ברצוננו להצליח לשתול בעומק ליבם של ילדינו את יסודות האמונה והקדושה במידה כזו שגם כשהם יגדלו לא יסורו מהם, עלינו להתמסר ביותר לענין חינוך הילדים, ולהשקיע בכך את מיטב כוחנו, הוננו וזמננו, ללמוד איתם, להתפלל ולברך איתם וכו'. ומי שאינו יכול לעשות זאת בעצמו, ישכור להם בכסף מלא מלמד טוב וירא שמים שיעשה זאת במקומו. וכגודל מסירות נפשו של האדם למען חינוך ילדיו, כן יראה מהם בעתיד פירות מתוקים וירווה רוב נחת.
על כל הורה מוטלת החובה לשמור את צעדיהם של ילדיו היקרים, ולדעת בכל עת ובכל שעה היכן הם נמצאים ועם מי הם הולכים, ומי הם חבריהם. וכמו שאסור לשומר העומד על משמרתו להירדם, כך צריך כל הורה להיות ערני ביותר לכל מה שנעשה עם ילדיו בכל רגע ביממה, ולדעת מה הם עושים והיכן הם נמצאים וכו', ובזכות טרחתם של ההורים בחינוך ילדיהם בדרך הקדושה, ה' יסייע בידם להצליח בכך, ויזכה אותם לראות פרי טוב בעמלם.
תמיד צריכים אנו לתת את דעתנו על עתידם הרוחני של ילדינו היקרים, ולפני כל מעשה שאנו עושים עלינו לחשוב היטב אם מעשה זה אכן יוסיף אור וקדושה לזרענו או שמא ההיפך ח"ו.
ועל כך רמזו חז"ל (תמיד לב, א) באומרם: "איזהו חכם? הרואה את הנולד". והיינו שחכם הוא זה שלפני כל מעשה שהוא עושה, תמיד הוא רואה בעיני רוחו מה שיתן מעשה זה לילדים היקרים שנולדו לו ("הנולד"), ואם חלילה מעשה זה עשוי להמעיט בקדושתם, הוא בורח ממנו כל עוד נפשו בו. מאידך, אם ישנו דבר שעשוי להוסיף לקדושת ילדיו, הוא יעשה הכל כדי להשיגו.
והרגע העיקרי שבו נקבעת הקדושה של הילד הוא רגע יצירתו. ולפי גודל הקדושה והצניעות שיש להורים בשעת יצירת הוולד, כך נותנים להם "ילדים אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, וידעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך" (דניאל א, ד) – מלכו של עולם.
ככל שהילד נוצר בקדושה גדולה ומחשבות טהורות, כך יצריו הרעים מתמעטים, ולא יהיו לו קשיים רבים בעבודת ה', וכמו שמסופר בזוהר הק' (פר' וירא קיב, א במדרש הנעלם) שכשירד רב יוסף לבבל, ראה בחורים פנויים מאשה, שהיו נכנסים ויוצאים בין נשים יפות ואינם חוטאים. אמר להם רב יוסף: אינכם מפחדים מפני יצר הרע? והשיבו לו אותם בחורים: אין אנו באים מתערובת רע, אלא מקודש הקדשים נחצבנו, ואיננו מפחדים מיצר הרע.
כמו כן, קדושת הילדים תלויה במידת האמת שבהוריהם, וסימן לדבר מה שכתוב: "כֻּלֹּה זרע אמת" (ירמיה ב, כא), והיינו שקדושת הזרע תלויה במידת האמת שבהורים. ולכן אם אדם רואה שילדיו מתרחקים מעט מדרך ה', כנראה שבאותה תקופה הוא נהג בענינים כלשהם שלא לפי דרך האמת והיושר, או שהבטיח דברים ולא עמד בהם וכיו"ב, וכשישוב בתשובה על כך ויתקן זאת, ילדיו מיד ישובו לדרך הישר בעזרת ה'.
