תיקון שובבים

תיקון שובבי"ם – המאי"ר לארץ

מה זה שובבי"ם?

'שובבי"ם' (או 'ימי השובבי"ם') הוא כינוי לתקופה שנתית בת שישה שבועות, בהם קוראים את שש הפרשות הראשונות בספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים (ראשי-תיבות: שובבי"ם). מקובל כי תקופה זו בשנה מסוגלת לתיקוני תשובה. כמו כן, המילה 'שובבים' רומזת ללשון הפסוק (ירמיה ג, כב): "שובו בנים שובבים, ארפה משובותיכם", שמשמעותו היא קריאת הקב"ה לבניו שמרדו בו, לשוב אליו, ואז 'ירפא' ויסלח להם על מרידתם בו.

מה זה שובבי"ם ת"ת?

בשנה מעוברת, בה ישנם שני חודשי אדר, מתארכת תקופה זו לשבועיים נוספים, בתחילת חודש אדר א', ואז נקראת התקופה: 'שובבי"ם ת"ת', על שם שתי הפרשות הבאות: תרומה, תצוה.

כמו כן, בחלק מהמקורות הראשונים המנהג מופיע מלכתחילה רק בקשר לשנה מעוברת. אך בספרי המקובלים והפוסקים האחרונים כתבו כי המנהג מתקיים בפועל בכל שנה. החיד"א ביאר (בספרו ברכי יוסף) שאף שהמנהג מתקיים מדי שנה, סגולת תיקונו גדולה ופועלת עוד יותר בשנה מעוברת.

מדוע תיקון שובבים מסוגל יותר בשנה מעוברת?

הסברים שונים נאמרו בספרי גדולי האחרונים לגבי הקשר בין תיקון השובבי"ם לשנה מעוברת.

בעל ה'לבוש' כתב שידוע שבשנה מעוברת יש חשש סכנה לנשים מעוברות להפיל ולדן חלילה, ולכן מתענים כדי לעורר רחמים עליהן. ומוסיף שזו אחת הסיבות שנקבעו תעניות השובבי"ם להתחילן בשבוע פרשת שמות, כי בה קוראים את הפסוק 'ובני ישראל פרו וישרצו' המסמל ברכה בענין הצלחת העיבור והלידה.

והשל"ה הקדוש הביא טעם נוסף, על פי תורת הקבלה: הסיבה שמעברים את השנה היא, כידוע, מתוך הצורך לאזן את הפער בין 'שנת השמש' ל'שנת הירח'. 'פער' זה נובע כתוצאה מ'מיעוט הלבנה', שנעשה ביום הרביעי לבריאת העולם, כעונש על 'חטא הלבנה'. לכן, בשנה מעוברת, המסמלת את אותו החטא, יש 'קטרוגים רוחניים' שונים, ולכן אז חשוב יותר לכפר ולשוב בתשובה.

באלו תאריכים חלה תקופת השובבי"ם?

התקופה מתחילה בתחילת שבוע פרשת שמות, ונמשכת שישה שבועות עד שבת פרשת משפטים (ובשנה מעוברת: שמונה שבועות, עד שבת פרשת תצווה).

התאריך המדויק משתנה משנה לשנה. אולם תקופה זו מתחילה מדי שנה בסביבות אמצע חודש טבת (כשבועיים לאחר חג החנוכה), ומסתיימת כעבור כחודש וחצי, בסביבות סיום חודש שבט. (בשנה מעוברת נמשכת התקופה כחודשיים, ומסתיימת בסביבות אמצע חודש אדר א').

מדוע דווקא בתקופה זו?

בפרשות השבוע אותן קוראים בתורה בתקופה זו (פרשת שמות עד פרשת משפטים), מתוארים שלבי הסיפור מתחילת שיעבוד בני ישראל במצרים, עד יציאתם ממצרים ומתן תורה. על פי תורת הקבלה, שיעבוד מצרים נועד לפדיית 'ניצוצות הקדושה' הרוחניים שנפלו ל'קליפות'. ולכן תקופה זו מסוגלת במיוחד לתיקון פגם הברית, המכונה גם 'תיקון היסוד', שגם הוא בא לתקן את אותה נפילה.

