מה מברכים על קביעת מזוזה

חשיבות המזוזה

קביעת מזוזה היא מצות עשה מן התורה, המוטלת על דיירי כל בית. מצוה זו חשובה ונעלית ביותר, משמשת תזכורת תמידית לאמונתנו בה', ומסגולתה לשמור ולהגן על הבית ועל דייריו מכל פגע רע, ולכן ראוי להדר בה באופן מיוחד.

כשרות המזוזה

יש לוודא היטב שהמזוזות נכתבו בידי סופר מומחה וירא שמיים, וכשרותן נבדקה לאחר הכתיבה. וכאשר קובעים מזוזה שהיתה כבר בשימוש בעבר, רצוי למוסרה לבדיקה כדי לוודא את תקינותה וכשרותה.

הכנת המזוזה

את מזוזת הקלף, בה כתובות פרשיות 'שמע ישראל' ו'והיה אם שמוע', כורכים בגלגול עדין מסופה לתחילתה (משמאל לימין), ומכניסים בתוך נרתיק ('בית מזוזה') בגודל מתאים.

יש לוודא את הכנסת המזוזה לנרתיק בצורה ישרה, כשהמילה 'ש-ד-י' הכתובה על צדו החיצוני של הקלף, ממוקמת כלפי חוץ במרכז בית המזוזה.

הפתחים החייבים במזוזה

החובה לקבוע מזוזה היא לא רק בפתח הכניסה הראשי אלא בפתחו של כל חדר המשמש את דיירי הבית, כולל מבואות, מרפסות, וחדרי מדרגות. אולם יש חדרים מסוימים הפטורים ממזוזה (כמו חדרי שירותים ואמבטיה), ויש חדרים שקובעים בהם מזוזה ללא ברכה, ולכן יש לברר מראש את הדינים, התלויים בפרטים שונים.

צורת הקביעה

יש לקבוע את המזוזה לפתח בצורה שתהיה קבועה ויציבה ולא רפויה ומתנדנדת, ולכן יש להשתמש בפטיש ומסמרים או במברגה וברגים, או לפחות בדבק דו-צדדי חזק.

מקום הקביעה

מקום קביעת המזוזה הוא בצדו הימני של הפתח (מימין הנכנס לחדר או לבית), ב'טפח' (8 ס"מ) החיצוני של רוחב הפתח, ובתחילת השליש העליון של גובהו. בפתחים העשויים בצורה מיוחדת שאינה מאפשרת את קביעת המזוזה במיקום הרגיל, וכן בפתח שנמצא בין שני חדרים ששימושם שווה, כך שלא ברור באיזה צד יש לקבוע את המזוזה – יש להתייעץ עם רב כיצד לנהוג, כיון שהדבר תלוי בפרטים שונים.

לגבי הזווית בה מניחים את המזוזה, נחלקו ה'ראשונים' האם קובעים במאונך או במאוזן. ולמעשה נפסקה ההלכה לקבוע במאונך, וכך נוהגים רוב הספרדים. אך האשכנזים וכן פוסקי מרוקו חששו גם לדעה השנייה, ולכן קובעים את המזוזה בנטייה קלה באלכסון, כשראשה נוטה פנימה כלפי הפתח. וכשאין אפשרות לקבוע באלכסון, יש לקבוע במאונך לכל הדעות.

זמן הקביעה

זמן קביעת המזוזה הוא מיד עם תחילת המגורים בבית, בין בלילה ובין ביום, ואין לדחות את קביעתה למסיבת 'חנוכת הבית' וכדומה.

מי קובע את המזוזה

גם אישה חייבת במצוות מזוזה, ויכולה לקובעה ולברך עליה בעצמה. אולם כשקביעת המזוזה נערכת ב'רוב עם', לא תקבע אשה את המזוזה, כי אין זה ממדת הצניעות.

בכל אופן אין לאפשר לילדים לפני גיל מצוות לקבוע את המזוזה, שכן הם אינם מחויבים בה.

