בשונה מדין הסוכר שאין האדם אוכל סוכר להנאתו והוי כתבלין, שוקולד הוא דבר אשר רוב העולם ככולו אוכלים ומחבבים בפני עצמו, ולכן בשעה שישנו דבר אשר מצופה בשוקולד, יש לדון מה תיהיה ברכתו, האם כברכת הפרי או כברכת השוקולד.
מקור: מצינו גם ראינו בענין זה בשו"ת אגרות משה (ח"ג מאו"ח סי' לא) כתב, שצימוקים המחופים בשוקולד, כיון שחפץ בשניהם יש לו להפרידם ולברך על הצימוקים בורא פרי העץ, ועל השוקולד שהכל ניהיה בדברו. עיי"ש. אך עיין בשו"ת באר משה (ח"א סי' ז) שכתב, שהשוקלד הוא העיקר ומברך עליו ופוטר את המאכל השני, שדוקא לגבי דין מחופה בסוכר אמרינן שהשקדים עיקר והסוכר טפל. עיי"ש. ומצינו לדברי הגר"ש ואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' כז אות ה), שהעלה שדין שקדים המחופים בשוקולד הוא כדין אגוזים המחופים בסוכר, ולכן האגוזים עיקר והחיפוי הוא טפל. עיי"ש. ולכן מכיון שהדבר לא יצא מידי מחלוקת טוב לברך על האגוז לבד ואז על השוקולד לבד.
