.כתב בספר מאיר עוז להגאון ר' מאיר ערבה (ח"ט עמוד 521), וז"ל: עץ הקקאו מגדל פרי בעל קליפה קשה ומכיל בתוכו ציפת פרי לבנה ומתוקה שבתוכה נמצאים פולי קקאו לבנים הפולים מופרדים מן הקליפה הלבנה והם מרים מאוד ומונחים לתסיסה למשך כשבוע ובהם הופך צבעם לסגול חום ואז הם מקבלים את טעמם. אח"כ מייבשים את הפולים במשך כשבוע על מנת שיפסיקו לתסוס, לאחר מכן מרסקים את הפולים וקולים אותם, וצבעם הופך לחום כהה, אח"כ שוב טוחנים אותם תוך חימום עדין וכיון שבפולי הקקאו יש כאחוז שומן לכן כאשר טוחנים אותם התוצאה היא שמקבלים נוזל סמיך, נוזל הקקאו הוא הבסיס להכנת כל סוגי השוקולד. אח"כ כובשים את עיסת הקקאו הנוזלית בכלי עם חורים קטנים באופן שמפרידים את השומן שבקקאו שאח"כ מתקשה, ונקרא חמאת קקאו. והיא בצבע צהבהב משאר החומרים המוצקים, ואח"כ טוחנים וכדו' את החומרים המוצקים באופן שמקבלים אבקת קקאו. עיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן כ"ז), שכתב השואל שדעת הגרש"ז אויירבעך וכן הרב אליישיב שברכת השוקולד היא בורא פרי העץ, אך בגוף התשובה דחה שיטה זו בעל שבט הלוי והעלה שמברכים על השוקולד שהכל.
מקור: שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן כ"ז). מנחת שלמה (סימן צ"א). שו"ת אגרות משה (ח"ג מאו"ח סימן ל"א). שו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן ל"ח, ח"ח סימן כ"ב).
