דלג לתוכן
שתפו עם חברים:
'בורא פרי העץ' לפני, ו'על העץ' אחרי.
לפני אכילת תמר, בין לח ובין יבש, יש לאחזו ביד ימין, ולברך:
'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'.
לאחר סיום הארוחה - אם אכל (מהתמרים, או בצירוף פירות נוספים מ'שבעת המינים') כמות של כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות - יש לברך את ברכת 'על העץ' ('ברכה מעין שלוש'):
'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּדֶה,
וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ.
רַחֵם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ, עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.
(בשבתות ובמועדים מוסיפים כאן כמפורט:
בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה. בראש חודש: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה.
ב'שלושת הרגלים' ובחול המועד : וְשַׂמְּחֵנוּ בְּיוֹם –
חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה / חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה / חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה / שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה
– בְּיוֹם טוֹב (בחול המועד: בְּיוֹם) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בראש השנה: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה).
כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת (על פירות מגידול ארץ ישראל: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ),
בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת (על פירות מגידול ארץ ישראל: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ)'.
חז"ל תיקנו שיש לברך ברכה לפני כל אכילת מאכל, ולכל מין מאכל קבעו ברכה מיוחדת. על כל פירות העץ (שגזעם רב-שנתי, למעט הגדלים על שיח וכדומה), תיקנו לברך את ברכת 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'.
אך גם אם טעה ובירך על התמר את ברכת 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה' או את ברכת 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ', יצא ידי חובה ואינו צריך לברך את ברכת 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'.
על פירות מ'שבעת המינים' (גפן, תאנה, רימון, זית, ותמר), בגלל חשיבותם, תיקנו ברכה אחרונה מיוחדת, שהיא ברכת 'עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ' ('ברכה מעין שלוש').
כאשר אוכלים תמר בארוחה אחת עם פירות עץ נוספים, גם אם ביניהם פירות משבעת המינים, יש להקדים ולברך על התמר, ולפטור בכך גם את השאר. למעט כאשר אוכל גם זית, שהוא היחיד הקודם בחשיבותו לתמר, שאז יש לברך על הזית ולפטור בו את השאר.
בנוסף, במקרה של אכילת פירות משבעת המינים יחד עם פירות עץ רגילים, אין לברך לאחר האכילה את ברכת 'בורא נפשות', אלא רק את ברכת על העץ' ('מעין שלוש'), כי היא פוטרת גם את אכילת שאר הפירות.
לכתחילה אין לאכול תמר שלם בודד, הנחשב כ'בריה', כדי לא להיכנס לספק ברכה, מכיון שיש ספק אם האוכל 'בריה' ממתחייב בברכה אחרונה אף בשיעור קטן מ'כזית'. ולכן יש להותיר חלק מהתמר, או לאכול כמות של 'כזית', המחייבת בברכה לכל הדעות. ובכל אופן, בדיעבד שאכל תמר שלם ואין לו עוד, לא יברך ברכה אחרונה.
גם כשאוכלים תמר במסגרת סעודת לחם, אך בתור 'קינוח', יש לברך 'בורא פרי העץ', כיון שה'קינוח' נחשב תוספת לסעודה, ואיננו טפל ללחם. אך אין לברך ברכה אחרונה, כיון ש'ברכת המזון', שאותה מברכים בסיום סעודת הלחם, כוללת את כל סוגי המאכלים.
על תמרים שנתמעכו או רוסקו, אם נותרו בהם חתיכות שלא רוסקו לחלוטין, לכל הדעות יש לברך 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'.
אך אם רוסקו היטב במכונה והפכו לממרח, יש חילוקי דעות בין הפוסקים מהי הברכה (כאשר נאכל כדבר חשוב בפני עצמו): לדעת ה'אור לציון' (כשיטת ה'בן איש חי' וכן רוב הפוסקים), יש לברך 'שהכל', כיון שאיננו נחשב פרי וצורתו השתנתה. ולדעת ה'יביע אומר' (כשיטת השולחן ערוך) יש לברך גם עליו 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'. ואם מעורבים בהם גם שברי אגוזים או פירות אחרים הניכרים בתערובת, לכל הדעות ניתן לברך על האגוזים ולכוון בהם גם על שאר התערובת.
על אכילת דבש התמרים (סילאן) יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', ואחריה 'בורא נפשות רבות'.
