מקור: מצינו לדברי הגאון רבי משה חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (סימן פג), שהביא מה שכתב הרדב"ז בטעם היתר אכילת החצילים, שכל שנותן פרי תוך שנה לזריעתו הוא מין ירק, וכתב עליו, שטעם חלוש הוא להתיר איסור תורה של ערלה. גם החזון איש (בדיני ערלה סימן י"ב) כתב, שאין לדין זה שכל שנותן פרי תוך שנה לזריעתו הוא מין ירק, מקור בגמרא. ע"כ. אולם בשו"ת קול אליהו חלק ב' (בקונטרס מחנה ישראל סימן נד) כתב, שמצא כתוב בכתיבת ידי הגאון ר' שמואל גרמיזאן, שכן שנינו בתוספתא, שכל שמוציא פירות תוך שנה לזריעתו אינו נקרא אילן לענין ערלה, ואינו אלא ירק. ושכן נראה דעת מרן בשלחן ערוך אורח חיים (סימן רג) שפסק, שיש לברך על הבננות בורא פרי האדמה, ובבית יוסף השוה דין החצילים לבננות. וכן מצא עוד בכתיבת יד הגאון רבי אברהם אזולאי בעל חסד לאברהם, ששאל לתלמידי מרן ולתלמידי מהרח"ו אודות החצילים, והעידו שראו את הרבנים הנ"ל שהיו אוכלים אותם, ולא חששו כלל לאיסור ערלה, והיו מברכים עליהם בורא פרי האדמה, ואמרו שהיא מין ירק, הואיל, ומוציא פירות בתוך שנה לזריעתו. וכן המנהג פה עה"ק ירושלים, שלא נמצא שום תלמיד חכם וחסיד שיחושו לאוסרו, אף על פי שהם מחמירים לעצמם בכמה חומרות ומתנהגים בכמה מיני קדושות בעשר ידות. ע"כ. וכ"פ בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' נב). ובספר הלכה ברורה (סי' רג אות ד). ובספר יעלה הדס (ח"א סי' ט). ובספר מעשה הברכה (פ"ד אות סב).
