החזו"א (סימן כ"ה ס"ק ל"ב ד"ה עוד, או"ח סימן ל"ג) נוקט כרשב"א, ולדעתו בדין ברכתם של פירות סחוטים, יש הבדל בין סוגי הפירות, והיינו שיש מיץ שעשוי מפרי ונעשה על ידי סחיטתו למשקה מתוך מאכל גמור, כגון: מיץ העשוי מגזר או מתפוחי עץ שהוא ודאי השתנה מברייתו, שלפני סחיטתו לא היה בו מיץ בנמצא כלל אלא היה מאכל גמור, ועל ידי סחיטתו השתנה מברייתו ונעשה משקה שלא היה קודם, ולכן ברכתו של מיץ כזה היא: "שהכל נהיה בדברו", מה שאין כן מיץ העשוי מתפוחי זהב או משאר פירות הדר כיו"ב, שגם כאשר הפרי הוא בשלמותו קודם סחיטתו לא היה מאכל גמור, כיון שכל פלח ופלח של פרי זה עשוי כעין כיסים קטנים שהמשקה מוכן ואגור בתוכם, ובסחיטה לא נוצר משקה חדש ובריה חדשה, אלא רק נפתחו הכיסים המוכנים ויצא המשקה המוכן, ולכן דעתו של החזון אי"ש שעל מיץ תפוזים מברכים: "בורא פרי העץ". ומיהו, אנן לא קי"ל כן בענין הברכה, ודעתנו היא שגם על מיץ תפוזים סחוט יש לברך שהכל נהיה בדברו, כיון שסוף סוף לא ניכר הפרי עצמו במשקה והוי כמו תמרים מרוסקים שלא ניכרת צורתם.
