כתב אבי הפוסקים וראש לכל הרופאים אדונינו הרמב"ם (הלכות דעות פ"ד ה"ה) וזה לשונו: לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו אלא על צידו, בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין.
בהרחבה:
יש כמה טעמים נפלאים בדין זה.
על פי הפשט - ביארו רבותינו הפוסקים שזהו מדרכי הבריאות, שלא יישן על ערפו, לפי שהשינה על העורף מזיקה לשדרה ולכליות, כי המותרות עלולים לרדת לחוט השדרה ולעכב הנשימה. ולא יישן על פניו העורף כדי שלא ירדו המותרות והליחות אל העינים
אלא הנכון הוא שבתחילת הלילה יישן על צד שמאל, מטעם שהכבד מונח בצד ימין והאצטומכא בצד שמאל, וכאשר יטה על צד שמאל אזי יהא הכבד על האצטומכא ויחממה בחומו ובזה יגרום שיתעכל המזון מהרה. אמנם בסוף הלילה אחר שכבר התעכל המזון יטה עצמו לצד ימין כדי שתנוח האצטומכא וכדי שחלק המאכל הטוב ירד בקלות אל הכבד וחלק המותרות ילך לבני המעים.
ועל פי תורת הקבלה - כתב רבינו הגדול רבי אליעזר פאפו בספרו הבהיר חסד לאלפים (סימן רלה - רלט בסופו) שאדם השוכב על צד ימין גורם להגביר הסטרא אחרא הנקרא צד שמאל, וכתוצאה מכך עלול לבוא לידי טומאת קרי חס ושלום, אמנם על ידי שמקפיד לישון רק על צד שמאל, או לכל הפחות מתחילת הלילה ועד חצות, הנה בזה מועיל לבטל כחות החיצונים ולהכניעם.
