מה מברכים על פריכיות אורז

חז"ל תיקנו לברך לפני האכילה, ולכל מין מאכל קבעו ברכה מיוחדת. על פירות האדמה, הירקות והקטניות תיקנו לברך 'בורא פרי האדמה'. וכן גרגירים של מיני דגן, כשאוכלים אותם כמות שהם ללא טחינה או בישול – ברכתם 'בורא פרי האדמה'.

האורז נחשב הלכתית ממיני הקטניות, ולכן אם אוכלו כמות שהוא ברכתו 'האדמה'. אך דינו מיוחד בכך שאם בישלו אותו עד שנתמעך (או שטחנו אותו לקמח ועשו ממנו פת) – ברכתו 'בורא מיני מזונות'. שמפאת תכונתו להשביע, השווהו בברכתו הראשונה למיני הדגן ה'מזינים'. ואילו ברכתו האחרונה נותרת 'בורא נפשות', כשאר הקטניות. (אלא שלמעשה לפי חלק מהפוסקים יש ספק בזיהויו של האורז, ולכן פסקו לברך עליו שהכל).

אולם פריכיות האורז, העשויות מגרגירי אורז קלופים, אינן עוברות בישול במים, אלא רק תהליך חימום שגורם להתפקעות והתנפחות הגרגירים.

לכן, לדעת רוב הפוסקים (ביניהם הרב עובדיה יוסף והרב בן ציון אבא שאול) ­–­ ברכתן 'בורא פרי האדמה'.

אמנם לפי דעת פוסקים אחרים (ביניהם: הרב מרדכי אליהו), מכיון שצורת האורז המקורית אינה ניכרת בפריכיות – יש לברך עליהן 'שהכל נהיה בדברו'.

ויש שפסקו לברך 'בורא מיני מזונות', וטעמם שבזמננו נחשב הדבר כאחת מדרכי הכנת האורז לאכילה, ולכן משווים זאת לאורז מבושל.

ובדיעבד, בכל אחת משלושת הברכות: האדמה, מזונות, שהכל – יצא ידי חובה לכל הדעות.