תפריט
על שולחנו של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, היה נהוג בליל הסדר, שלפני כל אחד מבני הבית למגדול ועד קטון היתה מונחת הגדה נאה וברורה.
וכאשר היו קוראים את ההגדה ב"מגיד", כל אחד בתורו קרא בקול רם קטע אחד, על פי סדר הישיבה, כאשר כל היתר היו אומרים איתו בלחש (ודין שומע כעונה דוקא כששומע מאיש מעל גיל 13).
כך נוטל כל אחד את חלקו – מבוגרים וצעירים בנים ונכדים, במצוות סיפור ניסי יציאת מצרים.
כל טרחתנו העצומה לכבוד ליל הסדר הקדוש היא בעיקר בשביל להגיע לרגע הנשגב שנזכה לשבת עם בנינו ובנותינו היקרים והאהובים סביב שולחן החג, נקרא עימם את ההגדה ונספר להם את סיפור יציאת מצרים, ובכך נקיים מצות עשה מן התורה של: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
עלינו לדעת נאמנה שבלילה קדוש זה כל שערי השמים נפתחים לפנינו, ויחד עימם נפתחים לפנינו גם הלבבות של ילדינו היקרים, וכל מה שנצליח להחדיר לתוך ליבם הטהור של הילדים במשך הזמן הקצר של לילה קדוש זה – יישאר עימם למשך שנים רבות.
גם אם למראית העין נראה שהדברים לא פעלו על אחד הילדים שום פעולה טובה ואין להם כל השפעה, הדבר אינו כך באמת, וסופם של הדברים שהוא שמע בליל הסדר להתעורר בקרבו ביום מן הימים ולפעול את פעולתם.
בספר שופטים מסופר על "יהונתן בן גרשום בן מנשה" שהיה הוא ובניו כהנים לעבודה זרה. לפי דברי חז"ל יהונתן זה הוא בנו של גרשום שהיה בנו של משה רבנו, ומה ששינה הכתוב וקראו: "יהונתן בן גרשום בן מנשה" ולא "בן משה" זהו רק מפני כבודו של משה רבנו, שלא לפרסם שנכדו נעשה כומר לעבודה זרה.
חז"ל הקדושים מוסיפים שיהונתן הגיע לדיוטא תחתונה זו רק מפני שרצה להרוויח הרבה כסף, ובבית העבודה זרה היו משלמים לו משכורת חודשית גבוהה מאוד. וכששמע על כך דוד המלך צר לו על מצבו הרוחני של נכדו של משה רבנו, והבטיח לו שימנה אותו להיות "שר האוצר" של מלכותו וישלם לו משכורת גבוהה הרבה יותר, ועל ידי זה חילץ אותו מאותו מקום טמא, והוא שב אל ה' בכל ליבו.
אולם מבואר במדרש שלאחר שדוד המלך נפטר ושלמה בנו מלך תחתיו, החליף שלמה המלך את כל השרים והממונים של אביו, וביניהם את יהונתן שר האוצר, והעמיד ממונים אחרים, ומשום כך חזר יהונתן לסורו הראשון ונעשה שוב כומר לעבודה זרה בבית העבודה זרה שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועליו נאמר בספר מלכים: "ונביא אחד זקן יושב בבית אל", והיינו נביא שקר ועובד עבודה זרה.
אולם באותה תקופה ארע מעשה שזעזע אותו עד עמקי נשמתו, והתעוררו בקרבו הרהורי תשובה אמיתיים שגרמו לו שוב לחזור בתשובה, אך הפעם לא בשביל להרוויח כסף אלא מתוך הכרה ברורה ואמיתית בגדולתו של ה' יתברך, ומכיוון שתשובתו באותו היום הייתה חזקה ואמיתית ביותר, זכה ושרתה עליו רוח נבואה, ונעשה לנביא אמת, ונאמרו שתי נבואות של ה' מתוך פיו, כמו שכתב הגה"ק רבנו מנחם עזריה מפאנו זיע"א בספר "עשרה מאמרות" בלשון קודשו:
"ובשעה שיהונתן הרהר מאליו תשובה שלימה שרתה עליו רוח הקודש, והיה נביא אמת לה' להוכיח את חברו שעבר על נבואת עצמו, וגם ניבא במה שנתנבא חברו על המזבח אשר בבית אל, ונוספה נבואתו של יהונתן על כל בתי הבמות אשר בערי שומרון".
ומה כל כך הגביר והעצים את הרהורי התשובה שהתעוררו בקרבו של יהונתן, נכדו של משה רבנו, באותו יום, שגרמו לו לשוב בתשובה כל כך עמוקה ואמיתית באחרית ימיו עד כדי כך שזכה לדרגת נבואה?
התשובה לכך היא: כמו כל יהודי, גם משה רבנו ישב עם כל בני ביתו, ובכללם עם נכדו יהונתן, וערך את ליל הסדר כמצוותו. משה רבנו האריך והרחיב מאוד בסיפור הנפלאות והאותות והמופתים שעשה הקב"ה למען עם ישראל בהיותם במצרים, ומי כמשה רבנו, שהיה בעל המעשה ועל ידו נעשו כל האותות והמופתים, יודע לספר סיפור זה בצורה נפלאה ומרתקת כל כך. במשך כל אותו הלילה עד אור הבוקר היה הנכד יהונתן מרותק לסיפורי הנפלאות שסיפר סבו הקדוש, משה רבנו, והדברים חדרו עמוק עמוק לתוך ליבו.