כמו כן, בחסידות (מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' תט"ו) מוסבר שסיפור יציאת עם ישראל ממצרים, עד הגיעם להר סיני, ולאחר מכן הקמת המשכן, מבטא את ענין העלאת בני ישראל מהמדרגה התחתונה ביותר עד לשורשם העליון, וכנגד זה הוא עליית נפשו של כל יהודי השב בתשובה ומתקן את נפשו. ולכן, התקופה בה קוראים את פרשות אלו, מסוגלת לתשובה ותיקון.

מהו המקור למנהג השובבים?

מקורו של המנהג קדום מאד. מוזכר לראשונה בקצרה בספר מנהגיו של המהר"ש מנוישטאט (נפטר בסביבות שנת ה'קע"ד, 1414). ובפירוט יותר בספר 'לקט יושר' (רבי יוסף יוזל אוסטרייכר, חי בסביבות ה'ק"פ-ה'רמ"ח, 1420-1488), שם מציין שמנהג הקהילות באוסטריה להתענות בשבועות אלו בשנה מעוברת בכל יום חמישי בשבוע (וכשחל יום האסור בתענית ביום חמישי, מקדימים ליום שני). הוא מעיד שכך נהג גם רבו, בעל ה'תרומת הדשן', רבי ישראל איסרלן (ה'ק"נ-ה'ר"כ, 1390-1460). המנהג נזכר גם בספרי ה'מטה משה', ה'לבוש', השל"ה, וה'מגן אברהם'.

בכתבי האריז"ל (שער רוח הקודש תיקון כז), וכן בספרי גדולי המקובלים שאחריו כמו החיד"א, הובא המנהג באריכות רבה ובפירוט משמעויות קבליות, כוונות וייחודים שונים לימים אלו, על פי תורת הסוד. וכן הביאו רבנו הבן איש חי בספריו.

מהי הסגולה המיוחדת בתקופה זו?

ימי תקופה זו מסוגלים לתיקוני תשובה מסוימים, ובמיוחד לתיקון הברית ו'פגם היסוד'. וכן להתעסקות כללית בתשובה מתוך שמחה, והוספה בתורה ובמצוות.

וכך כתב אבינו מו"ר הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א (אמרי נועם מועדים רלג): 'בימי השובבי"ם ניתן סיוע מיוחד מן השמים לכל מי שחפץ להתקדש, שאכן יצליח בכך'.

מה עושים בימי השובבי"ם?

הדבר החשוב והבסיסי ביותר עבור אדם הרוצה לתקן את נפשו, הוא להתעסק בתשובה בפועל. כלומר: יעזוב ויפסיק לגמרי מחטאיו וממעשיו הרעים, ויקבל על עצמו עול מלכות שמיים, כבן השב אל אביו. וכן ירחיק את עצמו מהדברים שעלולים למשוך אותו לחטא, כדי לוודא שלא ישוב ליפול עוד. ומכאן ולהבא יקבל על עצמו תוספת חיזוק בתורה ומצוותיה מתוך שמחה. ויעשה הכל בדרכי נועם ושלום עם בני ביתו ושאר האנשים הסובבים אותו.

האם מספיק לעשות תשובה בימי השובבי"ם, או שצריך גם לערוך תיקון מיוחד ולתת צדקה?

התשובה היא אמנם העיקר, אך איננה מספיקה להשלמת תהליך הכפרה. תיקון השובבי"ם נועד לסיום הכפרה, וכהמשך לעבודת התשובה עצמה.

התיקונים לא נועדו להחליף את התשובה, אלא לנקות את הפגם והלכלוך הרוחני שנוצר בעקבות החטא. כמבואר בכתבי האריז"ל (עפ"י זהר פרשת ויחי דף רי"ט ע"ב), שגם אחרי שהאדם עשה תשובה ונמחל לו, הפגם הרוחני לא נמחק לחלוטין ויש לטהרו ולתקנו. 

בחסידות (איגרת התשובה) מוסבר שתעניות התשובה משמשות כתחליף לענין ה'ייסורים', שנועד לסיים את טהרת האדם מחטאיו. וכן כתחליף להקרבת הקורבן, שמהותו היא התקרבות מחודשת ונחת רוח לקב"ה. כנאמר בגמרא (זבחים ז, א), שהמקריב קורבן נמשל לעבד הנותן מתנה למלך כדי להיות רצוי וחביב לפניו לאחר שמחל לו על חטאו.

