דלג לתוכן
שתפו עם חברים:
המתארח אצל אחרים ואין מי שידליק עליו בתוך ביתו, ונמצא במקום שבו מדליקים נרות חנוכה צריך להשתתף בפרוטות ולקנות חלק בשמן ובכך יוצא ידי חובה, ואם כל הוצאותיו על בעל הבית אינו צריך לכך ויוצא אף אם לא נתן מעות להשתתף.
בשבת (כג.) איתא, אמר רב ששת, אכסנאי (אורח) חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא, מריש כי הוינא בי רב, הוינא משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזאי, לבתר דנסיבנא איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדלקי עלי בגו ביתאי. (ופירש רש"י, לבתר דנסיבנא, ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה). וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (סי' תרעז ס"א), אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, אינו יוצא ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בשל בעל הבית, אלא צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם מדליקים עליו בביתו אינו צריך יותר. ובעיקר דינא אם צריך האורח להשתתף בפרוטות, נראה שאינו צריך, לפי מה שכתב הגאון רבי אברהם הלוי בשו"ת גנת ורדים (קונטרס גן המלך סי' מא), שזה שאמרו אכסנאי צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית, ואם יש לו חדר לעצמו צריך להדליק בפני עצמו, הני מילי באכסנאי שמשלם לבעל הבית כל הוצאות אכילה ושתיה ושאר דברים, על כל דבר בפני עצמו. אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך לזה כלל. עכת"ד.
