שו"ת הלכה

לפני: 'בורא פרי העץ'.

אחרי: 'ברכה מעין שלוש' ('על העץ ועל פרי העץ').

לפני אכילת ענבים, יש לאחוז מעט ביד ימין, ולברך:

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'.

לאחר סיום הארוחה (אם אכל מהענבים – או בצירוף פירות נוספים מ'שבעת המינים' – כמות של כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות), יש לברך:

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּדֶה,

וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ.

רַחֵם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ, עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

(בשבתות ובמועדים מוסיפים כאן כמפורט:

בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה. בראש חודש: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה.

ב'שלושת הרגלים' ובחול המועד : וְשַׂמְּחֵנוּ בְּיוֹם –

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה / חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה / חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה / שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה

– בְּיוֹם טוֹב (בחול המועד: בְּיוֹם) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.

בראש השנה: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה).

כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת (על פירות מגידול ארץ ישראל: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ),

בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת (על פירות מגידול ארץ ישראל: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ)'.

לפני האכילה: 'שהכל נהיה בדברו'. ויש אומרים: 'בורא פרי האדמה'.

אחרי האכילה (בשיעור 'כזית' ומעלה): 'בורא נפשות'.

לפני: 'בורא פרי העץ'.

אחרי: 'בורא נפשות'.

לפני אכילת אגוזי קשיו, יש לאחוז מעט ביד ימין, ולברך:

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'.

לאחר סיום הארוחה (אם אכל מהקשיו – או בצירוף מאכלים נוספים שברכתם האחרונה זהה – כמות של כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות), יש לברך:

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים'.

פיצה מבצק רגיל: 'המוציא' ו'ברכת המזון'.

פיצה מבצק ממותק:

אכילה בכמות קטנה: 'מזונות' ו'על המחיה'.

אכילה בכמות גדולה: 'המוציא' ו'ברכת המזון'.

על פיצה מבצק רגיל (= שהמים מהווים את רוב הנוזלים שבו):

לפני האכילה: נטילת ידיים וברכת 'המוציא' (בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ).

אחרי האכילה (אם אכל מהבצק כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות): ברכת המזון (המופיעה בסידורים).

על פיצה מבצק ממותק (= שרוב הנוזלים שבו אינם מים (אלא ביצים, שמן, חלב, חמאה, דבש, מיץ פירות וכדומה), וטעמם המתוק נרגש בבצק עצמו (למנהג הספרדים: אפילו אם נרגש מעט. ולמנהג האשכנזים: רק אם הטעם חזק מאד, עד שממתיק את הבצק כעוגה):

אם אוכל כמות קטנה בלבד מהבצק:

לפני האכילה: ברכת 'מזונות' (בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת).

אחרי האכילה (אם אכל מהבצק כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות): ברכת 'על המחיה' (המופיעה בסידורים).

[אולם, לדעת רבים מהפוסקים, לכתחילה ראוי לאכול פיצה כזו ובכמות כזו רק במסגרת סעודת לחם, ובכך לפטור אותה מברכה. או לאכול ממנה בכמות גדולה יותר (כדלהלן), שאז ברכתה 'המוציא' ללא ספק].

ואם אוכל מבצק הפיצה בכמות של 'קביעות סעודה' (כ-216 גרם ומעלה; בדרך כלל ב-2 'משולשי פיצה' יש יותר מכמות זו):

לפני האכילה: נטילת ידיים וברכת 'המוציא' (בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ).

אחרי האכילה: 'ברכת המזון' (המופיעה בסידורים).

בימי חג הפסח, וכן באכילת כמות גדולה בשאר ימות השנה:

'המוציא' ו'ברכת המזון'.

באכילה מועטת (פחות משיעור קביעות סעודה) בשאר ימות השנה:

למנהג רוב הספרדים: 'מזונות' ו'על המחיה'.

למנהג האשכנזים ומקצת הספרדים: 'המוציא' ו'ברכת המזון'.

לפני האכילה: 'שהכל נהיה בדברו'.

אחרי האכילה: 'בורא נפשות'.

לפני אכילת טורטייה מקמח תירס, יש לאחוז ביד ימין ולברך:

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ'.

לאחר סיום הארוחה – אם אכל (מהטורטייה בפני עצמה, או בצירוף מאכלים אחרים שברכתם האחרונה זהה) כמות של לפחות כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות – מברך את ברכת 'בורא נפשות':

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים'.

לפני האכילה: 'בורא פרי האדמה' / 'שהכל נהיה בדברו' (בהתאם לסוג הלביבה, כדלהלן).

אחרי האכילה: 'בורא נפשות'.