ומקור הדברים בסיפור הגמרא (ברכות יז, א), שכאשר האמורא רב ששת היה יושב בתענית, נהג לומר אחר תפילתו: 'ריבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט, כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני'. והובא נוסח זה בדברי הטור והשולחן ערוך לאומרו בתענית.

האם צריך לצום בימי השובבי"ם?

המנהג הקדום, אשר יסודתו בהררי קודש, הוא לערוך סדר תעניות של תשובה בימים אלו.

בדורות הראשונים עודדו ונהגו להרבות בתעניות תשובה בכלל, וכך היה המנהג גם בשבועות אלו, ובאופנים שונים: היו שתיקנו לצום ארבעים יום רצופים, היום שצמו בימים שני וחמישי, והיו שצמו בימי חמישי בלבד. וישנם הנוהגים כך גם בימינו.

אולם כבר הורו גדולי ישראל והפוסקים בדורות האחרונים, שבימינו אין להרבות ולעסוק בתעניות תשובה, כיון שירדה חולשה לעולם, והתענית מפריעה ומזיקה לעיסוק בתורה ובתפילה. וכך עלול להיות שייצא שכרו בהפסדו, כי התענית תגרום לו לחלישות מבחינה רוחנית. ובמיוחד מי שעסקו הוא בתורה, שחלישות התענית תגרום לו שלא יוכל לעסוק בה כראוי.

ולכן במקום התעניות יש להרבות בנתינת בצדקה, כמפורט להלן.

האם ניתן לעשות תיקון שובבי"ם באמצעות תענית דיבור?

כמה מהפוסקים הציעו להחליף את הצומות שמחלישים את הגוף, בימים של 'תענית דיבור', בהם עוסקים במשך כל היום בתורה ובתפילה, ונזהרים שלא לדבר דיבורי חול כלל.

אולם יש שכתבו (ראה גם בספר אגרות קודש חט"ז ע' נט), שאף שבאופן כללי יש מעלה גדולה בתעניות דיבור ודומיהן, אין בכוחן להחליף תעניות שנועדו לתיקוני תשובה, ולכן יש לפדות את התענית בנתינת צדקה דווקא.

האם ניתן לפדות את התעניות בצדקה?

גדולי ישראל ה'ראשונים' נחלקו האם ניתן להחליף תענית בצדקה. לדעת הרא"ש אין אפשרות כזאת, ולדעת הראב"ד יש אפשרות.

להלכה נפסק שנתינת צדקה יכולה בהחלט להועיל לשלמות הכפרה שאחר התשובה, ולהוות פדיון לתעניות, כאשר אין אפשרות להתענות מסיבה כלשהי. וכן פסקו למעשה גם רבותינו הטור (יורה דעה סימן קפ"ה), הרמ"א (אורח חיים סימן של"ד), ה'חסד לאברהם' (מעין רביעי, נהר מ"ה), החיד"א (יוסף בסדר סי' ג') וה'בן איש חי' (שו"ת רב פעלים ח"ג סי' לה).

הדבר מבואר באריכות בספרי הקבלה וכן בספר התניא (אגרת התשובה פרק ג'), ומבוסס על הפסוק בספר דניאל (ד, כד): "וחטאך – בצדקה פרוק".

בהתאם לכך, גם את תיקון תעניות השובבי"ם, ניתן לפדות בצדקה, ובדורות האחרונים ראוי לעשות כך לכתחילה, כמבואר לעיל.

כך פסק גם ה'בן איש חי', שאלו שאין בכוחם להתענות יותר מדי בתעניות השובבי"ם, יתענו יום אחד בלבד, ואת שאר ימי התענית יפדו בצדקה.

כמובן, האמור לעיל עוסק רק בפדיון התעניות בצדקה. אולם את עבודת התשובה, שהיא העיקר, הצדקה איננה יכולה להחליף. לכן יש להקפיד קודם כל על עזיבת החטא באופן מוחלט, ועל שמירת המצוות מתוך שמחה. ובהמשך לזה, לשלמות הכפרה, להוסיף בנתינת צדקה.

מה הסכום שנותנים לפדיון תעניות השובבי"ם?

קיימות שיטות שונות בדברי הפוסקים לענין פדיון תעניות תשובה בצדקה.