וכן יש להיזהר בנקיות הממון, ולהרחיק מהבית ממון כלשהו שאינו שייך לו לפי האמת והיושר. כי כשח"ו נכנס אל הבית ממון גזול וקונים בו אוכל לילדים, אוכל זה מוליד בליבם הרהורים רעים ומחשבות זרות, ובסופו של דבר אף עשוי לגרום להם לפרוק עול ולנטוש את דרך ה' ח"ו.
לכן אם התברר לאדם שבא לידו ריווח כלשהו שאינו מגיע לו לפי האמת והיושר, גם אם מצבו הכלכלי דחוק ביותר, יתגבר על יצרו ויחזיר ממון זה לבעליו, ובזכות זה עוד יזכה בעתיד לרוות רוב נחת מכל יוצאי חלציו.
ולמעלה מכל זאת: הסגולה הבדוקה ביותר אשר על ידה יוכל האדם לזכות שילדיו ילכו כל ימי חייהם בדרך הישר ויסבו לו רוב נחת ושמחה – שיזהר ביותר בכבודו של כל אחד ואחד מישראל, וינהג בענוה כלפי כל אחד מישראל, ויהיה ממונו של הזולת חביב עליו כשלו.
כי כל אחד מישראל נקרא בנו של הקב"ה, כמו שכתוב: "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד, א), וכאשר יכבד האדם את בניו של הקב"ה וינהג עימם בענוה ובסבלנות – גם הקב"ה, מידה כנגד מידה, ינהג כבוד בבניו, ויסייע להם ללכת בדרכים טובות וישרות, וישפיע עליהם שפע של טובה וברכה הן בגשמיות והן ברוחניות.
והנה, בכל שנה ושנה קוראים את פרשת "במדבר" לפני חג שבועות – חג מתן תורתנו הקדושה. ואכן ישנו קשר הדוק בין ענין חינוך הילדים אשר עליו דובר עד כֹה, לבין נתינת התורה לעם ישראל:
מבואר במדרש (שיר השירים רבה א, כג) שבשעה שעמדו עם ישראל לפני הר סיני כדי לקבל את התורה, אמר להם הקב"ה: 'אמנם רצוני לתת לכם את תורתי היקרה והנעימה, אולם עליכם להביא לי ערבים טובים שתשמרוה, ורק אז אסכים לתת לכם אותה'.
וכשביקשו עם ישראל להעמיד להם כערבים את האבות הקדושים או את הנביאים, לא הסכים הקב"ה לקבל זאת. ורק כאשר אמרו: 'הרי בנינו ערבים בעדינו', אמר הקב"ה: 'אלו ודאי ערבים טובים, ועל ידיהם אתן לכם את התורה'.
ומסמיך על כך המדרש את מה שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג), ואין "עוז" אלא תורה, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (שם כט, יא), והיינו שרק בזכות ערבותם של העוללים והיונקים, תינוקות של בית רבן, זכו אבותינו לקבל את התורה הקדושה בהר סיני.
וכמו כן בכל שנה ושנה בחג שבועות, כאשר שוב מתעורר בעולם אותו אור עצום של מעמד הר סיני ומתן תורה, וחפץ הקב"ה לפתוח לפני כל יהודי שערים עצומים בלימוד התורה הקדושה – מבקש הוא מהאדם שיביא ערבים ראויים, ורק אז יתן לו את התורה. והערבים היחידים שהקב"ה סומך עליהם אלו הם ילדי ישראל.
לכן רק מי שמקבל על עצמו בחג שבועות להקדיש את בניו לתורה הקדושה ולחנכם בדרך העולה בית אל, הקב"ה מסכים לפתוח בפניו את שערי התורה הקדושה, ויחד עימם גם שערי בריאות, פרנסה טובה, אורך ימים, ועוד ועוד שערים נפלאים הנפתחים ממילא בפני מי ששערי התורה פתוחים בפניו, כמו שנאמר: "אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (משלי ג, טז-יח).