אמנם בשנים הבאות יהונתן עזב את דרך ה' ונעשה כומר לעבודה זרה כנ"ל, אולם סיפורי נפלאותיו של ה' שסיפר לו סבא באותו ליל הסדר מעולם לא נתנו לו מנוחה. תמיד הם "הציקו" לו. בכל פעם הם עוררו בקרבו שאלות נוקבות על מצבו הרוחני – מה אני עושה כאן במקום כל כך טמא, הלא נכדו של משה רבנו אנכי?! הלא בן לעם קדוש אנכי?! כיצד אני מסוגל לגרום כזה צער לה' יתברך אחר כל הניסים והנפלאות שעשה בעבורי ובעבור עמי?! – עד שבסופו של דבר הדברים הצליחו לפעול את פעולתם וגרמו לו לשוב בתשובה אמיתית ושלימה, עד שזכה להיעשות נביא כפי שהיה סבו, משה רבנו.
ואכן גם לכך ניתן למצוא רמז בדברי הרמ"ע מפאנו שכתב בלשון קודשו:
"וכבר זכרנו במקום אחר כי נתבשר משה על יהונתן בן גרשום שישלים בכי טוב (שישוב בתשובה שלימה) בפסוק: 'ולמען תספר באזני בנך ובן בנך' וכתיב : 'וידעתם כי אני ה'' (שם) – השווהו למשה בידיעה זו (שידעו את ה')… וכבר נתבשר משה אדוננו שלבסוף תשרה שכינה על יהונתן ויהיה נביא אמת, שהרי השווהו למשה זקנו כאמור".
כלומר: במה שאמר הקב"ה למשה רבנו "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי בארץ מצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'", רמז לו בעצם שסיפור זה שהוא יספר לנכדו יהונתן ("בן בינך") בליל הסדר, הוא זה שיחזיר אותו למוטב באחרית ימיו, ויזכה אותו לדעת את ה' כמו משה רבנו סבו, וכמו שאתה זכית להיות נביא כך גם נכדך יזכה באחרית ימיו להיות נביא.
ומאחר ויש לסיפור הנפלאות של ה' בליל הסדר כח כל כך עצום ונשגב לפעול על נפשותיהם של הילדים היקרים, לכן ראוי שכל אחד ואחד יקרא את ההגדה יחד עם ילדיו היקרים במתינות ובנעימות ולא ימהר חלילה, וכן טוב לחלק לילדים מעט מיני מתיקה כדי לשמח אותם ולמשוך את ליבם להשתתף כראוי בקריאת ההגדה.
כאשר אחד מהילדים מתעורר לשאול שאלה כלשהי בפירוש דברי ההגדה או סיפור יציאת מצרים – יש לקפוץ על כך כמוצא שלל רב ולהאזין לו ברוב קשב ובהנאה מרובה, כיוון שעיקר מצוות "והגדת לבנך" מתקיימת דווקא על ידי שאלות שמטרתן להבין את ניסי הקב"ה ושאר סיפור יציאת מצרים, כפי שהורו חז"ל ואמרו: "חכם בנו שואלו. ואם אינו חכם, אשתו שואלתו. ואם לאו, הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה".
הטעם לכך, משום שבפסח באים אנו לתקן את פגם הנחש הקדמוני שחטאו החל בכך ששאל את חוה שאלה לא רצויה: "ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן". הנחש לא התכוון לשאול בתמימות מאלו עצים בדיוק אסר הקב"ה על אדם וחוה לאכול, אלא כל מטרתה של שאלה זו הייתה לפתוח עם חוה בדיבור ולהטיל בה את ארס הכפירה שבו, כפי שאחר כך הוסיף הנחש ואמר: "ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון, כי יודע אלקים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ידעי טוב ורע".
ומכיוון שחטא עץ הדעת נגרם על ידי שאלה של כפירה, לכן בליל הסדר אשר בו באים אנו לתקן חטא זה כנ"ל עלינו להרבות בשאלות של קדושה, כלומר שאלות שמטרתן להבין את ניסי הקב"ה ושאר סיפור יציאת מצרים, כיון שיש בכוחן של שאלות קדושות, שאלות בלימוד התורה, לשבר ולבטל כל מיני שאלות של כפירה.
כמו כן, ראוי ונכון שראש המשפחה שעורך את הסדר יכין מבעוד יום מעט חידושים נעימים ומתוקים מדברי חז"ל בגמרא ומדרשים ושאר ספרי קודש, וישלב אותם בין הקטעים של ההגדה.
אמנם אין להאריך בכך יותר מידי כדי שלא להכביד על האנשים וכן כדי שהילדים לא יהיו עייפים, אך מצד שני גם אין לקצר בכך יותר מידי, כיון שהזמן של ליל הסדר הוא זמן של עת רצון מיוחד במינו כאמור – ואם לא עכשיו, אימתי?!
לכן יש להקפיד שלפני כל אחד ואחד מהמסובים תהיה מונחת הגדה יפה ומהודרת המשמחת את הלב. וחשוב מאוד שכל אחד מבני הבית יהיה מעורב בסדר הקדוש של לילה זה ובקריאת ההגדה, משום שעל ידי זה נשמתו זוכה לינוק שפע רוחני עצום שילווה אותה שנים רבות לאחר מכן.
