תפריט
סעודת ליל שבת –
משפחת לוי סביב השולחן המפואר
שעליו בקבוק יין בעל ערך מאוד מאוד יקר
שמחה והודיה מילאו את לבם מאיזה ענין
והחליטו מהיין היקר להתענג בזה הזמן
מרגע המחשבה עד למזיגה.. פשוט חגיגה
אך בלי משׂים שׁימי בעל השובבות והשמחה
ביצע במפה את 'כח המשיכה'
בקבוק היין התנפץ לרסיסים
וגברת לוי התמלאה בכעסים
פרץ צעקות רותחות מכלי ראשון
לעבר שובבנו שמעון
ותוך כדי שהיא כועסת כך
היא קולטת שבעלה חצי מחוייך
יושב בדממה די נינוח
אז היא בכלל הוסיפה לצרוח:
"מה אותך משמח? למה אתה כך מגיב
זה היה בקבוק אלפיים דולר מי את סכומו ישיב"
באמת מי ישיב… אך בעלה לה השיב:
"אני רגוע, שליו ומלא חיזוק
כי אני יודע מה יקרה בעוד שנה בדיוק…"
"מה יקרה???"- שאלה מתוך התסביך
"לא אגיד לך עכשיו – רק רשמי התאריך"
דרור יקרא לבן עם בת -היא תרשום אחרי שבת
במוצ"ש לקחה פתק וטמנה בארון עמוק
שנה הבאה היא תגלה אם בעלה רואה למרחוק…
אכן שנה עברה והיא ניגשה לבעלה בקול ידידותי –
"נו? היום האזכרה של הבקבוק היוקרתי
אמרת שאתה יודע מה יקרה היום? הַשִּׁיבֵנִי הפעם"
"אמרי לי רעייתי וחשבי על כך עם טעם
האם היום ,את עדיין כועסת על בקבוק היין כמו אז"?
"ממש לא!" ענתה, "הכל חלף – הכעס, הרגז"
חיכה אדון לוי לזו התשובה,והסביר לה את דבריו באהבה:
"עכשיו את מבינה, היין נשפך וכבר לא היה מה לעשות
להדביק הרסיסים אין טעם לנסות
אז כעסתי לרגע אחד… כי מה יועילו יותר מכך?
ולנפשי הכנסתי רוגע מבורך
ואת שנה שלימה כועסת, רק עכשיו נרגעת
חבל !חבל שבנפשך פגעת…
לדבריו של אדון לוי היקר, נוסיף נופך של הרב וזה העיקר! והיקר!
עם המסר הזה נלך ונתחזק
ובדבריו של הרב יורם אברג'ל נתעמק
כי לכעס תוצר מאוד מאוד נזקי!
הוא מסלק מנפשו את האור האלקי
סוג של 'מוות קליני' וכדברי הרב, הכועס חש
ומוגדר כטמא מת ממש
מלבד ההפסדים הרוחניים, והנזקים הנפשיים
המובאים במקורות הקדושים
אז פשוט לא כדאי לכעוס על דבר
שבכחנו לשנות, לתקן כבר אי אפשר.