על אף שהמצווה מוטלת על דיירי הבית, יכולים הם לכבד רב או אדם אחר בקביעת וברכת המזוזה עבורם. ובמקרה כזה, יש פוסקים שמברך בנוסח 'עַל קְבִיעַת מְזוּזָה' (כשיטת הרמב"ם ועוד), אך פוסקים רבים אחרים כתבו שנוהגים לברך בנוסח הרגיל. ובכל אופן בדיעבד יוצא ידי חובה בכל אחד מהנוסחאות.

קביעת כמה מזוזות

כאשר קובעים כמה מזוזות בבית באותה הזדמנות, יש לברך על קביעת המזוזה הראשונה (את הברכה הרגילה בלשון יחיד, ולא 'לקבוע מזוזות'), ולכוון בברכה זו גם על קביעת כל שאר המזוזות. ובמקרה כזה, על קובע המזוזה להימנע מכל דיבור או עיסוק בדברים אחרים שאינם נצרכים לקיום המצווה, עד לסיום קביעת המזוזה האחרונה.

ואם מחלקים את קביעת המזוזות בין אנשים שונים, ישמעו כולם את הברכה על קביעת המזוזה הראשונה ויכוונו לצאת ידי חובה, ומיד יגשו לקביעת המזוזות האחרות ללא הפסק.

שכח לברך

אם שכח לברך בשעת קביעת המזוזה, אף אם חלפו כבר מספר ימים או יותר, יכול לברך מתי שנזכר (ויברך בהנחת ידו על המזוזה), מכיוון שקיום מצוות המזוזה נמשך כל תקופת המגורים בבית.

קביעת מזוזה מחדש

אם הסירו מזוזה על מנת למוסרה לבדיקה, ונמצאה כשרה, לדעת ה'יביע אומר' (ועוד), מברך שוב 'לקבוע מזוזה', אף אם ההסרה היתה לזמן קצר. אך לדעת פוסקים אחרים מברכים רק אם עבר לילה בינתיים, שאז נחשב הדבר 'היסח דעת' גמור, שמחייב בברכה לכל הדעות.

ובאם הוסרה רק על מנת להחליף את הנרתיק החיצוני שלה ('בית המזוזה') לנאה יותר – אין לברך על קביעתה מחדש. אך לדעת ה'בן איש חי' (וכן פסק ב'ילקוט יוסף'), אם שהה הרבה שעות באופן שהסיח דעתו מהמזוזה – יחזור ויברך בקביעתה.

במקרה של מזוזה שנפלה ממקומה מעצמה, ישנה מחלוקת גדולה בדברי הפוסקים לגבי חיוב הברכה בקביעתה מחדש – ולכן למעשה יקבע ללא ברכה. (ויש לשים לב לחובה לקבוע את המזוזה מראש באופן יציב וקבוע ולא רופף, כנזכר לעיל).

כאשר מסירים את המזוזה וקובעים מזוזה אחרת במקומה, בין אם הראשונה נמצאה פסולה, ובין אם ההחלפה היא רק כדי להדר יותר – יש לברך בקביעת המזוזה החדשה.

מזוזה בבית שכור

כאמור, המצווה מוטלת על הדיירים המתגוררים בפועל בבית, ואינה תלויה במידת בעלותם עליו. ולכן בהשכרת בית, המצווה מוטלת על השוכר המתגורר בבית, ולא על המשכיר. אך בשכירת בית בחוץ-לארץ יש דין מיוחד:

השוכר בית בארץ ישראל, גם לתקופה קצרה, מתחייב מיד בקביעת מזוזה בברכה. אך השוכר בית בחו"ל לתקופה של שלושים יום או פחות, פטור מהמצווה ורשאי לקבוע ללא ברכה, ואם מאריך את השכירות לתקופה ארוכה יותר, חייב לקבוע מזוזה בברכה.

ויש מהפוסקים שכתבו שגם כאשר שוכר את הבית מראש לתקופה ארוכה יותר, אינו יכול לברך על המזוזה בכל שלושים הימים הראשונים. ולכן יש נוהגים לקבוע את המזוזות מיד ללא ברכה, וכעבור שלושים יום, לקחת מזוזה אחת לבדיקה, או להחליפה במהודרת ממנה, ובכך להתחייב בברכה בשעת החזרתה, ובעת שמברך יכוון על שאר המזוזות שבבית.