ברכה על בננה

חז"ל תיקנו שיש לברך ברכה לפני כל אכילת מאכל, ולכל מין מאכל קבעו ברכה מיוחדת. על פירות האדמה והירקות, תיקנו לברך את ברכת 'בורא פרי האדמה', ועל פירות העץ תיקנו לברך 'בורא פרי העץ'.

אלא שיש להבחין בהגדרתו המדויקת של 'עץ' מבחינה הלכתית, המשליכה על דיניהם של כמה מסוגי הפירות.

בגמרא נאמר שעץ הוא צמח שגם לאחר נשירת פירותיו, ה'גווזא' שלו ממשיך להתקיים ולהוציא פירות מחדש. ונחלקו דעות המפרשים כיצד לפרש את המילה 'גווזא':

לדעה א' (שיטת התוספות והרא"ש): הכוונה לשורשי העץ. לפי שיטה זו, כל צמח ששורשיו רב-שנתיים, אף שהגזע והענפים צומחים מחדש מדי שנה, נחשב עץ. לדעה ב' (שיטת הגאונים המובאת במרדכי): הכוונה לגזע. ואם כן, גם צמח ששורשיו רב-שנתיים, אך גזעו מתחלף מדי שנה, אינו נחשב לעץ. לדעה ג' (שיטת רש"י): הכוונה לענפים, שאפילו אם רק ענפי העץ מתחלפים מדי שנה, אינו נחשב לעץ.

ולמעשה, נפסק בשולחן ערוך כדעה האמצעית, שמה שקובע הוא הגזע. ובהתאם לכך, גם צמח הבננה, שפירותיו גדלים על גזעים רכים היוצאים מן השורש ומתחלפים בכל פעם לאחר הצמחת הפירות, אף ששורשיו אינם מתחלפים, אינו נחשב לעץ. ולכן על פרי הבננה יש לברך 'בורא פרי האדמה'.

ואם טעה ובירך על הבננה 'בורא פרי העץ', לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור ולברך 'בורא פרי האדמה'.

אך לדעת ה'יביע אומר', בדיעבד שבירך 'בורא פרי העץ', אינו חוזר. כי לשיטתו, ההכרעה שנפסקה בשולחן ערוך לברך 'בורא פרי האדמה' אינה ודאית, אלא מתוך הספק שנשאר בין שיטות הראשונים.

גם על בננה מטוגנת – מברך 'בורא פרי האדמה', מכיון שגם זה נחשב דרך אכילתה.

על בננה מעוכה – יש לברך בורא פרי האדמה. אך על בננה שנטחנה היטב - יש 'לברך שהכל נהיה בדברו'. ולשיטת היביע אומר - גם אם הפרי נטחן ורוסק לחלוטין, יש לברך 'בורא פרי האדמה', אלא אם כן נטחן עד שנעשה כ'שייק' נוזלי, שניתן לשתותו על ידי קש, שאז ברכתו 'שהכל נהיה בדברו' לכל הדעות.