מה מברכים על שקדים

ברכת השקדים

עץ השקד הוא צמח גבוה ורב-שנתי ולכן דין פירותיו כשאר פירות האילן שברכתם 'בורא פרי העץ'.

פרי השקד עצמו ירוק וחמצמץ, אך החלק העיקרי הנאכל ממנו הוא הזרע (הגרעין) המתוק שבתוכו, שמצופה בקליפה דקה בצבע חום ותוכו לבן, ונאכל כפרי יבש.

טעות בברכה

אם טעה ובירך על השקדים 'בורא פרי האדמה' או 'שהכל נהיה בדברו' – יצא ידי חובה בדיעבד, כמו בשאר פירות האילן.

ברכה אחרונה על שקדים

כנזכר לעיל, כדי להתחייב בברכה אחרונה יש לאכול כמות של 'כזית' (כ-27 גרם) לפחות, תוך זמן של 'כדי אכילת פרס' (פחות מ-7.5 דקות).

אך יש לשים לב שלרוב לא אוכלים כמות כזאת בתוך זמן קצר כזה. ולאידך יש להימנע מאכילת שקדים שלמים בכמות של פחות מ'כזית', מכיון שיש דעה בהלכה שהאוכל 'בריה' (דבר שלם כברייתו), כמו שקד שלם, מברך ברכה אחרונה גם אם לא אכל 'כזית'. ואף שלמעשה אין לברך ברכה אחרונה במקרה כזה כיון שהדבר נתון במחלוקת, אך לכתחילה יש להימנע מלהיכנס למצב כזה.

ולכן לכתחילה רצוי לאכול את השקדים בארוחה אחת עם מאכלים נוספים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות'. (או לחצות את השקדים לפני האכילה).

שקדים בסעודת לחם

כשמגישים שקדים (או פיצוחים אחרים) במסגרת סעודת לחם, יש לברך עליהם בפני עצמם, מכיון שנאכלים כקינוח ואינם נחשבים חלק מהסעודה. אולם אין לברך עליהם ברכה אחרונה, שכן ברכת המזון שמברכים לאחר סעודת הלחם כוללת את כל סוגי המאכלים.

שקדים טבעיים או קלויים

לרוב נהוג לאכול את השקדים לאחר מליחתם וקלייתם, אך רבים אוכלים אותם כשהם חיים ללא קלייה, ובשתי הדרכים יש לברך 'בורא פרי העץ', כי שתיהן נחשבות 'דרך אכילתו' של השקד.

שקדים ירוקים
שקדים ירוקים, שהם שקדים שאינם בשלים דיים, ואוכל את קליפתם הירוקה – מברך 'שהכל'.

שקדים מרים או לא בשלים

האוכל שקדים בשלב שהם עדיין מרים ולא ראויים לאכילה, אינו מברך כלל. אך אם ממתקם על ידי חימום, מברך עליהם 'בורא פרי העץ'.

שקדים מצופים

על שקדים המצופים בציפוי דק מאד כמו סוכר ('שקדים מסוכרים'), והשקדים הם עיקר המאכל ­– מברך 'העץ'. אך אם מצופים בציפוי עבה כמו סוכריה (דרז'ה) או שוקולד, והציפוי נחשב עיקר המאכל, וכן אם יש ספק מהו העיקר – מברך 'שהכל נהיה בדברו'. ויש אומרים שעדיף לשבור את הציפוי ולברך על השקד בפני עצמו 'העץ', ורק אז לברך על השוקולד. (ובפרט אם מוצץ את השוקולד ורק אז אוכל את השקד).

שקדים גרוסים

גם על שקדים שנגרסו לחתיכות קטנות, כל עוד ניכרת בהם צורתם שהם שקדים, יש לברך עליהם 'העץ', כאשר הם נאכלים כמאכל בפני עצמו. אך כאשר הם באים רק כתוספת או קישוט למאכל אחר, כמו בסלט, עוגה, אורז וכדומה – אין לברך עליהם כלל, כי הם טפלים למאכל העיקרי.

חמאת שקדים

על חמאת שקדים ('שקדיה', 'שקדימון' וכדומה) העשויה מרסק שקדים טחונים, כאשר היא נאכלת בפני עצמה – יש לברך 'שהכל', היות ולא ניכר בה תואר וצורת השקדים. ואם בירך 'בורא פרי העץ' יצא ידי חובה. אך כאשר החמאה משמשת כממרח – אין לברך עליה כלל, כי היא טפלה למאכל העיקרי.

עוגות ועוגיות שקדים

על עוגות או עוגיות שקדים, העשויות מקמח שקדים (ולא מעורב בהן קמח של 'מיני דגן' שניתן לתוספת טעם) – לכל הדעות יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', שכן השקדים נטחנו וצורתם השתנתה באופן מהותי, ואף שמם השתנה להיקרות 'עוגיה' ולא פרי, ובנוסף אינם נזרעים מלכתחילה למטרת קמח.

חלב שקדים

על 'חלב שקדים' (או 'משקה שקדים'), המיוצר בעיקר ממים מעורבים בשקדים טחונים – יש לברך 'שהכל נהיה בדברו'.