סומא יכול להדליק ולברך ולהוציא אחרים ידי חובתם, דאיכא פרסום הנס לאחרים, ואף סומא הדר לבד חייב בהדלקת הנרות שהרי הסומא חייב בכל המצוות כולן. אמנם, אם הוא נשוי אשתו תברך ותוציאו ידי חובה. והכל לפי הענין.
בהרחבה:
בשו"ת מהרש"ל (סי' עז) כתב, שאם הוא נשוי, יאמר לאשתו להדליק נ"ח עליו, ואם אין לו אשה, ויש לו בית בפ"ע, צריך להדליק בעצמו ע"י סיוע אדם אחר, שאע"פ שהוא אינו רואה, כיון שאחרים רואים איכא פרסומי ניסא, כדין ציצית שכתוב בו 'וראיתם אותו', והואיל וישנו בראיה ע"י אחרים חייב בציצית, וכל שכן שחייב בנרות חנוכה, שהרי אחרים רואים את הנרות, והרי כבר נפסקה הלכה כחכמים שהסומא חייב בכל המצות. ולא דמי לנר של הבדלה, שהסומא אינו מברך בורא מאורי האש, כמ"ש בשו"ע (סי' רחצ סעיף יג), דשאני התם דבעינן שיאותו לאורו. משא"כ הכא דאיכא פרסומי ניסא לאחרים. עכת"ד.
מקור: מהרש"ל (סי' עז), חזו"ע (חנוכה, ע"מ קיג). ושוב מצאתי שכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' סז), והעלה שהסומא מברך ברכת להדליק נר חנוכה. וכ"פ בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג חאו"ח סי' נד). גם בשו"ת רבבות אפרים (ח"ד סי' קסג אות ז ואות כד) כתב בשם הגאון רבי משה פיינשטיין שהסומא מברך על הדלקת נרות החנוכה. ע"ש. גם בספר נתיבי עם (עמוד רמט), תמה על מ"ש השערי תשובה בשם הרב מור וקציעה, שאין לברך, דהא מוכח להדיא מדברי מהרש"ל דס"ל שיש לברך, וסיים, שכן המנהג בירושלים ת"ו, שהסומא מברך כדין בר חיובא גמור. וכן עיקר.
