חלק אושפיזין
ופדיון נפש הושענא רבה

וזה לשון הזוהר הקדוש (תרגום למטה):

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. בְּקַדְמִיתָא תֵּשְׁבוּ, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ. אֶלָּא, קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי. תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא.

קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי, כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲוָה עָיֵיל לַסּוּכָּה הֲוָה חַדֵּי, וְקָאִים עַל פִּתְחָא לַסּוּכָּה מִלְּגָאו, וְאָמַר נְזַמֵּן לְאוּשְׁפִּיזִין. מְסַדֵּר פָּתוֹרָא, וְקָאִים עַל רַגְלוֹהִי, וּמְבָרֵךְ, וְאוֹמֵר בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, תִּיבוּ. אָרִים יְדוֹי, וְחַדֵּי, וְאָמַר זַכָּאָה חוּלָּקָנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ וְגוֹ', וַהֲוָה יָתִיב.

תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא, דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא, יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְקַבְּלָא אוּשְׁפִּיזִין, לְמֶחְדֵּי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעֵי לְמֶחְדֵּי לְמִסְכְּנֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּחוּלָקָא דְּאִינּוּן אוּשְׁפִּיזִין דְּזַמִּין דְּמִסְכְּנֵי הוּא. וְהַהוּא דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין עִלָּאִין, אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא יָהִיב לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי מִנֵּיהּ, וְאַמְרֵי אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ', אִשְׁתְּכַח דְּהַהוּא פָּתוֹרָא דְּתַקִּין, דִּילֵיהּ הוּא, וְלָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלֵיהּ כְּתִיב וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלָא חַגַּי. וַוי לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא קַיְימֵי מִפָּתוֹרֵיהּ…

וְלָא לֵימָא אִינִישׁ אֱכוּל וְאֶשְׂבַּע וְאַרְוִוי בְּקַדְמִיתָא, וּמַה דְּיִשְׁתְּאַר אֶתֵּן לְמִסְכְּנֵי, אֶלָּא רֵישָׁא דְּכֹלָּא דְּאוּשְׁפִּיזִין הוּא, וְאִי חַדֵּי לְאוּשְׁפִּיזִין וְרַוִּי לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי עִמֵּיהּ, וְאַבְרָהָם קָרֵי עָלֵיהּ אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְגוֹ'. וְיִצְחָק קָארֵי עָלֵיהּ כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח.

תרגום לשון הזוהר הקדוש:

וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר כָּךְ יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. בָּרִאשׁוֹנָה תֵּשְׁבוּ, וְאַחַר כָּךְ יֵשְׁבוּ. אֶלָּא הָרִאשׁוֹן לָאוֹרְחִים, הַשֵּׁנִי לִבְנֵי הָעוֹלָם.

הָרִאשׁוֹן לָאוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לַסֻּכָּה הָיָה שָׂמֵחַ, וְעוֹמֵד עַל פֶּתַח הַסֻּכָּה מִבַּחוּץ וְאוֹמֵר: נְזַמֵּן לָאוֹרְחִים. מְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו, וּמְבָרֵךְ וְאוֹמֵר: בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שְׁבוּ אוֹרְחִים עֶלְיוֹנִים, שְׁבוּ. שְׁבוּ אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה, שְׁבוּ. הֵרִים יָדָיו וְשָׂמַח, וְאָמַר: אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹ'. וְהָיָה יוֹשֵׁב.

הַשֵּׁנִי – לִבְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעָם וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, יוֹשֵׁב בְּצֵל הָאֱמוּנָה, לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים, לִשְׂמֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְצָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֵלֶק שֶׁל אוֹתָם אוֹרְחִים שֶׁזִּמֵּן, הוּא לָעֲנִיִּים. וְאוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בַּצֵּל הַזֶּה שֶׁל הָאֱמוּנָה, וּמַזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ, אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה, וְלֹא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָם, כֻּלָּם קָמִים מִמֶּנּוּ וְאוֹמְרִים אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ'. נִמְצָא שֶׁאוֹתוֹ שֻׁלְחָן שֶׁתִּקֵּן – שֶׁלּוֹ הוּא, וְלֹא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עָלָיו כָּתוּב וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלֹא חַגַּי. אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה הַלָּלוּ קָמִים מִשֻּׁלְחָנוֹ…

וְלֹא יֹאמַר אָדָם אֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאֶשְׁתֶּה בָּרִאשׁוֹנָה, וּמַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר אֶתֵּן לָעֲנִיִּים. אֶלָּא רֵאשִׁית הַכֹּל הוּא שֶׁל הָאוֹרְחִים. וְאִם שִׂמַּח אֶת הָאוֹרְחִים וְהִשְׁקָה אוֹתָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ עִמּוֹ, וְאַבְרָהָם קוֹרֵא עָלָיו אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְגוֹ'. וְיִצְחָק קוֹרֵא עָלָיו כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.