עֶרֶב טוֹב יְלָדִים יְקָרִים! הַיּוֹם נְסַפֵּר לָכֶם עַל הָרְגִישׁוּת הַמְיֻחֶדֶת שֶׁהָיְתָה לָרַב יוֹרָם מִיכָאֵל אַבַּרְגֵּ'ל זיע"א.
הָרַב יוֹרָם מִיכָאֵל הָיָה מְאוֹד מַשְׁקִיעַ בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים. הָרַב הָיָה מְעוֹדֵד אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד עִם כָּל בֵּן אוֹ נֶכֶד כְּדֵי לְקַדֵּם אוֹתוֹ בְּלִמּוּד. הָרַב הָיָה מַשְׁקִיעַ מְאוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, גַּם בִּבְחִירַת הַמְּלַמֵּד שֶׁיִּלְמַד עִם הַיֶּלֶד – שֶׁיִּהְיֶה יְרֵא שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְשֶׁיֵּדַע לִלְמֹד טוֹב, וְגַם מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית הָרַב הָיָה דּוֹאֵג שֶׁהַתַּשְׁלוּם יִהְיֶה מְכֻבָּד.
וְכָךְ סִפֵּר אֶחָד הַמְּלַמְּדִים: בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת לָמַדְתִּי בְּכָל עֶרֶב עִם אֶחָד מִנְּכָדָיו שֶׁל הָרַב יוֹרָם. יוֹם אֶחָד בְּמַהֲלַךְ הַלִּמּוּד, אָמַר לִי הַנֶּכֶד: יֵשׁ! עוֹד מְעַט מַגִּיעַ י"ז בְּתַמּוּז.
הִתְפַּלֵּאתִי מְאוֹד, מְסַפֵּר הַמְּלַמֵּד, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה אוֹמֵר 'יֵשׁ' וְשָׂמֵחַ? הֲרֵי י"ז בְּתַמּוּז זֶה יוֹם קָשֶׁה לְעַם יִשְׂרָאֵל, יוֹם שֶׁקָּרוּ בּוֹ הַרְבֵּה צָרוֹת! לֹא סְתָם אֲנַחְנוּ צָמִים בַּיּוֹם הַזֶּה, כִּי זֶה יוֹם עָצוּב וְכוֹאֵב.
הַנֶּכֶד, שֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן בֶּן חָמֵשׁ, עָנָה: אֲנִי אַסְבִּיר, אַגִּיד לְךָ לָמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ. בְּסִיּוּם כָּל צוֹם, סַבָּא – הָרַב יוֹרָם – מְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה גְּלִידָה 'סוֹלְרוֹ', וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַגְּלִידָה הַזּוֹ מְאוֹד.
חִיֵּךְ הַמְּלַמֵּד, וְאָמַר לַיֶּלֶד הֶחָמוּד בִּצְחוֹק: תַּגִּיד לְסַבָּא שֶׁגַּם אֲנִי אוֹהֵב גְּלִידָה 'סוֹלְרוֹ', וַאֲנִי גַּם רוֹצֶה.
בְּסִיּוּם הַדְּבָרִים, הִמְשִׁיכוּ הַמְּלַמֵּד וְהַיֶּלֶד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחִיּוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת.
בְּמוֹצָאֵי י"ז בְּתַמּוּז, בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּלַּיְלָה, הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל הַמְּלַמֵּד צִלְצֵל. הוּא עָנָה לַטֵּלֵפוֹן, וּמֵעֵבֶר לַקַּו נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב יוֹרָם: ר' יַעֲקֹב, אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ בַּמְּכוֹנִית מִחוּץ לַבַּיִת, תּוּכַל לָבוֹא אֵלַי רֶגַע?
מְסַפֵּר הַמְּלַמֵּד: יָצָאתִי בִּזְרִיזוּת וּבְהִתְרַגְּשׁוּת, לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה זָכִיתִי שֶׁהָרַב יָבוֹא אֵלַי. כַּאֲשֶׁר נִגַּשְׁתִּי אֶל הָאוֹטוֹ, לְהַפְתָּעָתִי הָעֲצוּמָה הוֹשִׁיט לִי הָרַב שְׁתֵּי גְּלִידוֹת סוֹלְרוֹ, וְאָמַר לִי כְּשֶׁחִיּוּךְ עַל פָּנָיו: הִנֵּה, גְּלִידָה אַחַת לְךָ, וְהַשְּׁנִיָּה בִּשְׁבִיל אִשְׁתְּךָ.
עָמַדְתִּי נִפְעָם, וְהָרַב הוֹסִיף וְאָמַר: דַּע לְךָ, שֶׁאֲנִי מְאוֹד מַעֲרִיךְ אֶת זֶה שֶׁאַתָּה לוֹמֵד עִם הַנֶּכֶד שֶׁלִּי.
אֵיזוֹ רְגִישׁוּת מְיֻחֶדֶת! מִכָּאן נִלְמַד יְלָדִים יְקָרִים, כַּמָּה חָשׁוּב לְהַעֲרִיךְ אֶת מִי שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָנוּ וּמְחַנֵּךְ אוֹתָנוּ. עָלֵינוּ לְהַכִּיר לָהֶם טוֹבָה וּלְכַבֵּד אוֹתָם מְאוֹד, עַל כָּךְ שֶׁהֵם עוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם.
(ע"פ מסילות אל הנפש תש"פ בראשית עמוד 30)