ברכה על גויאבה

חז"ל תיקנו שיש לברך ברכה לפני כל אכילת מאכל, ולכל מין מאכל קבעו ברכה מיוחדת. על כל פירות העץ (שגזעם רב-שנתי, למעט הגדלים על שיח וכדומה), וביניהם פרי הגויאבה, תיקנו לברך את ברכת 'בורא פרי העץ'.

אמנם גם אם טעה ובירך על הגויאבה את ברכת 'בורא פרי האדמה' או את ברכת 'שהכל נהיה בדברו', יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך.

כמו כן, אם לאחר אכילת הגויאבה, טעה ובירך את ברכת 'על העץ ועל פרי העץ'', במקום את ברכת 'בורא נפשות', יצא ידי חובה.

הגויאבה היא פרי עונתי, ולכן על אכילתה הראשונה בעונה יש לברך גם את ברכת 'שהחינו'. אך על גויאבה מיובשת אין לברך שהחינו, כיון שאין חידושה ניכר.

במקרה שאוכלים את הגויאבה בארוחה אחת עם פירות עץ נוספים, יש לברך את הברכה לפני אכילת אחד הפירות, ולפטור בכך גם את השאר.

כשאוכלים פירות עץ רגילים יחד עם פירות משבעת המינים (ענבים, תאנים, רימונים, זיתים, ותמרים), יש לברך את הברכה על הפרי משבעת המינים, ולפטור בכך את שאר הפירות. בנוסף, במקרה כזה אין לברך לאחר האכילה את ברכת 'בורא נפשות', אלא את רק ברכת 'על העץ ועל פרי העץ' ('ברכה מעין שלוש'), שנתקנה לפירות שבעת המינים, כי היא פוטרת גם את אכילת שאר הפירות.

כשאוכלים גויאבה כקינוח לסעודת לחם, יש לברך לפני אכילת הגויאבה את ברכת 'בורא פרִי העץ', כיון שהקינוח נחשב תוספת לסעודה, ואיננו טפל ללחם. אך אין לברך את ברכת 'בורא נפשות', כיון ש'ברכת המזון' שאותה מברכים בסיום סעודת הלחם, כוללת את כל סוגי המאכלים.

גם על גויאבה מיובשת, מבושלת, מטוגנת או אפויה, יש לברך 'בורא פרי העץ', מכיון שצורת הפרי עדיין ניכרת ומקובל לאוכלה גם כך.

על פרי גויאבה שרוסק או נטחן, אם נותרו בו חתיכות שלא רוסקו לחלוטין, לכל הדעות יש לברך 'בורא פרי העץ'. ואם רוסק היטב כך שצורת הפרי המקורית כבר איננה ניכרת, לדעת ה'יביע אומר' יש לברך גם עליו 'בורא פרי העץ'. אך לדעת ה'אור לציון' (כדעת ה'בן איש חי') ורוב הפוסקים, יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', כיון שצורתו השתנתה ואיננו נחשב פרי.

כמו כן על מיץ גויאבה יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', כשאר מיצי הפירות.