על לביבות העשויות מתפוח אדמה מגורר במגררת (פומפיה) – יש לברך 'בורא פרי האדמה':

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה'.

על לביבות העשויות מפירה מרוסק או מקמח תפוחי אדמה – יש לברך 'שהכל נהיה בדברו':

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ'.

ולשיטת היביע אומר, גם על לביבות אלו - יש לברך 'בורא פרי האדמה'.

לאחר סיום הארוחה – אם אכל (מהלביבות בפני עצמן, או בצירוף מאכלים אחרים שברכתם האחרונה זהה) כמות של לפחות כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות – מברך את ברכת 'בורא נפשות':

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים'.

מערבל מזון (מיקסר) ששימש בעבר ללישת בצק או שימוש אחר עם קמח - לכתחילה יש להימנע כליל מלהשתמש בו בפסח, להצניעו במקום סגור, ולרכוש מיקסר (ידני) שיהיה מיוחד לפסח. ואפילו אם ינקוהו היטב ויקנו חלקים חדשים - אין להקל.

ובשעת הדחק וצורך גדול - יש מתירים (לפי פסקי הספרדים) להכשיר מיקסר, בהתאם לההנחיות המפורטות להלן ב'הרחבה'.

אסור לברך ללא כיסוי ראש.

יד חברו - נחשבת כיסוי, אך יד עצמו - אינה נחשבת כיסוי.

אין לברך ברכה, להתפלל, להזכיר את שם השם, להוציא דברי תורה בפיו, או להיכנס לבית כנסת – ללא כיסוי ראש, כמו כיפה או כובע. ניתן להשתמש גם עם כובע קש, מפית וכל דבר המכסה. במקרה הצורך, אף הנחת ידו של אדם אחר על ראש המברך – יכולה לשמש כיסוי.

אולם הנחת ידו של המברך עצמו על ראשו – אינה נחשבת כיסוי, כי היא חלק מאותו הגוף הדורש בכיסוי. ואם היד מכוסה בשרוול ארוך, נחשב השרוול לכיסוי.

בשאר הזמנים, אף שגם בהם חלה חובה לכסות את הראש, ניתן במקרה הצורך לכסות את הראש בידו, כי חובת כיסוי זו היא בעיקר כסימן היכר המבדיל בין יהודי לגוי, ולכן גם כאשר רק מניח את ידו על ראשו, נחשב הדבר כ'היכר', ואין הכרח בכיסוי של ממש.

לפני האכילה: 'בורא מיני מזונות'.

אחרי האכילה: 'על המחיה'.

לפני אכילת פתיתים מבושלים, יש לאחוז ביד ימין את הכף עם מעט מהפתיתים, ולברך:

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'.

לאחר סיום הארוחה – אם אכל (מהפתיתים בפני עצמם, או בצירוף מאכלים אחרים שברכתם האחרונה זהה) כמות של לפחות כ-27 גרם ומעלה, תוך זמן פחות מ-7 וחצי דקות – מברך את ברכת 'על המחיה' ('ברכה מעין שלוש'):

'בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּדֶה,

וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ.

רַחֵם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ, עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

(בשבתות ובמועדים מוסיפים כאן כמפורט:

בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה. בראש חודש: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה.

ב'שלושת הרגלים' ובחול המועד : וְשַׂמְּחֵנוּ בְּיוֹם –

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה / חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה / חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה / שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה

– בְּיוֹם טוֹב (בחול המועד: בְּיוֹם) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.

בראש השנה: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה).

כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה (על מין דגן שרובו מגידול ארץ ישראל: וְעַל מִחְיָתָהּ וְעַל כַּלְכָּלָתָהּ),

בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה (על מין דגן שרובו מגידול ארץ ישראל: וְעַל מִחְיָתָהּ וְעַל כַּלְכָּלָתָהּ)'.

כאשר אוכלים לחם, יש לשייר ממנו מעט בסיום הסעודה. ואין לפנות מהשולחן את המפה ואת שיירי הלחם, עד לאחר ברכת המזון.

לדעה א' בפוסקים:

לפני האכילה: נטילת ידיים וברכת 'המוציא' (בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ).

אחרי האכילה (אם אכל בכמות של כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות): ברכת המזון.

לדעה ב' בפוסקים:

לפני האכילה: ברכת 'בורא מיני מזונות' (בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת).

אחרי האכילה (אם אכל כמות של כ-27 גרם ומעלה, תוך פחות מ-7 וחצי דקות): ברכת 'על המחיה'.

ואם אוכל בכמות של 'קביעות סעודה' (216 גרם ומעלה):

לכל הדעות יש ליטול ידיים ולברך ברכת 'המוציא', ובסיום הארוחה לברך ברכת המזון.