הבא לאכול דבר מסוים אשר נחלקו רבותינו בברכתו יכול לברך עליו ברכת שהכל ניהיה בדברו. אמנם, אם האדם עצמו אינו יודע הברכה והספק הגיע מחמת חסרון ידיעה של המברך, אינו יכול לברך ברכת שהכל ניהיה בדברו אלא צריך קודם לכן לברר מה הברכה, ויברך ברכה הראויה.
מקור: זה לשון הרמ"א (סי' רב סעיף יח): ואם הוא מסופק בו אם הוא עיקר הפרי או לא, בפה"א, ואם אינו יודע מה הוא, מברך שהכל. ובמג"א (סי' רב ס"ק לו): היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות. עיי"ש. וכן הוא בגמרא ברכות (לה.) שאמרו שם מאי תקנתיה, ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי שלא יבוא לידי מעילה. ע"כ. ובברטנורא (ברכות פ"ו מ"א). וכן פסקו הסולת בלולה (סי' רב ס"ק יב) ובשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סי' רב סעיף כד). והמגן גבורים (שם אלף המגן סק"ל). והחסד לאלפים (שם ס"ק יג). והמשנה ברורה (שם ס"ק פד, וסי' רו סק"ד). והכף החיים (שם ס"ק קיד). ומכאן תוכחת מגולה לאותם האנשים אשר אין להם הכח לברר מה ברכת הדבר אשר אוכלים וטוענים במשפט בעלמא 'על הכל אם אמר שהכל יצא', והרי זה אינו כדמוכח.
