אדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא שכאשר אדם מתעורר באהבה כלפי זולתו הדבר מעורר את אהבת הזולת אליו, וכל זה הוא טבע שנוהג אפילו כששניהם שוים במעלתם, ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו ומכניסו להיכלו, היכל המלך, חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק, ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש – נתאר לעצמינו, אדם בא לבית, מקבל טלפון מגדול הדור, איזו שמחה הוא מקבל, איזו נחת. אדם גדול דיבר אתו, אוטומטית הוא מרגיש טוב.

וכל שכן אם מלך יראה אליו את אהבתו, שהוא יעריך זאת מאוד ויתמלא אהבה כלפיו. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם אדם זה הוא איש הדיוט ונבזה ומוטל באשפה, והמלך הסכים לבוא עד אליו לאשפה שהוא נמצא בה, נתן לו יד והרים אותו מאשפתו, הביא אותו לארמון המלכותי והכניסו לחדר הכי אישי שלו, חיבק ונישק אותו, נתן לו בגדים חדשים ומכובדים, נתן לו סכום כסף יפה להתפרנס ממנו בכבוד, נתן לו בית חדש וכו' וכו', האם ניתן בכלל לשער כמה אהבה מתעוררת בלב שלו כלפי המלך לאחר כל זאת.

לעורר אהבה לה' יתברך

כפי שממשיך בעל התניא ואומר: על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש, מעומקא דליבא לאין קץ. ואף אם לבו – של אותו אדם פשוט שבנמשל, שהמלך מראה אליו את אהבתו, הוא כלב האבן, המס ימס – לב האבן שלו, והיה למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך.

כעת מסביר בעל התניא שכל הפרטים האמורים במשל לעיל במלך בשר ודם, ישנם ובמדה נעלה יותר בנמשל לגבי מלך מלכי המלכים הקב"ה, וזה לשון קדשו: והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, וגדול יתר מאוד בכפלי כפלים לאין קץ, עשה לנו אלקינו – הקב"ה, המלך הגדול של כל העולם, כשהראה את אהבתו הגדולה לעם ישראל בשעה שהיו במצב הנחות ביותר בהיותם במצרים, זרוקים שם ומקבלים מכות ועינויים בכל יום, "וירעו אותנו המצרים ויעננו ויתנו עלינו עבודה קשה" (דברים כו,ו).

בני ישראל סבלו במצרים מאוד והיו בשפל המדרגה, התייחסו אליהם באכזריות ובאלימות וכו', וגם מבחינה רוחנית הגיעו כמעט עד לשער החמישים של הטומאה, ירדו עד התחתית ואף מתחת לתחתית, והקב"ה ברחמיו ירד בעצמו לתוך ה'אשפה' של טומאת מצרים והוציא אותם משם.

ולא רק שהוציא אותם משם, אלא גם המשיך לחבק אותם בענני כבוד, מלמעלה כדי להגין עליהם מחום השמש, מהצדדים כדי להגין עליהם מכל מיני רוחות רעות וחיות רעות, ומלמטה כדי להגין עליהם מפני נחשים ועקרבים, זה נקרא 'מקום מוגן', הכי טוב שיש.

לא צריך לפחד

מי שנמצא תחת השמירה של ה' לא צריך לפחד משום דבר. הקב"ה שומר עליך בצורה כל כך נפלאה, ולך נדמה חס ושלום שה' הזניח אותך או לא שומע אותך.

יש אדם שאומר: 'אני דיברתי אתו [עם הקב"ה] והוא לא חזר אלי'. מה אותו אדם חושב לעצמו, וכי ה' יתברך הוא כמו חבר שלו – 'לא חזר אלי'?! זה לא שהוא לא חזר אליך, אלא שאתה לא חזרת אליו.

כלומר לא חזרת בתשובה שלימה, ולכן הוא לא מתייחס אליך. אתה פשוט רחוק, אין לך קליטה. תתקרב ותעמוד במקום שיש קליטה ותראה איך שהוא מאוד יאהב אותך. בבית מדרש יש קליטה, בבית הכנסת יש קליטה. לעומת זאת, במועדוני בילוי וכיו"ב אין קליטה. אתה נמצא במקום של אשפה ואתה רוצה שה' ישמע אותך?!

תתרחק משם קצת ותחפש את ה' – "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" (איכה ג, מ). לכאורה, מה צריך לחפש את ה', הרי ה' נמצא בכל מקום?! אלא שכשה' רוצה הוא מסתתר מאנשים, וצריך להשקיע הרבה מאמצים כדי לזכות לגלות אותו.