מעשיית מצוות נעשה לבוש לנשמה, ומלימוד תורה נעשה מזון.
בהרחבה:
מכל לימוד תורה שלומד אדם בעולם הזה לשם שמים נעשה מזון לנשמתו בחיי הנצח, ומכל מצוה שמקיים בעולם הזה נעשה מלבוש לנשמתו להתלבש בו בחיי הנצח, ורק מאותו לימוד התורה וקיום המצוות שיקיים האדם בעולם הזה יתקנו לו מזון ומלבוש כראוי לו לפי כבודו.
וזהו הטעם לשמחה שישמח האדם בלימוד התורה הקדושה ובקיום המצוות, מפני שיודע שעוסק הוא בדברים שיועילו לו בחיי הנצח ואף הנאתם והשמחה שישמח מהם בחיי הנצח תהיה הנאה נצחית, לא כן כאשר עוסק בענייני העולם בעולם הזה אף שיהיה מה שיהיה, הנאתו ושמחתו היא הנאת רגע בלבד ואף היא מהולה בתופעות לואי רבים מאוד וכנראה בחוש.