בפוסקים רבים (פסקי מהרא"י, תרומת הדשן, רמ"א, שו"ע הרב, ועוד) הובא הסכום של שנים עשר 'פשיטים' (שווה 12.8 גרם כסף נקי) לפדיון כל יום של תענית. וכתבו כמה מהפוסקים (מגן אברהם, שו"ע הרב, ועוד) שסכום זה הוא השיעור המינימלי, ועשיר יוסיף על כך בהתאם לעושרו. שיעור סכום זה מחושב בהקבלה לשווי שני שליש ממטבע ה'סלע' שנהגה בזמן בית המקדש, שאז היה זה גם סכום העלות של קרבן החטאת. ובמטבעות זמננו יש לחשב לפי שוויו של  12.8 גרם כסף נקי, המתעדכן מזמן לזמן.

נוסף לכך, האריז"ל תיקן לכל חטא מספר מסויים של תעניות, לפי חשבונות הקבלה, בהתאם לפגם שנוצר (כגון: לנכשל בשמירת שבת – ארבעים תעניות, לנכשל בשמירת הברית – שמונים וארבע תעניות). ולפי זה יש להכפיל את סכום הפדיון, במספר ימי התענית שאותו היה צריך לצום על חטא זה.

במקרה שנכשל בחטא מסויים פעמים רבות, נחלקו אם הסכום צריך להיות מוכפל כנגד כל פעם שחטא (כמו בקרבן חטאת), או שמספיקה פעם אחת כנגד כל הפעמים שנכשל באותו חטא (כמו בקרבן עולה). וכתב בספר התניא (אגרת התשובה, פרק ג') על פי דברי הזוהר הקדוש, שההכרעה המקובלת היא להכפיל את הסכום בשלוש. ובכל ספק יש להיוועץ ברב הבקי בנושא זה, שיכריע בהתחשב גם ביכולתו הכספית של מבקש התיקון.

ולענין תיקון השובבי"ם, המנהג שנקבע בבית המדרש של אבינו מו"ר הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, שנותנים סכום של 180 ש"ח לנפש עבור כל שבוע בו מעוניינים להשתתף בתיקון. התיקון מתקיים בבית המדרש בכל אחד משבועות השובבי"ם.

האם ניתן לתת את דמי הפדיון מכספי מעשר?

כתב בספר נהר מצרים (דיני צדקה סעיף ג') שהנותן צדקה עבור תיקוני נפש על חטאיו, אינו יכול לנקות זאת מחשבון מעשרותיו, שאז לא תועיל לו הכפרה.

לאלו מטרות ניתן ומומלץ להעביר את כספי הפדיון?

את סכום הפדיון ניתן לתת לכל מטרת צדקה ראויה. אך הצדקה המובחרת ביותר היא להחזקת תלמידי חכמים עניים שתורתם אומנותם (כפסק המשנה במסכת הוריות דף י"ג, א'. והובא להלכה ברמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח' הלכה י"ח, ובשולחן ערוך יורה דעה רנ"א, ג').

וכן כתב בשו"ת דברי יציב (אבן העזר, סימן מ"א), לגבי חטאים שעליהם נאמר בזוהר הקדוש שקשה מאד לכפר עליהם: 'ועל כל פנים, בצדקה לתלמידי חכמים שיעסקו בתורה, יוכל לכפר על הכל'.

בנתינת פדיון תיקון השובבי"ם לבית המדרש המאיר לארץ, נעשים שותפים ותומכים בלימוד התורה של אברכי הכוללים, תלמידי בית המדרש, ובזיכוי הרבים בהפצת תורה, וכן בשותפות בקופת החסד המאיר לארץ, שמסייעת בסלי מזון ותמיכה ליתומים ואלמנות ולמשפחות נזקקות.

איך עושים את תיקון השובבי"ם בפועל?

למעבר לביצוע הפדיון לחץ כאן

בכל אחד משבועות השובבי"ם מתבצע בבית המדרש המאיר לארץ סדר תיקון השובבי"ם, בראשות מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א, כאשר הרב מתפלל ומבקש באופן מיוחד עבור כל אחד ממשתתפי התיקון של אותו שבוע.

האם גם נשים יכולות או צריכות לעשות את תיקון השובבי"ם?

קיימים חילוקי דעות בין הפוסקים האחרונים אודות שייכותו של תיקון השובבי"ם לנשי ובנות ישראל.

