עיין בגמ' ברכות (לח:) דאיתא התם לגבי תומי וכרתי, שאם שלקם ואוכלם מברך עליהם ברכת שהכל ניהיה בדברו, מפני שראויים לאכילה יותר כשהם חיים. וכן ביאר רש"י (שם). וכן נראה מדברי התוס' (ברכות לח: ד"ה משכחת) שכתבו בשם רבנו יהודה שנראין הדברים, שכל דבר שהוא כל כך טוב מבושל כמו חי וחי כמו מבושל כמו מיני קטניות וכן תפוחים יש להן ברכה הראשונה שכל כך שוין מבושלין כמו חיין ומטעם זה מברכינן נמי על היין מבושל בורא פרי הגפן שכל כך הוא טוב אחר הבשול כמו קודם לכן וקרא וסלקא וכרוב וכיוצא בהן שטובין יותר מבושלין מחיין כשהן חיין מברכין עליהם שהכל ומבושלין ב"פ האדמה. וכו'. ע"ש.
מקור: וכ"כ הרא"ש (פ"ו סי' טו). וכ"פ הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ג) אמנם הרי"ף (ברכות פ"ו דף כז.) פסק בדין תומי וכרתי שמברך עליה אחר בישולם בורא פרי האדמה. וכ"כ הטור (סי' רה) בשם הגאונים. ועיין בספר נוה שלום שולאל (סי' רסט אות כו) שכתב שמברכים על הטומאטיס היינו עגבניות ברכת שהכל נהיה בדברו, אולם בספר מעשה אליהו מני (סי' קכז) העיר לנכון שכיום הרגילות לאכול עגבניה חיה ולכן ברכתה בורא פרי האדמה. וכ"פ בחזו"ע (ברכות ע"מ קמג).
