האוכל מאכל וכוונתו לרפואה, אין משתנית ברכתו מחמת כן
בהרחבה:
דנו רבותינו הראשונים האם כאשר עשו מאכל לרפואה ברכתו משתנית מחמת כן או לאו, ולהלכה אין משתנית הברכה מחמת כן.
מקור: כתב הרא"ה (ברכות לח. בדין שתיתא), כל מאכל שהוא מיוחד לרפואה ואין דרך לאוכלו מברך עליו שהכל. וכ"פ הרמ"א בהגה. אמנם, מדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ג ה"ג), שהזכיר דין השתיתא וחילק אם הוא לשתיה או לאכילה, ולא חילק אם הוא לרפואה או לא, ונראה שכך מפרש הבית יוסף בסי' רח את דברי רבינו יונה, שאין הבדל בין לרפואה או לאו, אלא האם זה בגדר שתיה או אכילה. וכן עיקר. ועיין עוד בהלכה ברורה (בירור הלכה אות טז בסופו), שאפשר שבנידון דידן גם הרא"ה יודה שבדיעבד אם בירך העץ יצא.