אמנם, עיקר הדיון הוא במה שנוגע לתעניות וסיגופים. ולעניין נתינת צדקה לזכותה לכפרת הנפש, יכול הדבר להוסיף ולהועיל אף לנשים.

ואכן ישנם כמה מקורות מהם ניתן ללמוד שגם נשים יכולות לזכות בתיקון השובבי"ם. כך מובן מדברי הר"י פתיה (רוחות מספרות, יחזקאל, סימן פ"ח, עמ' 178), וכך מפורש בכף החיים (אורח חיים, סימן תרפ"ו, סקל"ז), שכתב: 'וגם הנשים יש להם לעשות תיקון זה (שובבי"ם) אם אפשר'.

כמובן שכל זאת כאמור יחד עם השלמת התיקון העיקרי שהוא תשובה אמיתית ושלמה מעומק הלב, עזיבת החטא מכל וכל, והתחזקות ביראת שמיים באופן יסודי ויציב, מתוך שמחה ודרכי נועם ושלום.

מה הנוסח שאומרים בעת תיקון השובבי"ם?

עבור הפודים את התענית בצדקה, ישנו נוסח תפילה מיוחד וקצר שאותו תיקן רבנו החיד"א (כמובא בספרו 'עבודת הקודש'), לאמירה בזמן הפרשת סכום פדיון התענית לצדקה.

החיד"א תיקן תפילה זו, שבה 'כוונות' שונות לפי הקבלה, לאדם מסויים שבגלל חולשתו לא יכל להתענות בימים אלו ופנה אליו בשאלתו איך לתקן את נפשו. הורה לו החיד"א שיפדה את התענית בסכום מסוים לצדקה כנגד כל יום תענית, ויאמר כל פעם נוסח תפילה זו: 

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בּוֹשְׁתִּי מְאֹד בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָה עַל כָּל חַטֹּאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט עַל אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ בְּהִרְהוּרִים רָעִים, עַד אֲשֶׁר הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, נִקְרֹא נִקְרֵאתִי כַּמָה פְעָמִים, אוֹי לִי, אֲהָהּ עָלַי. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ הוֹדַעְתַּנִי עַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ לְתַקֵּן נַפְשֵׁינוּ עַל צוֹ"ם מָה, בְּמִסְפַּר וּמִפְקַד שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בָהֶם, לְהִתְעַנּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמִסְפַּר אַרְבָּעָה יוּדִין דְּשֵׁם ע"ב (יכוון במחשבה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י). וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי חָפֵץ הָיִיתִי לַעֲשֹוֹת תִּיקוּן זֶה בְּכָל לֵב, אַךְ אֵין בִּי כֹחַ וְכָשַׁל כֹּחִי לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִיּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים. וְלָכֵן אֲנִי מַפְרִישׁ הַיּוֹם (כאן יציין את הסכום שנותן לצדקה. במקור: אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת כֶּסֶף) לִצְדָקָה, כִּי כֵן יָסְדוּ עֲבָדֶיךָ לִפְדּוֹת בְּכֶסֶף כָּל תַּעֲנִית. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי הַיּוֹם, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה הַצְּדָקָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בַּעֲבוּר הַתַּעֲנִית, כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי, וּמִיעוּט מָמוֹנִי יִהְיֶה בִּמְקוֹם מִיעוּט חֶלְבִּי. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בָּהֶם בְּזֶרַע לְבַטָּלָה אוֹ בְּקֶרִי, וְתוֹצִיא לָאוֹר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ עַל יָדִי בֵּין הַקְּלִיפּוֹת, חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ (יכוון במחשבה: חב"ו) מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנוּ אֵל. וְתַחֲזִיר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה לְמָקוֹם קָדוֹשׁ לְמַעַן רַחֲמֶיךָ. עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

ולאלו הצמים בפועל בתעניות השובבי"ם ישנו 'סדר סליחות' שתיקן רבי משה זכות (הרמ"ז, מראשוני המקובלים) לכל אחד משבועות השובבי"ם. וכן ישנה תפילת 'עננו' מיוחדת לימי התעניות, שאותה תיקן המקובל רבי שלום שרעבי (הרש"ש). תפילה זו נאמרת בברכת שומע תפילה.